אדמת ליבי / שני עמר
עָבַרְנוּ, חָוִינוּ, הִשְׁתַּנֵּינוּ. בָּיִת. הַמָּקוֹם הַחַם מַגָּעוֹ הַמְלַטֵּף שֶׁל סָבָא וְרֵיחוֹת הַמָּרָק שֶׁל סַבְתָּא. בְּפַארְק הַשַּׁעֲשׁוּעִים מִתְרוֹצְצִים הַיְּלָדִים לְלֹא הַפְסָקָה וְהַמַּטְבֵּחַ מִתְמַלֵּא בֹּץ וַאֲדָמָה. "יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב" מִתְנַגֵּן לוֹ בְּרֶקַע, הַדּוֹד מִתְרַגֵּשׁ, וְדוֹמֵעַ. הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁצָּפִים וְסִפּוּרֵי הַיַּלְדוּת שֶׁל הַדּוֹדִים, יָשַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ, מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה וּתְחוּשׁוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַצָּהֳלָה מְחוֹלְלוֹת בָּאֲוִיר רִגְעֵי פֶּלֶא שֶׁנָּטְעוּ זִרְעִי זִכָּרוֹן עָמֹק בָּאֲדָמָה […]
קמטים של אור / שירה אשכנזי
הַפַּחַד מֵחֲשִׂיפָה הוּא הַפַּחַד הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם, הַפַּחַד שֶׁל לָצֵאת לְעוֹלָם. אֲנִי מִתְעַטֶּפֶת וְקוֹבֶרֶת אֶת עַצְמִי עָמֹק תַּחַת שְׂמִיכַת הַדֵּעוֹת הַקְּדוּמוֹת. הַצִּפִּיּוֹת הַהֲדוּקוֹת סוֹגְרוֹת עָלַי אֲבָל אוּלַי הֵן בִּכְלָל מְקֻמָּטוֹת? אֲנִי מְחַכֶּה לְרֶגַע בּוֹ אֹכֶל לִנְשֹׁם אֲוִיר חָדָשׁ, לִרְאוֹת קְצָת אוֹר. אֲבָל הַפַּחַד הַפַּחַד שֶׁזֶּה הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁיָּרְאוּ בָּנוּ הַפַּחַד הַזֶּה חוֹנֵק אוֹתִי. לְפֶתַע מַגִּיעַ הַבֹּקֶר. […]
אֵיפֹה אֲנִי / נעם דוד
אֵיפֹה הָרֹאשׁ שֶׁלִּי מֻנָּח עַכְשָׁו? הָאֱמֶת הִיא שֶׁהוּא לֹא נָח וְלֹא מֻנָּח הוּא מִתְעוֹפֵף וְנָע מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה בִּמְהִירוּת מְסַחְרֶרֶת וּלְלֹא הַפְסָקָה. אֵיפֹה הַלֵּב שֶׁלִּי עַכְשָׁו? הָאֱמֶת הִיא שֶׁהוּא בַּמֶּרְכָּז הַגּוּף מְחַיֶּה אוֹתוֹ בְּכָל סִבּוּב מַזְרִים אֶת הַדָּם לְכָל הָאֵיבָרִים כֻּלָּם מַשְׁקִיעַ אֶת כָּל כֻּלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ. אֵיפֹה הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי עַכְשָׁו? הָאֱמֶת הִיא שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת בָּאֲוִיר תְּלוּיָה […]
"והגדתי לעצמי ביום ההוא" / נעם דוד
כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִזְדַּקֵּף, לָצֵאת מֵהַכְּאֵב, כָּל אָדָם צָרִיךְ כָּתֵף, לְהִשָּׁעֵן, לְהֵאָחֵז כָּל אָדָם צָרִיךְ לְשַׁתֵּף, לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהָאֵימָה, מֵהַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֹלָה, וְלָצֵאת לְמַסַּע הִטַּהֲרוּת, שֶׁל הַשְׁלָמָה כָּל אֶחָד עִם עַצְמוֹ וְכָל אַחַת עִם עַצְמָהּ לְקַבֵּל נֶחָמָה, וְהַבְטָחָה וְהַצָּלָה. לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים, לִצְעֹד הַיְשַׁר, בְּרֹאשׁ מוּרָם, לִדְרֹךְ בְּבִטָּחוֹן וּבְגַאֲוָה לְהַפְחִיד אֶת הַפְּחָדִים בַּחֲזָרָה. […]
