פיוט- משמעות ליבי
משמעות ליבי היא התורה/ לבית המקדש אדליק מנורה. תורתי חשובה לי/ כמו גג שצריך קורה. נסתרת ממני/ ואני כמו המלך ש"חמתו בערה". זמן איתה עובר שעה כדקה/ ודקה היא כל כך כמו שערה. הדרך היא מראה לי/ כמו תלמיד ומורה. רוצה אני להיות/ כמו אברהם במדורה. עד כמה אהבת את היצירה?
פיוט- ה' ענני
רחוק אתה ממני/ אך נא קל, חונני. פדני מיד יסורי/ כי עני ואביון אני. אנא השכינה הקדושה כקנה רצוץ ושבור אני/ אשמח שתישמעני. למחר כבר אין לי כלום/ אך בטוח שתעזרני. ישמח אדם ברפואת קל-יה/ כי ה׳ ענני. עד כמה אהבת את היצירה?
מנסה
מנסה לשכוח את הרע. אך הוא בא בימים הכי קשים, בלילות בחלומות הנסתרים. לפעמים בתת מודע של אנשים, שלא יודעים מה הם רוצים. להשתחרר, לרוץ, ולמצוא את האור. להפתח, לעוף, חופשיה כמו ציפור. לצאת מהאפל, ישר אל הזרקור. והמחשבות שלי, יוצרות פתאום מזמור. מנסה לשנות את המצב. אך הוא נגמר בדיוק כמו שהתחיל, מרוב כאב […]
הקושי בשואה
היי קוראים לי חנה ואני בת 95 מרחובות כתבתי את הסיפור הזה בערך בגיל 11 כשהחיים היו קשים ובודדים בזמן שאתה מתמודד לבד נגד העולם הכול התחיל כשה עברנו לפולין ברגע אחד הכול השתנה מילדה רגילה שהולכת לבית ספר נפגשת עם חברות בגן המשחקים לילדה שיום יום הימים נראים כאילו הולכים ומתקרבים לסופם ילדה שנמצאת […]
עננים/ תמר כהן
בע"ה עננים/ תמר כהן על המדרגות ישבה ילדה וחשבה על עננים. "איך זה" היא שאלה את עצמה, "שדווקא העננים הגדולים, הכבדים והאפורים זזים מהר ברוח?" היא נזכרה איך כשהייתה קטנה העננים נראו לה ורודים. משייטים ברוח קלה, עם חדי קרן נוצצים. בעצם, הכל היה אז נוצץ: אנשים אוהבים ששמרו עליה ודאגו לה, עטפו אותה בחום, […]
פיוט- נווה משכן
נווה משכן ומקדש אייחל/ ולא אחדל בשפתיי למלל. ועד אבוא עד מקדשיי אל/ אקריב רינתי אל א-ל. ואומר עד מתי ישכון בל/ במקום ענן וערפל. הן לציון יבוא גואל/ וחיש סרו תחלואי ישראל. (בל= עבודה זרה – ישעיהו מ״ו פסוק א) (ענן וערפל = דימוי למעמד הר סיני/מקום המקדש) עד כמה אהבת את היצירה?
וזה לא סוף הסיפור / נטע צבאן
בס"ד שלחתי מבט חטוף לעבר שעוני ובו ראיתי כי השעה שלוש ובידיי הפתק המרמז על יציאתם של הקרונות בשעה חמש, לאחר המארבים הרבים ואיסוף המידע הרב שצברנו ידעתי את נוסח המכתבים בעל פה. באותו הזמן כולם הבינו מהו מסלולם של הקרונות ולאן הם מובילים. למעשה תיארתי לעצמי שיגיע גם זמננו, והנה הפתק עם כל כך […]
מחר/ ליאת ווימפהיימר
מָחָר זֶה שֶׁבַע שָׁנִים, מָחָר בָּאִים לְבַקֵּר, מָחָר אֶרְאֶה אוֹתְךָ שׁוּב, מָחָר בְּהַכֹּל אֶזָּכֵר, מָחָר אָבִין שֶׁעָבַר הֲמוֹן זְמַן, מָחָר אֶפְחַד שֶׁאוֹתְךָ אֲנִי אֶשְׁכַּח, מָחָר אֶדְאַג שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ מַסְפִּיק, מָחָר אֶתְחָרֵט שֶׁלֹּא נִפְגַּשְׁנוּ יוֹתֵר, מָחָר אֵדַע שֶׁיַּגִּיעוּ עוֹד יָמִים, מָחָר אֵדַע שֶׁגַּם מָחֳרָתַיִם לֹא תִּהְיֶה, מָחָר יָבוֹא, מָחָר יַחֲלֹף, וְהָעוֹלָם יַמְשִׁיךְ, וְהָאֲנָשִׁים יַמְשִׁיכוּ, וַאֲנִי אֶצְטָרֵךְ […]
מדרגות החיים / כליל שמש
מדרגות החיים הולכת בשביל מעוקל, בשולי הדרך שתולים פרחים נבולים, מתהדרים בתפארתם. עיניה נוצצות, והדרך מטושטשת, בעודה כמעט מועדת על מדרגות החיים. עד כמה אהבת את היצירה?
מוסך לנפשות / כליל שמש
מוסך לנפשות שלחו אותי למוסך כדי לעבור תיקון של הנפש, רצו לעשות קצת שיפוץ ולצבוע מחדש את נשמתי השחורה. ניסו במהירות להתקין בי חיישנים לרגש, ובעזרת קצת ליטוש להסתיר כל שריטה שבי נותרה. אך כשיצאתי מהמוסך שלחו אותי חזרה לכביש, בלי אורות כדי לראות את הדרך הנכונה. ונותרתי חסרת אוויר בגלגלים. עד כמה אהבת את […]
