בומים / מעיין חסין

בּוּם הָרַעַד בָּרַגְלַיִים וְהַלֵּב שֶׁדּוֹפֵק בָּאָוזְנַיִים בּוּם כִּי פַּעַם הַבָּאָה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת אֲמִיתִּי בּוּם אוּלַי אֲנִי סְתָם לְחוּצָה? סה"כ מַשָּׂאִית שֶׁעָבְרָה בּוּם הַמּוֹחַ כְּבָר פּוֹעֵל עַל אוֹטוֹמָט בּוּם זֶה כְּבָר נִהְיָה הֶרְגֵּל אִם תִּהְיֶה אַזְעָקָה לְאָן אֲנִי אוּכַל לָלֶכֶת? בּוּם אֵין רֶגֶשׁ בּוּם אֵין מַחְשָׁבָה רַק לְהַגִּיעַ לְמָרַחב מוּגָן הֲכִי קָרוֹב הֲכִי מַהֵר שֶׁאֶפְשָׁר. […]

עד כמה אהבת את היצירה?

מחכה לאביב / תרצה גורדסקי

כָּל הָעוֹלָם מִסְּבִיבִי כּוֹאֵב, מְפַחֵד שֶׁיּוֹם אֶחָד יָבוֹא וְיִיפּוֹל טִיל. לֹא יוֹדְעִים מָה יִהְיֶה, יוֹם אֶחָד הַכֹּל טוֹב וְרָגִיל, יוֹם לְמָחֳרָת אַזְעָקוֹת וּבְלַאגְן מַבְהִיל. כְּמוֹ מֶזֶג הָאֲוִויר הַחָורְפִּי מָתַי יִהְיֶה קַר? וּמָתַי יִהְיֶה חַמִּים? מָתַי צָרִיךְ מַגָּפַיִים? וּמָתַי צָרִיךְ סַנְדָּלִים? אֲנָשִׁים מְפַחֲדִים לָצֵאת מֵהַבָּתִּים וְלִחְיוֹת חַיִּים רְגִילִים. הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה בַּת 3 אוֹמֶרֶת, "אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁיָּבוֹאוּ […]

עד כמה אהבת את היצירה?

למצוא אוויר / עדיה מויאל

הַנְּשִׁימָה שֶׁלִּי רוֹעֶדֶת הַלֵּב שֶׁלִּי דּוֹפֵק מַגְבִּיר קֶצֶב וְכַמּוּבָן שֶׁאֲנִי נִלְחֶצֶת אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ לַעֲצוֹר,לַעֲזוֹר כְּמוֹ כַּדּוּר לַחַץ אוֹ סִיר חַם וְלוֹהֵט הַמְּחַכֶּה לְהִתְפּוֹצֵץ מְחַכָּה לִנְקֻודַּת שְׁבִירָה שֶׁתִּתְנַפֵּץ אֲנִי רוֹצָה לִנְשׁוֹם מְחַפֶּשֶׂת מְגַשֶּׁשֶׁת וְהַגּוּף רוֹעֵד לֹא מַצְלִיחַ לַעֲצוֹר אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת בָּרֹאשׁ כְּמוֹ הַר גַּעַשׁ מִתְפָּרֵץ אוֹ בָּרָק שֶׁמִּתְנַפֵּץ מַרְעִיד אֶת הַשָּׁמַיִים מַבְזִיק בְּעוֹצְמָהּ […]

עד כמה אהבת את היצירה?

הַצֵּל שֶׁל אָחִי / אלינור סאפר

אֲנִי אֲחוֹתוֹ שֶׁל חַיָּל, שֶׁנִּלְחַם עִם חֲלוֹם בַּיָּד, וּבְלֵב פְּחָדִים, כְּאֵב, הוּא יָצָא אֶל הַקְּרָב, וְהִשְׁאִיר אוֹתִי כָּאן, מְחַכֶּה. זוֹכֶרֶת אֶת הַצְּחוֹק שֶׁלּוֹ, אֶת הַשִּׂיחוֹת בַּלַּיְלָה, אֵיךְ הָיִינוּ חוֹלְקִים סוֹדוֹת, וְאֶת הַחֲלוֹמוֹת עַל הֶעָתִיד. אֲבָל אָז הַמִּלְחָמָה קָרְאָה לוֹ, וְהַשֶּׁקֶט נִשְׁבַּר. הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל, בִּפְנִים שֶׁקֶט מָתוּחַ. "הוּא לֹא יַחְזֹר הַבַּיְתָה", הַמִּלִּים הַלָּלוּ נָחֲתוּ עֲלֵי כְּמוֹ […]

עד כמה אהבת את היצירה?

