גיבור של אומה לע"נ שון כרמלי / נויה מגד
שון שלנו אהוב ויקר אותך לא נשכח לעולם אדם מיוחד שכמותו לא נראה מעולם מלא שימחת חיים ועזרה לזולת תמיד תיהיה שמור בליבנו אדם מיוחד כמוך לא פגשנו בחיינו שון שלנו איך הלכת לנו? הקרבת את עצמך למען ביטחוננו כבוד וערכים תמיד היו אצלך במקום הראשון ואתה תמיד תישאר בזיכרון בחרת להילחם למען המדינה גם […]
כוכבים וגיבורים / אמונה שושן
השמים כל כך יפים, לא כך? מלאים בכוכבים נוצצים בשמים. מי אי פעם ראה את יותר מביליוני הכוכבים שנמצאים בחלל מלבד אלוקים? כל כוכב הוא שונה, לכל כוכב יש יחודיות משלו' שאף כוכב אחר לא יוכל לחקות. רק במקומות מסויימים באמת אפשר לראות כוכבים רבים נוצצים בלילה. יש האומרים שאם תסתכל על השמים בלילה בהיר […]
שקט / הלל בלס
למה שהכל כל כך זהוב, אנשים עדיין ישנים? איך זה שמסביב הכל ירוק, ואנשים עדין רבים? ומתי שהכל שחור, עם כוכבים מאירים, אנשים חוזרים לישון? איך כולם לא רואים את היופי הזה- בשקט, ברגע שהכל משתנה מחושך לזהוב, משקיעה אדומה לשמיים מלאי כוכבים. ואיך זה שלמרות שאני יודעת את התשובה, אני לא מבינה? איך זה […]
שאיפה – נשיפה / נועה חורי
אני נושמת נשימות, אחת שתים שלוש. להכניס, אני שואפת את המציאות לתוכי, אלפי גוונים של קשת בענן, אפור שחור וגם לבן. אני שוטפת את הכאב ומכניסה מעט תקווה, מכניסה לליבי מעט אהבה. אני שואפת את הרגשת השמחה, חברות ושמיכה חמה. שוקו חם כשמעט קר, וחיבוק מכיל כשהלב נשבר. אני שואפת זכוכיות, שפוצעות אותי מבפנים, ומעט […]
דרך / ישי רביבו
שָׁלוֹם אֲנִי אֱלוֹקִים, הֵבֵאתִי אוֹתְךָ לָעוֹלָם. עוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טוֹב וְרַע, עוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ בְּחִירָהּ. יִהְיוּ לְךָ נִסְיוֹנוֹת, חֲשָׁקִים, רַק הֲכִי חָשׁוּב שֶׁתִּזְכּוֹר אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיִּהְיוּ לְךָ הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת מַבְטִיחַ שֶׁאִם תְּחַפֵּשׂ תִּמְצָא תְּשׁוּבוֹת אֶת הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ תִּכְנַנְתִּי בִּקְפִידָה, כֵּן כֵּן גַּם כשֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ בְּצָרָה. הֲכִי חָשׁוּב שֶׁתָּמִיד תִּזְכֹּר שֶׁלְּכָל דָּבָר יֵשׁ […]
אישי / יהונתן וינוקור
הוא מסתכל עלי. הוא צוחק עלי. הוא יודע את כל הסודות. הוא מזלזל, לא מאמין בי, הוא דוקר נקודות רגישות. אני בורח. אני צורח. אני רץ דרך קירות. רק לא להיות איתו. להתרחק יותר. מוצא פינה ומתחיל בה לבכות. הוא יודע תמיד, והוא לא שוכח כלום. מזכיר לי כישלונות ופחדים. הוא מספר לי על ילד, […]
הבלדה על ה7.10 / זיו צימבליסטה
שמחה תורה תשפ"ד, כולם בריקודים. פתאום נשמעת לחישה, יש כמה נפגעים. מה? איפה? בשדרות? כן, כמה נפגעים, נורו יריות. ממשיכים לרקוד ולשמוח בתורה. הרי פיגוע, זה דבר שכבר קרה. פתאום הגבאי מפסיק את הריקודים. "יש אזעקות, וכחמש עשרה נרצחים". ממשיכים בתפילה. מתקשים להאמין. חמש עשרה נרצחים? מקפיצים מילואין? פתאום נכנס אחד, ופאלפון בידו לתפילה. מדווח […]
הותר לפרסום/ אביה קחזם
"הותר לפרסום…" אני שומעת ברדיו. חייל מבאר-שבע, אחד מתל-אביב, אחת מרמת הגולן, אחד מרמת אביב. כל אחד עם סיפור משלו, עם חיים משלו, עם אישיות משלו, שנגדעו באש ההקרבה. "הותר לפרסום" – אלה המילים הרווחות בתקופתנו. אחד קפץ על רימון, כשבביתו יש שלושה ילדים. אחד משרת בחרמון, ולא ראה את הוריו חמישה חודשים. אחד, אשתו […]
הגיבור שבו / אמה כץ
האולם התמלא ברעש מחריש אוזניים ברגע שהילדים נכנסו. ישבתי על הבמה וצפיתי בנחל הגועש של הילדים הממהרים לתפוס את מקומם לפני שאחר יעשה זאת לפניהם. שיחקתי בגבס שעוטף את ידי הפצועה באי נוחות, נואש למשהו שיסיח את דעתי. מעולם לא הייתי מהאנשים שאהבו לדבר בפומבי. עברו כמה דקות טובות לפני שהם התיישבו, וכאשר הם עשו […]
דמעות ארגמן/ שירה כהן
אדמה כאובה, אדמה זועקת דמעות ארגמן לתוכה סופגת. כומתה, מכתב, חיוך שאבד, יד קטנה קרה, שנשארה לבד. בוכה אדמה, בוכים השמים דמעות ארגמן מתערבבות במים על בור שנפער, וחיבוק של עפר על לב קרוע, איש, מקום, עבר. דגל, טלית, מתנופפים ברוח דמעות ארגמן על מכתב מרוח. החורף עבר כואב וקפוא דרום אדום מפרחים שנקטפו. עד […]
