לאן הם נעלמו, צלילי הרקע שמוטטו הכל?
זה אחד הלילות הראשונים שלי בארץ הזו. לפני שבועיים עגנה האונייה שלי בנמל יפו ונכנסה לעיירה מדברית חסרת כל חיים, ומאז אני משוטטת כאן. בית? לא, עוד לא מצאתי. פרנסה? חברים? אלו יכולים לחכות. קודם עלי להרגיש את העיר הזו ולהבין את רחובותיה. אז אני ישנה במחסן נטוש במרכז העיר, חוסכת באוכל ומשתמשת בחסכונות שנותרו […]
עבודה בזוגות
אוּלַי אֲנִי תַּחֲרוּתִית, אֲבָל אַתְּ שְׁתַלְּטָנִית. כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת, כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה, אַתְּ אֵינְךָ שׁוֹמַעַת, אַתְּ לֹא מַאֲזִינָה. אַתְּ לֹא מָטָּה אֹזֶן, וְלֹא מַקְשִׁיבָה, אֲנִי מִתְלוֹנֶנֶת, וְאַתְּ לֹא עוֹנֶה. אֲנִי מְעִירָה, אַתְּ מִתְעַלֶּמֶת, אֲנִי מְחַכָּה, וְאַתְּ לֹא מְבִינָה. מָה לַעֲשׂוֹת? כְּדֵי שֶׁתָּבִינִי, שֶׁאֲנִי לֹא סְתָם חוֹפֶרֶת, וְלֹא סְתָם רוֹצָה צוּמִי? בֶּאֱמֶת אֲנִי רוֹצָה, […]
תינוקת חדשה
הִיא בָּכְתָה, בַּנְּסִיעָה, וְאָז אִמָּא אָמְרָה: אוּלַי הִיא מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מַמָּשׁ קְרוֹבָה, לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא נוֹלְדָה. וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בַּלֵּב בְּלִי לוֹמַר דָּבָר שֶׁאוּלַי הִיא מַרְגִּישָׁה קְצָת עָוֶל עַל זֶה שֶׁהִיא נוֹלְדָה וְעַל הָעוֹלָם שֶׁאֵלָיו הִיא הִגִּיעָה בְּלִי רְצוֹנָהּ בְּלִי הִתְחַשְּׁבוּת בָּהּ אוּלַי הִיא הָיְתָה מַעֲדִיפָה לְהִשָּׁאֵר שָׁם אֵיפֹה שֶׁהִיא נוֹצְרָה בְּמָקוֹם לֹא יָדוּעַ לְאִישׁ אַךְ […]
"עצלן עם מטרה" / חני בלושטיין
בס"ד עצלן עם מטרה אינני מספיק כלום. כל היום חולם ומדמיין איך ומה לעשות. רואה בניינים ומכונות, צופה באנשים ובמקרים. בטוח מה הצעד הבא אך אינני צועד. בדרך כלל זה ההפך. רצים לא יודעים לאן. אם תכנסו אל חיי תראו מיליון צעדים שמעולם לא נדרכו. הדרך שלי כאילו ידועה אך אינני הולך בה. ניסיתי פעמים […]
אותן הנשמות
אותן הנשמות* מה חוו אותם החיים, החיים שהיו, שנלקחו. קמים בבוקר ומתפנים מבתיהם, נקרעים ממשפחותיהם. מובלים אל סופם, בלי ידיעתם. אותן הנשמות, הנשמות הקטנות, אחים ואחיות שהיו ואינם. אחרי התופת, העינויים והזוועות, בכי וזעקות, לשמיים הקריאות מופנות, הקריאות המתחננות. אותן הנשמות, הנשמות הקטנות, אמהות ואבות שהיו ואינם. צועדים הם בשבילים, בדרכים. […]
המכתב האחרון
*המכתב האחרון* אני לא אשכח את היום בו לקחו את אבא. זה היה ב-1 בספטמבר 1941, אוקראינה. ישבתי בסלון בביתנו, ברגע שנשמעו הדפיקות בדלת. וכשפתחתי אותה עמד מולי חייל גרמני. הוא ביקש לקרוא לאבא שלי. הוא נראה כועס. אבא יצא עם החייל. הוא אמר שיחזור בהמשך, ושלוקחים אותו למחנה עבודה. שמחתי. אני בטוחה שאבא יחזור. […]
יפה לך
תראי איך יפה לך לרקוד יחפה עם אור בעיניים ואהבה מתפרצת תראי איך יפה לך לשתוק בכאב לנשוך שפתיים כשעינייך הכל מספרות תראי איך יפה לך להתרגש מכל נשימה לזרוח מהתרגשות להתפוצץ מאושר תראי איך יפה לך לדרוש צדק לרצות נקמה לברוח מפחד ולחזור לעמוד איתן תראי איך יפה לך להיות להרגיש כמה יפה לך […]
גאות ושפל
היא שוכבת במיטה, גופה חלש מכדי שתוכל לקום ולהתמודד עם המצב. כבר שבועיים שהיא לא אוכלת. שבועיים שכל רצפת חדרה מלאה בממחטות. שבועיים שהחדר שלה מלא בבלאגן, וכבר לא נותר מקום בו רואים את הרצפה. כל מה שהיא רוצה זה פשוט להעלם מן העולם. שלא תחווה את המתרחש בהווה. שלא תראה שמה שהיה כבר נגמר. […]
הכי אחי
בסך הכל עמדנו עם תיקים ברכבת תל אביב, לא מזיקים לאף אחד מסביב. אישה התקרבה אלינו בפרצוף אומלל, אמרה לנו שאנחנו עם מטורלל, הופכים את החברה למקום מקולקל, ובכללי, מוליכים את העולם שולל. לא מגיע לכם לחיות במדינה, אתם גם ככה לא עושים כלום למענה. רצינו להגיב, לא בכדי לריב, להראות לה את הדברים מסביב, […]
הצצה לדמדומים / שמואל אברג'יל
שסע אדום, שותת, מרחף מעל ראשי. שוקע, בהצצה אחרונה, פורץ כמתזי ברק אל הרקיע, מתוכי. אש הפצעים מתיכה, את כוחותיי. והאורות הקטנים, כוכבי השקר, צצים. בדממה זועקת, קורא ליד. שתאיר אותי שוב, בזהב. רואה את עצמי, בחושך. המשתקף בעיני הפחד, להפסיד. אפלת המוות מקיפה, מחניקה. אך כנקודה לבנה בדף שחור, יד חלוצה מתירה את כבלי […]
