בדרכך נלך לע"נ איתי שלמה מורנו הי"ד / נגה בשארי
איתי שלמה מורנו הי"ד, 24, יחידת קומנדו בחיוך ששכן קבע על פניך באומץ שליווה אותך בדרכך בגבורה בקרב מול המחבלים בו נלחמת בביטחון שלכולם נתת בכוח הבכורה שלמשפחתך נתת בהשראה שסביבך הותרת בשיר שלא מש מקולך באהבה שהפצת בקרבך במסורת שדבקת קרן אור לכולם היית עד כמה אהבת את היצירה?
התבגרות / רינת אסתר זילברברג
לפעמים, יש לי כל כך הרבה דברים בראש, עד שהוא מתחיל לכאוב. וכשהמוח שלי כל כך עסוק בלהחזיק אותי, אני לא יכולה סתם לשבת. גופי לא יכול מבלי תנועה. הוא צריך, הוא צריך משהו שיתעל את המחשבות שלי לקו אחד או שרבוט… היום, הראש שלי עמוס במיוחד. אני חייבת לעשות משהו. רגליי מוליכות אותי לשולחן, […]
יום אחד . . / נועה חורי
השמש תזרח, הציפורים יצייצו, המכונית תמשיך לעשות בעיות, והעולם ימשיך לחוג על כנו. וזה מרגיש מוזר, כי איך הציפור מצייצת כל כך יפה, במציאות כה כואבת? איך השמש מאירה, כשהנפש כואבת? איך תוכל לקום בבוקר בשמחה, כשיש כאלה שכבר קבורים באדמה? וזה מרגיש אנוכי לרצות, כי גם הם רצו, לחוות, לחיות. וזה מרגיש אנוכי לשמוח, […]
101 ימי מלחמה / איילה כהן
הכאב שלכם גונב את מילותיי – לא, זה לא מדויק. הכאב שלכם פוער לי את הפה, מרטש את השיניים, כורת את הלשון, ומשאיר את המילים לבעור בתוך תוכי. לבעור ללא חמצן; להישבר ללא פורקן; לכאוב ללא מילים. הכאב שלכם מכאיב לי יותר משמסוגל שלי. אולי, במידה מסוימת, אני יכולה לקחת בעלות על הכאב. אולי זהו […]
רקטות / איילה כהן
קיימים יותר רסיסים של רקטות, מרסיסי מידע שהצלחתי ללקט. כל החיילים מוזנקים לעמדות, בגבורה מצליחים רגליהם לכתת. מרחבים מוגנים, דלתות נעולות. המציאות עגומה מכדי להתעמת. כל בום עוד יירוט של טיל בשדרות. המוח מסרב להאמין לאמת. העם סופג עוד ועוד אבידות, את הכאב התחלנו מתקשים לשאת. האם זה פשע לרצות לחיות, לחיות במציאות בלי צורך […]
הגדרה/ רני שומרון
תן לי הגדרה זרוק לי מילה תן איזה תזכורת רשימת מטלות של מי אני ולמה נועדתי מבט קצר לאחור לראות שלא פספסתי אף תחנה שהכל נשאר במקום גם מה שעזבתי מזמן תן לי קריצה תגיד לי שמסתדרים שם בלעדיי חייך אליי ואז אאמין באמת אתה מחפש מנעול או מפתח? דרך או מטרה? לפני כל צעד […]
הגיע הזמן לחזור/ תמר שפירא
הגיע הזמן לחזור לריח של החגים, של העונה היפה של הרימון והאתרוגים. וגם אם קצת התרחקנו וקצת חששנו, עכשיו חוזרים למסגרות ושוב יגיע ראש השנה ויום כיפור ושמחת תורה… אבל מה שלא ידענו לפני כמה חודשים שריח המטעמים יהפוך לאבק שריפה. מה שלא ידענו, מה שלא תיארנו- קרה. האסון הנורא שפקד את כל עם ישראל. […]
הפסיכיאטר / תמר שפירא
בית החולים הוא מקום מעיק. מבנה בטון גדול וצבוע בגוונים עגמומיים, מלא בריח מחניק של חומרי ניקיון ושל קרואסון חמאה. האנשים רק עושים את זה גרוע יותר. מכל כיוון, אין מטר רבוע אחד ריק מאנשים שצועקים זה לזה בקולות רועמים להפליא. וזה המקום בו בחרתי לעבוד. אני מביט על שולחן העבודה שלי, עליו מפוזרים מסמכים […]
העולם יחרב מחר / תמר שפירא
הרחוב ריק לחלוטין. אור השמש של בין הערביים חודר בין הבניינים וגורם לקרקע להראות כמו נהר של דם. כל החנויות נטושות. אני שומע מנגינה רכה מתנגנת במרחק. אני נכנס לבר ולוקח בקבוק בירה מהמקרר. אני לא טורח לשלם. בין כה וכה המוכר ימות בקרוב. אני צועד לבדי בסמטה אדומה כדם, שואף את המראה המפליא של […]
להיות בן אדם / תמר שפירא
אין תקופה קשה מזאת להיות בן אדם אין תקופה מסובכת מזאת לחיות כולם נאבקים בקשיים לבדם, נלחמים על הזכות פשוט להיות לכל אזרח זו תקופה מפחידה לכל הורה זו תקופה מתישה לכל מנוי לעיתון זו תקופה מחרידה לכל אדם זו תקופה כה קשה אין תקופה מוזרה מזאת להיות בן אדם אין תקופה מבלבלת מזאת לאהוב […]
