גשי בתי / תהילה לביא

גְּשִׁי בִּתִּי, שׁוּבִי אֵלַי מִמַּעֲמַקִּים. עֵמֶק הַבָּכָא כְּמוֹ סוֹגֵר עָלַיִךְ שָׁנִים, וְטַעַם הַגַּעֲגוּעַ מַר, אֲנִי אָבִיךְ. שׁוּבִי, נְסִיכָה. לֹא מָאַסְתְּ בְּשִׁיטוּטִים אֵין סְפֹר בְּגַנִּי? שָׁמַעְתִּי צַעֲקָתֵךְ אֵלַי מִבֵּין הָעֵצִים, אַיֶּכָּה?! וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב לָךְ כְּשֶׁפָּנַיִךְ מַטָּה מִפַּחְדֵּךְ מִפָּנַי. לָמָּה לָךְ לִסְנֹט בָּךְ עַל נְפִילוֹתַיִךְ? רוֹצֶה אֲנִי בְּטוֹבָתֵךְ, שֶׁבַע תִּפְּלִי צַדִּיקָה, וְעוֹד תָּקוּמִי עַל רַגְלַיִךְ. מַאֲמִין […]

עד כמה אהבת את היצירה?

השמיים בוערים /תהילה לביא

הַשָּׁמַיִם בּוֹעֲרִים שְׁכִינָה נִטְמַעַת בֵּין הָרֵי צְלָמִים שֶׁמֶשׁ מְשַׁסֶּפֶת קַרְנֶיהָ בַּכְּפוֹר הַצּוֹרֵב, בַּחֹשֶׁךְ הַמִּשְׁתַּלֵּט וּבָא עַל הָעוֹלָם הַשָּׁחֹר שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ כְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה וְאֵין אִישׁ נִרְתַּע, אֵין אִישׁ נִרְתַּע תֻּפִּים מַרְעִימִים אֶל הַבַּעַל מַלְאֲכֵי שָׁרֵת מְבַכִּים אֶת הֶעְדֵּר הַקְּדֻשָּׁה קְטֹרֶת זָרָה מְרַחֶפֶת מִמַּעַל צְרָחוֹת יְלָדִים בִּימַת לווים נְטוּשָׁה וְיִרְמְיָהוּ לְבַד, רוֹעֵד מֵחֲמַת כְּאֵב זַעֲקָתוֹ מַרְעִידָה אֶת […]

עד כמה אהבת את היצירה?

הֶדֶף / נהוראי לוטן

מכל פיגוע יש נפגעים. לא תמיד פיזיים, לפעמים נפשיים. לא תמיד אליהם שמים לב, לפעמים דווקא מפספסים. לא תמיד  אלו ילדים, לפעמים מבוגרים. לא תמיד הם משתקמים, לפעמים הם נשארים חולים עד כמה אהבת את היצירה?

עד כמה אהבת את היצירה?

אגדה סינית / תמר דבורה בובליל

ספורנו התחיל בכפר סיני נידח, שאפילו אנוש שכח. בכפר נולדו בלילה אחד שני ילדים באותו זמן בשכונה שונה, לבן ושחורה. לבן בעל עיניים חתוליות, שיער בוהק כשמש והתנהגותו נדמתה לאנשי הכפר כקללה. יחד אתו, באותו הזמן, נולדה שחורה  אשר עיניה שחורות ככנפי עורב, ושיערה ארוך וכהה כמו הלילה, וחיוכה – ברכה. הילדים גדלו באותו הכפר, […]

עד כמה אהבת את היצירה?

הכל היה לא נודע! / רות הלל פרדמן

 זה כבר חודשים שאני רודפת ומבלשת אחר אותם אנשים ואותם סודות שקריים. איני יודעת עוד כמה זמן אצטרך ללכת שולל אחר אותם מסלולים המובילים למבוי סתום. צרחה הגיעה לאוזני. סגרתי את עניי. "אם הלכתי בעניים עצומות ובשולל עד כאן" חשבתי לעצמי בקול, "אלך מכאן בעניים עצומות אך לא בשולל" התקדמתי בשקט ובעניים עצומות על רצפת […]

עד כמה אהבת את היצירה?

מול המראה / מאיר פינק

הוא לא מפסיק, הוא לא שותק הילד במראה לא מסכים להתנתק אני מנסה בכוח ומנסה במוח לנוכח עיניו אני מתחיל להתפרק אותו ילד לא מפסיק לבכות, מביך אותי בפני כל עולמו, מתכחש למציאות ומתבלבל לו בין עונות הולך איתי לכל מקום מסתכל אלי מכל מראה לא משנה מה אנסה תמיד נשמעת צעקה הוא מסתכל בבוז […]

עד כמה אהבת את היצירה?

כוחה של מילה / יערה זמירי

זה מדהים איך יום אחד יכול לשנות הכל, איך היום כל כך שונה מאתמול, ומחר משניהם יהיה גם הוא שונה, איך העולם כך בשניה משתנה? זה לא "פשוט קרה", אני יודעת, בלעדיכם כנראה הייתי משתגעת. הגעתם בדיוק בזמן, בשפל הכי גדול, עזרתם בלי אפילו לשאול. ה"את בסדר" לא נגמר בסימן שאלה, זה נגמר בנקודה, בסימן […]

עד כמה אהבת את היצירה?

ליל האימים/ יהונתן לנסברג

היה זה לילה חשוך ביותר. הלכנו  רק אני ועוד חבר, נערים בני 14 בתוך החושך ולא האמנתי למה שהולך לקרות עוד מעט:  אנחנו הולכים להצטרף לפלמ"ח! הכל התחיל היום בבוקר- כשברחנו  מאחד השיעורים (אנחנו עושים את זה מלא פעמים :))  ליער ודיברנו על כל המצב בארץ. פתאום אנחנו שומעים רעש מאחורינו.. ישר זינקנו לראות מי […]

עד כמה אהבת את היצירה?

האור בקצה המנהרה / שילה פייגנבאום

"קבלו אותם, הלהקה הכי מדהימה בעולם!" ארני היה חבר בלהקה הזאת, הוא ניגן על הפסנתר המשוכלל שקנו לו בעלי הלהקה. כרגע הוא הופיע על הבמה כאשר כל הקהל מריע, לסטיב, הזמר. ארני מאז ומתמיד קינא בסטיב ולא אהב אותו בכלל. בזמן ההופעות הוא הכי שנא אותו כי כולם עודדו וצעקו רק לסטיב. לאחר ההופעה שהייתה […]

עד כמה אהבת את היצירה?

בין שֶׁקֶט לשֶׁקֶט / מאיר פינק

בהתחלה שקט, ואז מתחיל הרעש לטפטף מבעד לאוזניים בכיף דק שמסמל את הנשימה הראשונה. חיים של אדם מתחילים בבכי המסמל את הקושי הראשון, המירוץ הקדמון למפעל החיים. חיים של אדם מתחילים בהוכחה תראו איך הוא גדל, איך הוא איך הוא הולך מתרחק מאמא מתייפחת שרק רוצה שישוב למחרת. חיים של אדם מתחילים בלימוד יושב וקופץ, […]

עד כמה אהבת את היצירה?
דילוג לתוכן