חברות אמיתית / שירה פחימה
חֲבֵרוּת הִיא יָד שֶׁלֹּא מַרְפָּה, לֵב שֶׁמַּרְגִּישׁ גַּם בְּלִי מִלָּה. לִהְיוֹת שָׁם תָּמִיד, בְּטוֹב אוֹ בְּרַע, לִצְעֹד יַחְדָּיו, בְּכָל שָׁעָה. חֲבֵרוּת הִיא צְחוֹק שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בְּלִי סִבָּה, וְגַב חָזָק כְּשֶׁנּוֹפְלִים מֵהַפִּסְגָּה. לֹא זְמַן יִקְבַּע, לֹא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, חָבֵר אֲמִתִּי – נִשְׁאַר לְתָמִיד בַּלֵּב וּבַנְּשָׁמָה. *השיר נכתב בעקבות הסיפור הנלמד בכיתה "מקץ עשרים שנה"/או הנרי עד כמה […]
חברות / איילה יעקב
אני חושבת שחברות זה להאמין ולסמוך האחד על השני לדעת לצחוק יחד עם גבול ולתמוך אני חושבת שחברות זה לשחק ולהנות ביחד וגם לדעת לנצח ולהפסיד כאחד אני חושבת שחברות זה לבנות וליצור בכח הדמיון לצבור חוויות מליון. עד כמה אהבת את היצירה?
כתוב בעט / יונתן גוטמן
(בעקבות "כתוב בעפרון בקרון החתום"/ פגיס) כתוב בעט שבידי רוטט מסרב לאמת את מה שפה מת כי פה לא מתו רק הבל וחווה פה מתה התקווה ואם תראו את שמחי, את רוני תגידו להם שאני עד כמה אהבת את היצירה?
"זה מול זה" / יונתן גוטמן
רכבת בארץ זו נסיעה נחמדה רכבת בפולין מבשרת ההשמדה יער בארץ זה מקום למשחק עם הילדים יער בפולין זה המקום בו שוכבים הנרצחים משאית בארץ היא רכב שמעביר כל טוּב ומכר משאית בפולין זה רכב שמעביר סחורה, אבל מסוג אחר ילד בארץ הוא יצור תמים ומלא משמעות אבל ילד בפולין זה ילד שלא הייתה לו […]
שלוש דפיקות / ידידיה דרייזין
שלוש דפיקות שלושה חיילים דפקו על דלת ביתנו, אמא מיהרה לומר: "רק רגע, מי זה? משה, תלך לראות מי זה בבקשה". "אמא, אלו שלושנ חיילים עם מדים, אולי הם מחופשים לפורים?" שאל משה. אימא מיהרה לדלת, והמילים נגמרו, אך לא רק המילים, אלא החיים נלחצו על "כפתור התחלה". משה שאל את אימא אם הם חיילים […]
שמע ישראל / שירת ליברזון
ביי אימא הלכתי, יצאתי, נסעתי, וישר רקדתי, התחלתי לראות הזיות שבתוך תוכי, דיברתי, צחקתי, אכלתי… מכל הרגשות התעלמתי והמשכתי, פתאום זה קרה הדבר הנורא שהשאיר את כולם עם בועה אחת גדולה, בכיתי ברחתי התחבאתי באסלה, ראיתי את הכול זה היה דבר נורא . התחלתי לחשוב מה באמת קרה אכלתי סרטים אם משהו היה. התלבטי בעצמי […]
מה נהיה / תהל ליברזון
כולי מבצבצת מבפנים, אני צועקת כי ה' כן, הוא המלך, זה עובדה. אני כולי מתפללת, מפוחדת ורועדת, רק תגיד לי מה נהיה מה נהיה? אני כולי מתחננת, בוכה וגם צוחקת, רק תגיד לי, נו תסביר לי, מה קרה? וזה סוג איומים, הם נופלים ואז חוזרים, הם עושים לי סיוטים, מה היה? אני רואה ת'הזיות שבתוך […]
ילדות/ תהל אודה-יה דגני-ארנון
תמיד אומרים על מבוגרים שהם ילדים בתוך גוף גדול שהם לא שכחו, שהם עוד ישמחו שבתוכם חבוי הכל. כל הזכרונות, כל הרגעים וכל המשחקים בחול את שדות הפרחים, את אדוות הגלים ואת הים הגדול אז למה הם לא בוכים? למה הם בקושי שמחים? ערימות מכתבים חשבונות ומיסים ובולים בצבע כחול אמא, שחקי אתי ! אך […]
שירים אבודים / תהל אודה-יה דגני-ארנון
די. נמאס לכתוב שירים. כל פעם מחפשת מילים לסיפורים איזו מילה מדויקת או חרוז שנשזר וזה סתם מאמץ. וגם מיותר. למה בכלל, אם זה לא מעניין אף אחד גם ככה, זה לא שיר מיוחד. יש עוד מיליוני כותבים ויש הרבה שירים אהובים אבל אני? מה שוות המילים הכתובות… אם אף אחד, לא מתעניין. אם אף […]
לבד / תהל אודה-יה דגני-ארנון
להיות לבד זה בסדר אני כמעט ולא מרגישה בַּחֶסֶר חוץ מהרגע שאני רואה חבר ששלום כבר לא אומר וד"ש כבר לא מוסר ומזה אפשר להישבר. לא משנה מה הוא מספר ואיך הוא מדבר. לפעמים אני מרגישה לבד את התחושה הזו אני דוחקת לצד כאילו אני מכוסה בבד, שלא מאפשר לי לתקשר עם אף אחד. אולי […]