געגוע / עדן כהן
געגוע הוא כמו צעקה גדולה שכלואה בתוך בלון שרק מחכה להתפוצץ כמו יער מלא עצים ונוף מדהים אך אתה אבוד געגוע הוא כמו סערה אך בחוץ יום שמש חם געגוע הוא להתקשר לאדם שכבר איננו להסתכל בתמונה חסרת פנים לראות אדם שדומה לך נורא אך לא נושם כמוך געגוע הוא לשמוע את הקושי לנשום שמזכיר […]
להישאר פשוטים / דולב רחל בן זיקרי
בֵּין הָעֵצִים עֲטוּפִים בְּאוֹר הַסַּהַר בָּיִת וְצֹהַר סִירִים מְבַעְבְּעִים מַשַּׁב רוּחַ קָרִיר-חַמִּים וְעַל הַשֻּׁלְחָן סֵפֶר הַחַיִּים. בֵּין הַמִּלִּים מְסָרִים וּבִטּוּיִים מַבָּטִים אֲחָדִים חִיּוּכִים רְחָבִים צְחוֹק יְלָדִים עֵינַיִם שׁוֹתְקוֹת וּשְׁאֵלוֹת כְּנָהָר זוֹרְמוֹת. בֵּין הַשִּׁירִים בָּתִּים וַחֲרוּזִים מַנְגִּינוֹת וּצְלִילִים זִכְרוֹנוֹת וַחֲוָיוֹת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת מִזְמוֹרִים וּקְשָׁיִים. בֵּין הַתְּפִלּוֹת הוֹדָאוֹת וּבַקָּשׁוֹת שְׂמָחוֹת וּדְמָעוֹת תַּגְלִית הַמַּסֵּכוֹת כֵּנוּת וּתְמִימוּת קְרִירוּת וַחֲמִימוּת […]
שלם / איתן סילברשטיין
בא לי להגיע רחוק ולהישאר אני, לנשום עמוק כדי להישאר אמיתי. בא לי לאסוף את השברים כדי להיות שלם, שלם. אני זוכר ימים שנפלתי ולא רציתי לקום, הרגשתי ריק ולא ידעתי לעשות כלום. רציתי לשכוח, רציתי לברוח, מהמציאות הזאת, מהשיגעון הזה. וכל מיני תסריטים היו בראש שלי, ואת אף אחד מהם לא אהבתי. אז לקחתי […]
והכל השתנה / צרי נוטמן
נולדתי וגדלתי בבית של אור. גם כשהתרחקתי, ידעתי איך לחזור. הכול היה טוב אז, ממה יש לדאוג? יצאתי לטרוף, לשחק, ולשאוג. חייתי בחופש, כאילו אין סכנה, ואז נפלתי לבור והכול השתנה. הבור כולו אפל ואין בו מים, אינך מבחין בין הקרקע לשמיים. אם תנסה לטפס תגמור בכישלון, חבל על המאמץ, אין סיבה לניסיון. חיכיתי בבור […]
גלימה / צרי נוטמן
כָּל חַיַּי רָצִיתִי לִלְבֹּשׁ גְּלִימָה. אֲרֻכָּה, מִתְנַפְנֶפֶת, מְפֹאֶרֶת, נוֹתֶנֶת בִּטָּחוֹן וּמְאוֹד מַרְשִׁימָה, אֶלְבַּשׁ אוֹתָהּ לִכְתֵפַי לְהַדֵּר וּלְתִפְאֶרֶת. אֶפְשָׁר גְּלִימַת-עַל שֶׁאִתָּהּ אוּכַל לָעוּף, גְּלִימַת עַרְפָּד לְהֵחָבֵא בֵּין הַצְּלָלִים, גְּלִימָה מִסְתּוֹרִית שֶׁמְּכַסָּה אֶת הַפַּרְצוּף, גְּלִימָה שֶׁעוֹשָׂה גִּבּוֹרִים מִנְּבָלִים. עִם הַגְּלִימָה אוּכַל לְהָגֵן עַל אֲנָשִׁים, כְּשֶׁאֶלְבַּשׁ אוֹתָהּ יָשָׁר כָּל הָרֹעַ יֹאבַד. גְּלִימָה שֶׁמַּסְתִּירָה אֶת הַפְּגִיעִים וְהַחַלָּשִׁים, שֶׁתַּעֲטֹף אוֹתִי […]
רוחות רפאים / רבקה הלפרין
החשכה מתקרבת אט אט כאילו השמש לא תפציע לעולם ובעודי הולכת בין האנשים הפסקתי לראות פרצופים רוחות רפאים הפכתי לכזאת כשנפסקו החלומות כשהעתיד לא היה יותר מעוד לילה קודר כשהדרך הביתה התפוררה לאבק והשינה היתה מלאה בסיוטים שהלילה יוצר כשהסתכלתי במראה ולא היה שם איש כשלחיות נהפך להיות מתיש כוכבים נופלים הם כבר לא משאלה […]
