הפְּקָיְילׇה של אמא / גבריאלה מנצר

בְּיוֹם חֲמִישִׁי הַבַּיִת מִתְמַלֵּא זִכְרוֹנוֹת

 עִם הפְּקָיְילׇה שֶׁל אִמָּא שֶׁעוֹבֶרֶת מִדּוֹר לְדוֹר

 שֶׁמַּעֲבִירָה בַּבַּיִת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נוֹסְטַלְגִּיָּה

מַשְׁמָעוּת שֶׁמְּעוֹרֶרֶת הַשְׁרָאָה

לְהַמְשִׁיךְ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת

וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר כְּשֶׁטּוֹעֲמִים אֶת הַבָּשָׂר הָרַךְ כְּעָנָן.

פָּשׁוּט פִּנּוּק מְפַנֵּק!

כְּשֶׁאוֹרְחִים בָּאִים בְּשִׁשִּׁי אוֹ שַׁבָּת

הֵם מְהַסְּסִים, מְהַסְּסִים הַרְבֵּה

אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁטּוֹעֲמִים הֵם מוֹצְאִים אַהֲבָה חֲדָשָׁה

 וּמִצְטַעֲרִים שֶׁלֹּא טָעֲמוּ קֹדֶם

 וְיוֹתֵר מִכָּךְ הֵם מַרְגִּישִׁים כָּל כָּךְ שַׁיָּכִים לְנוֹסְטַלְגִּיָּה

  כְּשֶׁאִמָּא מְסַפֶּרֶת עַל הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵכִינָה  אֶת הפְּקָיְילׇה!