דור / אוריה גולדרינג
ראיתי אני את דורי עומד משתומם לנוכח המראה – עולם חרב וגס. עמדתי גם אני איתם, ראיתי המראה וראיתי גם אותם. ריח עשן מילא את החלל. רק עיניהם בוערות כאש ושתי נקודות מבריקות בן יש, והן צמאות לתכלית. זועקות הן עיניהם, ניכר כי המראה הותיר בהם את חותמו. בעוד הוא משתומם, ראוהו חבריו, שאר הדורות, […]
אימא? / הלל כהן
אימא העירה אותי בבהלה, שוב אל החדר הקטן וזו רק ההתחלה. אלה שוב הם? האנשים הרעים? הלכתי איתה, החזקתי לה את היד, כדי שלא אהיה בלעדיה, שלא ארגיש לבד. יצאנו מהר אל מחוץ לבית, שוב אל החדר הקטן מלא הרעשים, עם מלא האנשים. חלקם בוכים חלקם שותקים, חלקם בוהים חלקם שותקים. חלקם יושבים חלקם עומדים, […]
ללא כותרת/ אוריה גולדינג
התדפקתי על דלת השמחה עד שנכנסתי שם, בית מופלא המלא באנשים צוחקים, ביניהם לצים וביניהם הטוענים לאושר. אהבתי להיות שם, אולם לאחר זמן מה הבית הפך שחור והאנשים הפכו עצובים. הלכתי. הלכתי אצל התקווה, אנשי התקווה יושבים יומם וליל בשדות שרופים המעלים ריח עשן נורא, לאנשי התקווה יש אויב מעבר לשדות, אנשי האכזבה המציתים את […]
דם ללא צבע / טליה אדלר
טיפות גשם קרירות נקשו על חלוני כמו שעון. טיף טף. טיף טף. תיק תק. תיק תק. ארזתי את חפצי. ספר, כמה בגדים, מברשת שיניים. סוף סוף, אני יוצאת החוצה. תמונות מהתקופה האחרונה עברו במוחי. הפחד, שמועות על פיגועים במקומות רחוקים, ולבסוף, זה הגיע אלי. אני לא זוכרת הרבה מהתקיפה, רק המון צעקות, ואנשים בורחים לכל […]
למען יחלצון ידידך / אוריה גולדרינג
מצודתי ברחה ביום שמחת תורה להשיג אויב בדרך ארוכה מראה כהן מה נהדר עת רקד קיפץ ושר למי ולמי ההוד וההדר אין שומר כהשם זעק בעת צרה ולמלחמת מצווה רץ בגבורה חתן מחדרו וכלה אל חרדתה על צור ישראל השליך יהבו מקוה ישראל ומושיעו והתחיל משנן תורה שבו נָבָל הנֵבֶל ונכמר ומי צופה למחר ועודו […]
ההרגשה שכואב/ הדר וייסמן
הרגשה של חוסר וודאות. בתוך הצרה, כשאני בבעיה, אין מי שיהיה לידי בתוך הכאב, הדאגה. ההרגשה הזאת, לאבד את האדם החשוב לי בעולם. הוא כבר לא כאן. ההרגשה זאת, לחזור לבית ריק ובלי לומר מילה להרגיש ביום הכי שמח בשנה שלך, את התחושה של הלבד. וכשאני באה לכתוב לך ונזכרת שאתה […]
ארץ אחת / אסתר רוזן
ארץ אחת עליה נפלת ללא חת גדולה קטנה דומה שונה קדושה מדממת חור נפער מאז גדול ענק דומה לצורתך שונה מאז שהפסקת קדוש מדמם זהים כל כך אולי כי מטרתם היינו הך לא לתת לי לשכוח אותך עד כמה אהבת את היצירה?
עוד נשוב לשם/ חנה וגנר
במשך י"ט שנים עמדתם שם, משקיפים אל עבר האלון הבודד. השריד האחרון שנשאר. לבסוף, חזרתם. כך גם אנחנו, במשך י"ט שנים אנחנו עומדים ומצפים, מחכים לחזור. כעת, לאחר 19 שנה אנחנו יודעים "עוד נשוב לשם"! עד כמה אהבת את היצירה?
דניאל / טליה דון יחיא
פרק 1: ההודעה האחרונה שהוא כתב לי הייתה: 'אני נכנס, אוהב אותך' רציתי לענות לו, אבל הוא לא היה מחובר. הייתי מתפללת עליו כל יום, הלכתי לשיעורי תורה ובליבי כיוונתי להצלחתו ולשובו הביתה לשלום. הכנתי אוכל לפלוגה שלו, בתקווה שהוא אוכל איתם ויודע בירכתי מוחו שהאוכל מעשה ידיי. הייתי הולכת לקשירת ציציות, בתקווה שילבש אחת […]
זה קשה, אבל../ אליה שעבין
יום שכולנו התרגשנו ממנו, פתאום הפך ליום שלא עלה בדעתנו . יום? שנה? תקופה? שאלות שרצות אצלנו כמו סופה. כעס, לחץ, דאגה, בהלה, רגשות מעורבים בכמות גדולה. האזעקות ממשיכות, הפחד ממשיך, נכנסנו למצב שאותנו מחשיך. פתאום מתחילים לשמוע סיפורים, סיפורים מזעזעים, קשים. מה יהיה? מה יקרה? איך קרה? שאלות שמכות בנו כמו בסערה. […]
