מדינה נופלת / רוניה ברוורמן
זה כבר התחיל בליל שמחת תורה לא תיארנו שזה היה כל כך נורא. אבא לקח את האקדח ועזב את המטבח. אימה, חרדה, הפחד ששמחה עוד לא אדע. עברתי על רשימת האנשים האהובים וראיתי מי מהם עדיין בחיים. נעלתי את הלב עם המפתחות שלא יתפרק לאלף חתיכות. אבל הם הרסו פרצו את הגדר. פרצו את לב […]
אם ובתה / רני בת ציון ברייער
אם ובתה ננטשו מחוץ לדלת ביתן בליל חורף קר וסוער "איפה נגור עכשיו?" שאלה הבת את האם בשניים נוקשות "אני לא יודעת" ענתה האם "אבל קר לי" התלוננה הבת "מאוד קר מחוץ לבית" הסכימה האמא והתחילה לנוע "בואי" היא אמרה לבתה "נלך לאיזור עם החנויות", הבת הצטרפה אליה, עוברים ושבים עברו ברחוב עם מטריות השעה […]
ראו באורי שזורח/ נעה חדווה ממן
עכשיו במבט לאחור קשה להאמין שכל זה היה אמיתי… אולי זה היה סתם חלום רע? אבל הצלקות על גופי נהגו להזכיר לי את מה שקרה, דואגות שלא אצליח לשכוח. אני עדיין זוכרת את הכאב, את הצעקות, את היריות ואת הדם, הזוועות האלה… אני לא חושבת שאני אי פעם אצליח להוציא אותם מראשי, התמונות האלה עדיין […]
אל מעבר למציאות / אלה טיילור
הילל סבג שיפשף את עיני בעייפות. הוא הציץ מעבר לכתפו, וראה שנעמה, אחותו, ישבה במטבח ליד דוד ארי וצחקה ממשהו שהוא אמר. לפני יותר משעה סיימו את ארוחת החג, והשעה כבר הייתה 0:23. למה הוא חייב להתאמן על קריאת התורה שלו בשעה כזאת? כן, הוא חוגג בר מצווה בבית הכנסת, הוא יעלה לתורה, והוא חייב […]
אחים לנצח / עוז זעירא
קוֹלִי נָדַם, טְהוֹרִים הָיוּ, עוֹד מִיּוֹם היוולדם, מַלְאֲכֵי הָאֱלֹקִים, בִּדְמוּת אָדָם. אָז בַּשְּׁכוּנָה, כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים סִפֵּר לִי עַל חֲלוֹמוֹת אוֹתָם רָצָה לְהַגְשִׁים, וְעַל רוֹנִית, שֶׁהָיְתָה בִּשְׁבִילוֹ אַהֲבַת נְעוּרִים. עַל אָחִיו, שָׁמְעוּ לַמֶּרְחַקִּים, הוּא הִפְצִיר בָּנוּ לֹא לְסַפֵּר – אָז אֲנַחְנוּ שׁוֹתְקִים, אֶת סִפּוּרֵי הַגְּבוּרָה שֶׁיָּכְלוּ לְמַלֵּא שְׁחָקִים. שָׁנִים יַעַבְרוּ, וְעַל סִפּוּר גְּבוּרָתָם בַּקְּרָב, קְצִינִים יְדַבְּרוּ. […]
חייל אני / לשם טוויטו
התעוררתי כמו בכל יום שבת, קם ויוצא לתפילה בלי לדעת מה יקרה עוד מעט. לפתע פתאום קול האזעקות, ומגיעות שמועות של מחבלים, רציחות וחטיפות. אני לא חושב פעמיים, ורץ להחליף למדים, תוך כדי מדליק את הטלפון, ונפרד מההורים והאחים. מבין, שמשהו אחר מתרחש, ומנסה להתכחש, רואה עוד ועוד חברים, שגם אלי מצטרפים. לאט לאט מבין […]
אני רוצה לכתוב / נטלי סעדי
אני רוצה לכתוב באותו האופן שבו אני חושבת. באובססיביות, כפייתיות, ואם אעז להגיד, אפילו בתשוקה. הייתי כותבת עד כדי דחיפה עצמית אל תוך התמוטטויות עצבים ואל תוך הלילות הכי נוצצים והזריחות הכי מעייפות. הייתי כותבת עד שהאצבעותי היו מדממות, הייתי כותבת עד ההפכותי לאדם עירום וריק מתוכן השוכב חשוף וללא מסכות. ללא תחמושת זולה וחלש. […]
אמא איפה אבא? / עלמה כהן
היה יום שמש בחוץ, החלטנו ללכת לגן שעשועים עם ארי הבן שלנו, זה היה יום שמשי אחרי תקופה ארוכה של גשמים, חשבנו, שזה טוב, שארי יצא קצת החוצה לשחק. זה היה בוקר מושלם, הכל היה מושלם. שיחקנו עם הבן שלנו, עשינו פיקניק, לא הרגשתי ככה שמחה הרבה זמן, הכל היה מושלם. ואז התעוררתי. שש שנים […]
תִּקְוָה/ נילי חורי
אָזְנַיִם שּׁוֹמְעוֹת קוֹלוֹת , לְחִישׁוֹת, צְעָקוֹת. לֵב שֶׁמַּרְגִּישׁ, גַּם כַּאֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל אָדִישׁ. נֶפֶשׁ שֶׁרוֹאֶה, גַּם כַּאֲשֶׁר עַיִן נֶעְצְמָה. אֶרֶץ אֵי שָׁם, שֶׁאֵלֶיהָ גִּבּוֹרִים הִגִּיעוּ בְּשׁוּבָם. צַלָּקוֹת וְדְאֵב עוֹטְפִים אֶת הַלֵּב, רֵעִים כּוֹאֲבִים עַל אֲחֵיהֶם הַהוֹלְכִים. נִלְקָחִים וְלֹא שָׁבִים. אוּלַי יוֹם אֶחָד אוּכַל לַחֲלוֹם, עַל עוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלוֹם. עד כמה אהבת את היצירה?
מַלְאָכִי/ נילי חורי
כְּצִפּוֹר הַדָּאָה בְּרַחֲבֵי הַמְּרוֹמִים, כָּה יְפֵה תֹּאַר, לֹא רָאִיתִי כְּמוֹתוֹ מִיָּמַי עַל הָאָרֶץ, פָּנָיו מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ, עֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ, כְּנָפָיו מִזָּהָב מַזְהִירוֹת, גּוּפוֹ וְכָל אֵיבָרָיו מִשֶּׁלֶג זַכּוֹת. וְאִלּוּ אֲנִי, כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי, לָרוּץ אֵלֶיךָ, לְזַרְעוֹתֶיךָ, לְחַבֵּק אוֹתְךָ לְרֶגַע קָט, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי. אָהַבְתִּי אוֹתְךָ, בַּחֹם וּבַקּוֹר, בַּשֶּׁלֶג וּבַכְּפוֹר. מַלְאָךְ שֶׁלִּי. הָיִיתָ מַמָּשׁ שֶׁלִּי, רַק שֶׁלִּי, אַךְ […]