*/ מאיה הינדה אנגל

לויסלבה (הומאז' לורמיר) כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַמִּתְחַנְּנִים לְחֹפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ מְאוּמָה אֵין הָעוֹלָם רָאוּי לְסוֹף הָעוֹלָם כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַמֻּחְזָקִים נֶגֶד רְצוֹנָם רָחוֹק מֵהוֹרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ מְאוּמָה אֵין הָעוֹלָם רָאוּי לְסוֹף הָעוֹלָם כָּל זְמַן אִמָּהוֹת בּוֹכוֹת עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלָּהֶן שֶׁאָבְדוּ אֵין הָעוֹלָם רָאוּי לְסוֹף הָעוֹלָם עד כמה אהבת את היצירה?

עד כמה אהבת את היצירה?

אמא לא תעזוב / שיראל ברד

בוקר שחור לב מתכווץ. את כפיר ואריאל עוטפת בידיה. לוחשת מילים, בלי פחד. גם בחושך תמיד ביחד. עוד יום עובר והאוויר אוזל. ובלילה, אמא שרה שיר ערש. אני כאן אני לא עוזבת. עיניים גדולות מחפשות את האור. ובליבה נפער בור. היא מתפללת שהשמש תאיר לה את הדרך. לילה , ועוד לילה נושמת תקווה. מבטיחה שלא […]

עד כמה אהבת את היצירה?

חֲבֵרוּת / רות שרעבי

חֲבֵרוּת יוֹתֵר מִסְּתָם מִלָּה בַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁאַתָּה צָעִיר, אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. מִישֶׁהוּ לְשַׁתֵּף עִמּוֹ, לַחֲלֹק אִתּוֹ רְגָעִים, מִישֶׁהוּ לִצְחֹק אִתּוֹ, מִישֶׁהוּ לְשַׂחֵק אִתּוֹ.. אַתָּה צָרִיךְ מִישֶׁהוּ שֶׁיִּהְיֶה אִתְּךָ עֲבוּר אֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים הַיְּדִידוּת הַזּוֹ מַגִּיעָה בְּקַלּוּת כָּכָה שֶׁהֵם אֲפִלּוּ לֹא מַבְחִינִים בָּהּ, כְּשֶׁהִיא קַיֶּמֶת. לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁאַתָּה קְצָת יוֹתֵר בּוֹגֵר אַתָּה מַתְחִיל לְהַעֲרִיךְ […]

עד כמה אהבת את היצירה?

כוכבים / אילת חן ויזל

הרבה כוכבים נפלו. עזבו את כל מה שבנו סביבם, והלכו למקום טוב יותר. הרבה כוכבים נפלו. ואני מכירה המון, ובעצם לא מכירה אף-אחד. שמעתי מלא סיפורים. וזה עצוב. ממש עצוב. אבל הכוכב שלי ביקש: "אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני". אז אני בוכה, עם חיוך. לזכרו של אלקנה ויזל הי"ד. 🤍 עד כמה אהבת את […]

עד כמה אהבת את היצירה?

המכתב שלא נשלח/ אילת -חן ויזל

זו הייתה שעת בין הערביים, ושקיעה עוצרת נשימה ירדה על העיירה. השמש כבר כמעט נעלמה, והשמיים נצבעו בוורוד וכתום בהיר. הקיץ אמנם כבר הגיע, אך מזג האוויר התקרר בערבים האחרונים, ורוח נשבה. בזמן שהשמש כבר החלה להיעלם בתוך הים, בקומה השנייה של הבית הצהוב אשר נמצא בקצה העיירה, ישבה הַארְפֶּר על יד שולחן הכתיבה הקטן […]

עד כמה אהבת את היצירה?

המכתב שחזר למוען / דניאלה דין

הנה זה קורה שוב, חשבתי לעצמי, והחרדה אפפה אותי בן רגע. התקשיתי לנשום. לפתע, הכל נראה קודר. השמיים נדמו כאפורים. העננים היו הסוהרים ואני הייתי אסיר תחתם. טמנתי את ראשי בין ידיי והסדרתי את נשימתי. המצב שלה עדיין יציב. היא לא נפטרה. היא לא מתעוררת. פשוט יציב. הגיתי את המילה בפי. טעמה היה מר. פלטתי […]

עד כמה אהבת את היצירה?
דילוג לתוכן