"וַתַּהַר רִבְקָה… וַיִּתְרֹֽצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם־כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה' וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶֽאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָֽהּ. "
(בראשית כה, כב-כד וברש"י)
מִזֶּה כַּמָּה יָמִים הִיא מַרְגִּישָׁה אֶת הַבֶּטֶן שֶׁלָּהּ מִתְנוֹדֶדֶת
מִצַּד אֶל צַד
מִתְרוֹצֶצֶת לָהּ מִפֹּה לְשָׁם.
הִיא מַחֲלִיטָה לָלֶכֶת,
לָלֶכֶת אֶל מָקוֹם בּוֹ הַסָּפֵק נָמוֹג
בּוֹ הַדָּבָר גָּלוּי לְפָנֶיךָ כְּזוּג עֵינַי חָתוּל בַּחֹשֶׁךְ,
הֲרֵי זֶה מָה שֶׁקִּוְּתָה לוֹ כָּל חַיֶּיהָ
וְאֵיךְ זֶה לֹא
הִיא הוֹלֶכֶת. הוֹלֶכֶת לִשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר
לוֹ חִכְּתָה. הוֹלֶכֶת וּמְפַרְכֶּסֶת לָצֵאת
תּוֹמִים, הוּא אוֹמֵר. אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע
עַכְשָׁו הִיא מְבִינָה.
מְבִינָה אֶת הַהִתְנוֹדְדוּת כְּמוֹ פַּעֲמוֹן שֶׁאֵינוֹ רוֹגֵעַ,
מְבִינָה אֶת הַהִתְרוֹצְצוּת הַבִּלְתִּי נִגְמֶרֶת, הַמַּתִּישָׁה.
אֶת הַתִּקְווֹת שֶׁהֻפְרְכוּ בְּקַלּוּת הַדַּעַת,
הָאַכְזָבוֹת שֶׁבְּכֹבֶד.
אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הַחֲלוֹם לַמַּשְׁבֵּר.
– – –
וְגַם אֶצְלִי, הַהִתְרוֹצְצוּת אֵינָהּ נִגְמֶרֶת,
אֶחָד צַדִּיק אֶחָד רָשָׁע.
נְסִיקָה זוֹ- צֹרֶךְ הִתְרַסְּקוּת,
וִירִידָה זוֹ- צֹרֶךְ הִיא.
הֶעָבָר לְעוֹלָם נִשְׁאַר בַּעֲבָרוֹ הָרֵיק, חֲסַר כָּל מַשְׁמָעוּת
וְהֶעָתִיד מִתְעַתֵּד לָבוֹא, יָדוּעַ כִּצְפִירָה-צְהֻבַּת-רַמְזוֹר, כְּעַצְבָּנוּת נֶהָג הָאוֹטוֹבּוּס. כְּכַפּוֹ הַפְּרוּשָׂה שֶׁל הַיֶּלֶד הָעַרְבִי הֶעָנִי עַל אַמַּת הַכְּבִישׁ, כְּפָרָשַׁת הָאֹנֶס הַחֲדָשָׁה. כַּחֲשָׁד לְרֶצַח עַל רֶקַע סִכְסוּךְ, שׁוּב, כְּמִשְׁפָּחָה נִקְרַעַת.
הַהִתְרוֹצְצוּת אֵינָהּ נִגְמֶרֶת, הַמַּאֲבָק לֹא יֻכְרַע.
'לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה הַרְמוֹנְיָה' הֶחָכָם זוֹעֵק אֵלַי
וַאֲנִי מַשְׁפִּיל רֹאשִׁי וְעוֹנֶה לוֹ:
אִם כֵּן,
לָמָּה זֶה אָנֹכִי,
וּמָתַי יִמְלְאוּ יָמַי
