עוד משבר / הדר הראל
עוד משבר אחד כזה, כמעט ולא מורגש אך שמערער קצת את הכול וכבר קשה יותר לפתוח דף חדש. עוד משבר שאחריו פשוט ממשיכים, מדחיקים קצת מתעלמים ומסתתרים העיקר לא להיכנס לנושאים העמוקים. כאילו כרגיל מתקדמים וכמעט שלא מרגישים, שבחבל המקשר בינינו ומחזיק את הכל כבר יש כל כך הרבה קרעים. עוד משבר שאת הקרע מעמיק, […]
יכולה לעשות / הדר הראל
הילד הגבוה והשקט ההוא שוב לא הגיע לבית הספר היום. שמתי לב לזה, למרות שזה בעצם בכלל לא ענייני. אולי היה עדיף שאתעסק בדברים שאני צריכה לעשות, במקום לחשוב על ילדים ועל מה שהם עושים, אבל קשה לי לעשות את זה. קשה לי שלא לחשוב עליו. המוח שלי, שבדרך כלל עסוק בעיקר באיך לשרוד את […]
סיפור חיים / הדסה אביעד
וּמִזְּמָן לִזְמָן מְהַרְהֶרֶת בַּמַּשְׁמָעוּת הָאִם אֲנִי חַיָּה בָּאֱמֶת אוֹ בַּטָּעוּת כֵּיצַד נִתַּן לְהַגְדִּיר מַהִי הַמַּהוּת סְפוּרִים הֵם הָרְגָעִים חוֹלְפִים עַל צִיר הַזְּמַן בִּמְהִירוּת מִי מֵהֶם יִזָּכְרוּ בִּבְהִירוּת וּמִי בַּעֲמִימוּת מִי בַּחֵרוּת מִי בַּמְּרִירוּת כְּבָר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה שֶׁבָּהּ הַנְּשָׁמָה לֹא הִתְרַפְּקָה, פָּרְקָה הִתְפָּרְקָה. כְּמִתְגַּעֲגַעַת לָאֱמֶת הַנִּסְתֶּרֶת כַּשּׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים לְהַלְחִין בְּרֶגֶשׁ לְהִתְגָּרוֹת בַּנֶּפֶשׁ זִיכְרוֹנוֹת רְחוֹקִים קְרוֹבִים […]
נַפְתּוּלֵי הַנֶּפֶשׁ / הדסה אביעד
יֵשׁ רְגָעִים שֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה פָּשׁוּט לְבַד כֻּלָּם שְׁכַחֲוּנִי וּמִסְתּוֹבֶבֶת אֲבוּדָה כְּנַוָּד לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאַף אֶחָד לֹא חוֹשֵׁב עָלַי לֹא זוֹכֵר אוֹתִי כְּמוֹ אֲוִיר הַמִּתְבַּדֵּר בָּרוּחַ שָׁקוּף. זֶה קָשֶׁה לִי במיוחד לְאַחַר מִפְגָּשׁ עֹצְמָתִי שֶׁבּוֹ אֲנִי מַרְגִּישָׁה חִבּוּר אֲמִתִּי וְאָז הַמְּצִיאוּת מִתְנַפֶּצֶת לִרְסִיסִים וּשְׁבָרִים וְאֵינֶנִּי מוֹצֵאת דֶּרֶךְ שֶׁמְּתָרֶצֶת אֶת התווים הַמְּנַקְּרִים לָמָּה לַמְרוֹת הַהִשְׁתַּדְּלוּת זֶה […]
המלחמה / יהונתן זידובר
הכל התחיל ביום בהיר אחד בשנת 1973 בתאריך ה6 לאוקטובר, מלחמת יום הכיפורים. בשעה 2 בצהריים ביום שישי גדי, דוד של אבי ,היה מפקד מוצב החרמון ,גדי מקבל הודעה בקשר על כוננות לחדירה למוצב, בהתחלה לפני המלחמה היו דיווחים בקשר על כך שהסורים על הגדרות, אבל בצבא היו בטוחים שזאת סתם פעולת הסחה, בפועל הסורים […]
הדברים החשובים סמויים מן העין- החלל בשירות כדור הארץ / אבישי אסרף
שעת ערב מאוחרת , במושב נדלקו פנסי השבילים . ילדי המושב כבר סיימו את ארוחת הערב ולבשו את הפיג'מות. "כעת, הגיע הזמן לישון" אמר אבא, ונתן נשיקת לילה טוב ״אורי, הכנת מערכת למחר?" "אבא, מחר החופש הגדול מתחיל!" "מצטער אמר אבא, שכחתי. מאז שאימא חולה אני עסוק בעבודה ומשם אני נמצא איתה בבית החולים והלוואי […]
חלום מציאותי/ עדי בלייך
זה קרה כאשר טיילתי לתומי ביער הקסום היחיד שהיה בעולם בני התמותה, הרוח נשבה ברוחות הבריזה של הסתיו והעלים האדומים נשרו מהעצים לאט לאט על האדמה הלחה. ידעתי שאני לא הייתי צריכה לסטות מהשביל של הדרך אך זה לא היה באשמתי הבלעדית, "זו הייתה אשמתה של מיצי" חזרתי ואמרתי את זה לעצמי כמה וכמה פעמים […]
הלוואי שהייתי ענן / טליה אלקיים
הלוואי שהייתי ענן. לבנה, צחורה, מקשטת את השמיים. אפורה ורוגזת, מוציאה את הדמעות ממני בטיפות גדולות וקרות. נמוגה, שקופה. סלילים מרחפים של אוויר. הלוואי שהייתי ציפור. עפה חופשיה בשמיים. כנפיים פרושות, אוויר בין הנוצות, רוח קרירה מלטפת את הפנים. הלוואי שהייתי אש. רותחת וזועמת ולפעמים מתפרצת. אבל גם מחממת ואוהבת ומאירה, מבזיקה באדום וכתום וצהוב. […]
אמא שלי לא מכשפה/ מיה אביעד
"אימא שלי לא מכשפה!" צעקתי בקול פגוע, "יש לך דעות קדומות, ילידים הם לא מכשפים!". מייקל גיחך, "התכוונת כל מי שאינדיאני הוא מכשף… אתם איבדתם את היבשת שלכם, אתם האינדיאנים צריכים ללכת לחפש מקום אחר" מייקל אמר בקול נוטף בוז. "דבר ראשון, זה ילידים אמריקאים ולא אינדיאנים, דבר שני, את אף אחד זה לא מעניין […]
סיפור חיי הלא פשוט / הדר פנזיאס
פרק 1 "לאאאאאאאאאאאאאא…" צרחתיייי "רק לא זה!!!!" אבל זה היה מאוחר מידי. רעש הנפץ הרעים בקול. קמתי. קמתי. כן. קמתי. חיה. נושמת. לא נאהבת. בודדה. בהתחלה, לא כל כך הבנתי איפה אני? ואיך הגעתי לכאן? אבל אז, אישה, בחלוק לבן נכנסה אל החדר. האחות. בית החולים. לא ממש הבנתי איך הגעתי לעזאזל לבית חולים. אבל […]
