פיוט- משמעות ליבי
משמעות ליבי היא התורה/ לבית המקדש אדליק מנורה. תורתי חשובה לי/ כמו גג שצריך קורה. נסתרת ממני/ ואני כמו המלך ש"חמתו בערה". זמן איתה עובר שעה כדקה/ ודקה היא כל כך כמו שערה. הדרך היא מראה לי/ כמו תלמיד ומורה. רוצה אני להיות/ כמו אברהם במדורה. עד כמה אהבת את היצירה?
פיוט- ה' ענני
רחוק אתה ממני/ אך נא קל, חונני. פדני מיד יסורי/ כי עני ואביון אני. אנא השכינה הקדושה כקנה רצוץ ושבור אני/ אשמח שתישמעני. למחר כבר אין לי כלום/ אך בטוח שתעזרני. ישמח אדם ברפואת קל-יה/ כי ה׳ ענני. עד כמה אהבת את היצירה?
פיוט- נווה משכן
נווה משכן ומקדש אייחל/ ולא אחדל בשפתיי למלל. ועד אבוא עד מקדשיי אל/ אקריב רינתי אל א-ל. ואומר עד מתי ישכון בל/ במקום ענן וערפל. הן לציון יבוא גואל/ וחיש סרו תחלואי ישראל. (בל= עבודה זרה – ישעיהו מ״ו פסוק א) (ענן וערפל = דימוי למעמד הר סיני/מקום המקדש) עד כמה אהבת את היצירה?
מחר/ ליאת ווימפהיימר
מָחָר זֶה שֶׁבַע שָׁנִים, מָחָר בָּאִים לְבַקֵּר, מָחָר אֶרְאֶה אוֹתְךָ שׁוּב, מָחָר בְּהַכֹּל אֶזָּכֵר, מָחָר אָבִין שֶׁעָבַר הֲמוֹן זְמַן, מָחָר אֶפְחַד שֶׁאוֹתְךָ אֲנִי אֶשְׁכַּח, מָחָר אֶדְאַג שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ מַסְפִּיק, מָחָר אֶתְחָרֵט שֶׁלֹּא נִפְגַּשְׁנוּ יוֹתֵר, מָחָר אֵדַע שֶׁיַּגִּיעוּ עוֹד יָמִים, מָחָר אֵדַע שֶׁגַּם מָחֳרָתַיִם לֹא תִּהְיֶה, מָחָר יָבוֹא, מָחָר יַחֲלֹף, וְהָעוֹלָם יַמְשִׁיךְ, וְהָאֲנָשִׁים יַמְשִׁיכוּ, וַאֲנִי אֶצְטָרֵךְ […]
מדרגות החיים / כליל שמש
מדרגות החיים הולכת בשביל מעוקל, בשולי הדרך שתולים פרחים נבולים, מתהדרים בתפארתם. עיניה נוצצות, והדרך מטושטשת, בעודה כמעט מועדת על מדרגות החיים. עד כמה אהבת את היצירה?
מוסך לנפשות / כליל שמש
מוסך לנפשות שלחו אותי למוסך כדי לעבור תיקון של הנפש, רצו לעשות קצת שיפוץ ולצבוע מחדש את נשמתי השחורה. ניסו במהירות להתקין בי חיישנים לרגש, ובעזרת קצת ליטוש להסתיר כל שריטה שבי נותרה. אך כשיצאתי מהמוסך שלחו אותי חזרה לכביש, בלי אורות כדי לראות את הדרך הנכונה. ונותרתי חסרת אוויר בגלגלים. עד כמה אהבת את […]
מן הַתְּמוּנָה שֶׁהָיְתָה, לַתְּמוּנָה שֶׁתְּהֵא \ דביר אהרון
מִבַּעַל אוֹהֵב, לְמַצֵּבָה. מֵחִבּוּק חַם לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, לִשְׁנַת אֵבֶל. מֵחַיִּים, לַמָּוֶת. מִלְּסַפֵּר לַתִּינוֹק הָרִאשׁוֹן 'אַיֵּה פְּלוּטוֹ', לְחִפּוּשׂ תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלַת הַבֵּן הַיָּחִיד התּוֹהֶה, 'אַיֵּה אַבָּא'? מִגִּדּוּל יֶלֶד, לְגִדּוּל יֶלֶד. מֵאִשָּׁה נְשׂוּאָה, לָאַלְמָנָה. מִיּוֹם נִשּׂוּאִין, לְיָארְצַיְט. מִבִּרְכַת חֲכָמִים, לִבְרָכָה אִישִׁית – "מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה'. יוֹתֵר כִּתְפִלָּה, דְּרִישָׁה – 'הַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה'! אַלְמָנָה. מֵאֲמִירַת שָׁלוֹם בְּצֵאתוֹ לַיְּשִׁיבָה, לַאֲמִירַת […]
התפילה שלנו
תפילה זהו זמן של בקשה זמן שבו בכל מילה יש כוונה זמן שבו לכל פיוט ישנו מנגינה זמן שבו החוטא מביע חרטה זמן שהוא המאושר מביע הללה זמן שבו לכל מחשבה יש דרך משלה זמן קצר שהמלאכה היא מרובה זמן אמיתי עם שמו זמן מיוחד עם בורא עולם ומלואו זמן עם הודו שאין עוד מלבדו […]
יודעת שיראל צדוק
אלו הם שמביטים בי מן הבית, שמסתכלים מעבר לגלים. שלהם לקחנו את הנצח, ובתמורה נתנו לנו חיים. הם החרמון והכינרת, הכרמל והשומרון. הם ירושלים והנגב, הגליל והירקון. הם שאין להם שפתיים, שהם רק מנגינה שאין לה סוף. שעל כפות ידיהם אני פוסעת, שמהלכים איתי על קו החוף. כי הם הגאון והם הסבל, הם הניצחון וההפסד. הם החירות והם הפחד, התרופה והכאב. הם השיר והם השקט, המלחמה והשלום. אלו הם שאין בם צער, שמרחוק שרים לי דרור. הם שידיי פרושות לעברם, ואין דבר שיוכלו לקחת. שקולם לוחש לי תפילה לדרך, וקורא לי שאזכור. הם מביטים בי, מבעד ליופי, ומבעד לאושר ולשכול. הם מביטים בי, ואני לא מכירה, אבל יודעת. עד כמה אהבת את היצירה?
עיניים /אורי אייזנטל
רואות מה שהן רוצות, אין לך שליטה – הן פשוט רצות… קולטות הכל גם אם לא נשמע קול. מביעות רגשות, מסמלות מחשבות. עיניים טהורות עיניים רואות… עיניים יוצרות אמון, עיניים מוציאות מריכוז. מחריבות עולמות, עליהן מתבססות אהבות עמוקות ויציבות. מרצדות כמו שלהבות קופצות וקורצות צוחקות בוהקות. דלקת בעיניים הכל נחתך לשניים אינך רואה אינך מבין […]
