סדקים של אור / כרמל שאר ישוב
יש שמועה שיש נפש שעומדת בחושך לבד והנפש האלמונית רק מחכה ומחכה ומחכה השלושה שעמדו – טעו או שאולי טעו בנפש והנפש האלמונית רק מחכה ומחכה ומחכה שאולי כמו שהיא נשברה ישבר גם החושך לסדקים של אור עד כמה אהבת את היצירה?
עם של גיבורים /טליה ירוס פרדמן
ולא הייתי מוכנה, תוך צהרים אחדים המציאות נהיית שונה. הוא ירד במדרגות היה לבוש מדים, כבר לא הייתי כמו אחרות, נהייתי חלק מהבוגרים. קילחתי, האכלתי והשכבתי לשינה. אני עדיין גיבורה, למרות שכל שנייה ניסיתי, שלא תרד לי הדמעה. וזה שבועיים לא דיברתי אתו, עם אבא. וקשה לי להיות לביאה… איך זה שרק גבול אחד מפריד […]
שחר של כאב / נועה צ'קול
בבוקר שבת השמש זרחה. אך רעם נורא את הארץ קרע. בתים שמחים עלו בעשן. בלב נשאר געגוע ישן. ובין ההריסות בתוך החשיכה. עמדו חיילים, בלי כל פחד או חשש. בגופם הגנו בחומה של ברזל. למען העם ,המולדת והאל. גם כשהחושך מכסה את דרכינו הנר הבוער לא יכבה בתוכינו. כי עם שנולד מתוך האפילה ישאר לנצח […]
שבת של כאב / נועה צ'קול
שבת בבוקר, אם את ילדיה מלטפת . כשחיית היער תוקפת. בחשש ובדאגה, היא אותם עוטפת, בעיניים, מחפשות. היא ממלמלת בשקט, תפילותיה הנענו? היא בוכה, היא זועקת, ומרעידה שמיים כתומים. עד כמה אהבת את היצירה?
הנס של אחי שגוייס בשבעה באוקטובר/ יוסי אליה
אני רוצה לספר על אחי שגוייס מערב השבעה באוקטובר וחזר לפני כמה ימים, וששירת על גבול לבנון. והנה סיפור אחד מתוך התקופה הארוכה הזאת. והסיפור הוא כך: בתאריך 12 באוקטובר מוצאי שבת ומוצאי יום כיפור קיבלנו פקודת פעל לצאת אל הגבול לפרוץ את הגבול ולהיכנס לשטחי האויב על מנת לכבוש ולטהר את הכפרים הצמודים לגדר. […]
שאיפות/ אלה בניסטר
לפעמים קשה ולפעמים נראה שחלומות ושאיפות לא מתגשמים לפעמים נראה שהכל בלתי אפשרי ולא נצליח לקבל מה שרוצים אבל אם השם הוא כל יכול אז האף פעם לא אפשרי יכול גם להיות אפשרי תמיד וצריך רק לנסות ולבקש ולהאמין ואז בטוח שגם מצליחים וגם אם מה שבקשנו לא מתגשם אז צריך לזכור שאם זה מאת […]
בין תקווה לייאוש / אודיה הכסטר
הבית היה שקט. השעון שעל הקיר, שקולו בדרך כלל ברור וחד, לא נשמע הפעם כלל. אורה החמים של השמש שקע דרך החלון, ולא היו קולות ברחוב, כאילו לרגע כל העולם עצר מלכת. כבר היו רגעים כאלה שהזמן מרגיש כבד מדי, כאילו הוא נעצר. כל צליל נשמע בבירור, כל נשימה הפכה לחזקה יותר. בתוך הבית, כל […]
זְכוּת אָבוֹת / טליה כהן
לֵךְ לְךָ בְּעִקְבוֹת הַכּוֹכָבִים לֵךְ לְךָ לְאֶרֶץ הַמֻּובְטַחַת כִּי הָאָרֶץ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה לְךָ הִיא וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם כְּמוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּמַסְּעוֹת הַחַיִּים כְּמוֹ שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֹאה שֶׁנִּלְחֲמוּ נֶגֶד הָרִים לְאֶרֶץ הַמֻּובְטַחַת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. עד כמה אהבת את היצירה?
תִּקְוָה בַּכּוֹכָבִים / טליה כהן
וְהַשֶּׁמֶשׁ הִיא שׁוֹקַעַת בֵּין גִּבְעוֹת הַדָּם שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ כְּדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר כָּאן הָאֲדָמָה הִיא רוֹעֶדֶת וְלֹא מַפְסִיקָה לֹא מוֹצֵאת נְקֻודַּת אוֹר לְנֶחָמָה וְהַיָּרֵחַ עוֹלֶה וּמֵאִיר הוּא בַּלַּיְלָה בַּחוֹשֶׁךְ הָאֵינסוֹפִי הוּא מֵאִיר לָאֲדָמָה. תִּרְאִי אֶת הַכּוֹכָבִים, אֵיךְ שֶׁהֵם עוֹמְדִים חֲזָקִים עוֹמְדִים הֵם בְּיַחַד, בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַנְּעוּרִים מְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּמַעֲשִׂים קְטַנִּים, לְזִכְרָם שֶׁל הַכּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים שֶׁנָּפְלוּ […]
כָּמוֹנוּ / נוֹיָה הֶלְטוֹבְסְקִי
כָּמוֹנִי גַּם אֶת יוֹסֵף זָרְקוּ לַבּוֹר בְּלִי תַּחְתִּית כָּמוֹנִי גַּם אֶחַי זִילְזְלוּ בִּי כָּמוֹנִי יוֹסֵף אוֹהֵב לַחֲלֹם כָּמוֹנִי יוֹסֵף יָצָא מֵהַבּוֹר כָּמוֹנִי טִפֵּס וְיָצָא וְהִצְלִיחַ כָּמוֹנִי הָפַךְ לַמֶּלֶךְ רַק שֶׁאֲנִי לִדְמוּת טִפָּה שׁוֹנָה כָּמוֹנִי וְכְמוֹהוּ שְׁנֵינוּ דּוֹמִים בְּסִפּוּרֵי חַיֵּינוּ הַקָּשִׁים אֲבָל תָּמִיד עִם סוֹף טוֹב וְכָמוֹנוּ יֵשׁ עוֹד מָלֵא. עד כמה אהבת את היצירה?
