לאן הם נעלמו, צלילי הרקע שמוטטו הכל?
זה אחד הלילות הראשונים שלי בארץ הזו. לפני שבועיים עגנה האונייה שלי בנמל יפו ונכנסה לעיירה מדברית חסרת כל חיים, ומאז אני משוטטת כאן. בית? לא, עוד לא מצאתי. פרנסה? חברים? אלו יכולים לחכות. קודם עלי להרגיש את העיר הזו ולהבין את רחובותיה. אז אני ישנה במחסן נטוש במרכז העיר, חוסכת באוכל ומשתמשת בחסכונות שנותרו […]
לפעמים חלומות מתגשמים
חלק 1 דמעות זלגו מעיניו הכחולות של יובל, הוא לא רצה לבכות. הוא נזכר בילד הקטן שהיה, מסתכל בעיניו של השוטר שבא לבשר לו את הנורא מכל… "אבא ואמא שלך נהרגו לפני כשעתיים בתאונת דרכים. האם יש לך אחים נוספים בבית? הילד יובל ניסה לענות שהוא ילד יחיד, שאין לו דודים ואפילו לא סבא […]
עבודה בזוגות
אוּלַי אֲנִי תַּחֲרוּתִית, אֲבָל אַתְּ שְׁתַלְּטָנִית. כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת, כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה, אַתְּ אֵינְךָ שׁוֹמַעַת, אַתְּ לֹא מַאֲזִינָה. אַתְּ לֹא מָטָּה אֹזֶן, וְלֹא מַקְשִׁיבָה, אֲנִי מִתְלוֹנֶנֶת, וְאַתְּ לֹא עוֹנֶה. אֲנִי מְעִירָה, אַתְּ מִתְעַלֶּמֶת, אֲנִי מְחַכָּה, וְאַתְּ לֹא מְבִינָה. מָה לַעֲשׂוֹת? כְּדֵי שֶׁתָּבִינִי, שֶׁאֲנִי לֹא סְתָם חוֹפֶרֶת, וְלֹא סְתָם רוֹצָה צוּמִי? בֶּאֱמֶת אֲנִי רוֹצָה, […]
תינוקת חדשה
הִיא בָּכְתָה, בַּנְּסִיעָה, וְאָז אִמָּא אָמְרָה: אוּלַי הִיא מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מַמָּשׁ קְרוֹבָה, לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא נוֹלְדָה. וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בַּלֵּב בְּלִי לוֹמַר דָּבָר שֶׁאוּלַי הִיא מַרְגִּישָׁה קְצָת עָוֶל עַל זֶה שֶׁהִיא נוֹלְדָה וְעַל הָעוֹלָם שֶׁאֵלָיו הִיא הִגִּיעָה בְּלִי רְצוֹנָהּ בְּלִי הִתְחַשְּׁבוּת בָּהּ אוּלַי הִיא הָיְתָה מַעֲדִיפָה לְהִשָּׁאֵר שָׁם אֵיפֹה שֶׁהִיא נוֹצְרָה בְּמָקוֹם לֹא יָדוּעַ לְאִישׁ אַךְ […]
"עצלן עם מטרה" / חני בלושטיין
בס"ד עצלן עם מטרה אינני מספיק כלום. כל היום חולם ומדמיין איך ומה לעשות. רואה בניינים ומכונות, צופה באנשים ובמקרים. בטוח מה הצעד הבא אך אינני צועד. בדרך כלל זה ההפך. רצים לא יודעים לאן. אם תכנסו אל חיי תראו מיליון צעדים שמעולם לא נדרכו. הדרך שלי כאילו ידועה אך אינני הולך בה. ניסיתי פעמים […]
"הירושה" / טליה אלקיים
הירושה טליה אלקיים זה היה בית חשוך ונראה היה ששום נפש חיה לא ביקרה בו מעולם. אבל לפעמים, בלילות, השכנים המפוחדים היו שומעים רחשים מתוך הבית… למרות שאף אחד מעולם לא גר בו, קנה אותו או מכר אותו. אף אחד לא רצה אותו. בעיקר עם כל הסיפורים עליו… "זה בית מקולל!" היו אומרים כל ילדי […]
נגד יצר האדם
נגד יצר האדם / אריאל ברמן " איפה אני?" שאלתי בקול, אשר הדהד בחלל בשעה שקמתי מרצפת האבן הקרה, עליה שכבתי. לימיני היה חלון, מקור האור היחידי בחדרון זה, מכוסה בטיפות גשם אשר זלגו, למקום אשר לא יכולתי לראות. קמתי, והבטתי סביבי עד כמה שיכולתי, בחושך האפלולי והקר. הייתי נמצא במעין פרוזדור ארוך, אשר אי-שם […]
אותן הנשמות
אותן הנשמות* מה חוו אותם החיים, החיים שהיו, שנלקחו. קמים בבוקר ומתפנים מבתיהם, נקרעים ממשפחותיהם. מובלים אל סופם, בלי ידיעתם. אותן הנשמות, הנשמות הקטנות, אחים ואחיות שהיו ואינם. אחרי התופת, העינויים והזוועות, בכי וזעקות, לשמיים הקריאות מופנות, הקריאות המתחננות. אותן הנשמות, הנשמות הקטנות, אמהות ואבות שהיו ואינם. צועדים הם בשבילים, בדרכים. […]
המכתב האחרון
*המכתב האחרון* אני לא אשכח את היום בו לקחו את אבא. זה היה ב-1 בספטמבר 1941, אוקראינה. ישבתי בסלון בביתנו, ברגע שנשמעו הדפיקות בדלת. וכשפתחתי אותה עמד מולי חייל גרמני. הוא ביקש לקרוא לאבא שלי. הוא נראה כועס. אבא יצא עם החייל. הוא אמר שיחזור בהמשך, ושלוקחים אותו למחנה עבודה. שמחתי. אני בטוחה שאבא יחזור. […]
יפה לך
תראי איך יפה לך לרקוד יחפה עם אור בעיניים ואהבה מתפרצת תראי איך יפה לך לשתוק בכאב לנשוך שפתיים כשעינייך הכל מספרות תראי איך יפה לך להתרגש מכל נשימה לזרוח מהתרגשות להתפוצץ מאושר תראי איך יפה לך לדרוש צדק לרצות נקמה לברוח מפחד ולחזור לעמוד איתן תראי איך יפה לך להיות להרגיש כמה יפה לך […]
