הבית האדום/ נועה פרוינד
זהו בית אדום, בית אדום עם ארבעה חדרים… בחדר אחד יש תמונות של דמויות אדמוניות ועריסה. בחדר אחר יש משפט חקוק על הקיר: "אני יורד לדרום. בוא." גבורה צרופה. אני נכנסת לחדר שלה. החדר הוא תערוכת ציורים. בחדר אור סגלגל, אור רפאים. כל ציור הוא ציור מורכב, מלא בצורות אבל דל בצבעים; הרבה כוכבים ומשולשים. […]
לכתוב ולמחוק/ עדי רפאל
לכתוב ולמחוק, לכתוב ולמחוק, משפטים שלמים או מילים בודדות. דמעות של יגון, או בכלל של צחוק, אני אף פעם לא מפסיקה לנסות. לבטא צבעים במילים, להביע יקום בסלסול עיפרון. ליצור עולמות בשעות הלילה, במקום ללכת לישון. נייר מבוזבז על מחשבות ריקות, על רגשות שאינם דבר. סימני מחיקה של שריטות על הדף, של מה שכביכול מיותר. […]
אותו היום / הודיה בוהדנה
אותו היום שבו הכל השתנה אותו היום שבו הרגיש שחזרנו להתחלה אותו היום הקדוש מכל בחינה בשנייה אחת הפך לסיוט נורא אותו היום שעוסק בשמחה עד לב השמיים הוחלף בדמעות שלא מפסיקות להציף את העיניים הניסיון לנסות להבין מה עברנו מתוך הטילים והיריות שחטפנו לאן הולכים, איפה מסתתרים? איפה על עצמינו מגנים? הביטחון שהתערער בכל […]
שיר לזכרך/ דולב רחל בן זיקרי
שיר לזכרך, כתבתי. בלשון מעודנת, בגעגוע עז. שיר המתנגן על מיתרי ליבי, פותח את קני נשמתי אשר נאטמו בלכתיך. שיר לזכרך, כתבתי. נכוחותך מרחפת בערפל. תמה מלאכתך, שבת למקורותיך. ככהן בכותונת לבנה, בעת סדר העבודה. כך היית. שיר לזכרך, כתבתי. לחייל על אדמת ישראל, בעוז ובגאון, שומר על עמו, בגופו. ככהן העומד בפני הקודש, הלוחם […]
אישי / יהונתן וינוקור
הוא מסתכל עלי. הוא צוחק עלי. הוא יודע את כל הסודות. הוא מזלזל, לא מאמין בי, הוא דוקר נקודות רגישות. אני בורח. אני צורח. אני רץ דרך קירות. רק לא להיות איתו. להתרחק יותר. מוצא פינה ומתחיל בה לבכות. הוא יודע תמיד, והוא לא שוכח כלום. מזכיר לי כישלונות ופחדים. הוא מספר לי על ילד, […]
הבלדה על ה7.10 / זיו צימבליסטה
שמחה תורה תשפ"ד, כולם בריקודים. פתאום נשמעת לחישה, יש כמה נפגעים. מה? איפה? בשדרות? כן, כמה נפגעים, נורו יריות. ממשיכים לרקוד ולשמוח בתורה. הרי פיגוע, זה דבר שכבר קרה. פתאום הגבאי מפסיק את הריקודים. "יש אזעקות, וכחמש עשרה נרצחים". ממשיכים בתפילה. מתקשים להאמין. חמש עשרה נרצחים? מקפיצים מילואין? פתאום נכנס אחד, ופאלפון בידו לתפילה. מדווח […]
הותר לפרסום/ אביה קחזם
"הותר לפרסום…" אני שומעת ברדיו. חייל מבאר-שבע, אחד מתל-אביב, אחת מרמת הגולן, אחד מרמת אביב. כל אחד עם סיפור משלו, עם חיים משלו, עם אישיות משלו, שנגדעו באש ההקרבה. "הותר לפרסום" – אלה המילים הרווחות בתקופתנו. אחד קפץ על רימון, כשבביתו יש שלושה ילדים. אחד משרת בחרמון, ולא ראה את הוריו חמישה חודשים. אחד, אשתו […]
בדרכך נלך לע"נ איתי שלמה מורנו הי"ד / נגה בשארי
איתי שלמה מורנו הי"ד, 24, יחידת קומנדו בחיוך ששכן קבע על פניך באומץ שליווה אותך בדרכך בגבורה בקרב מול המחבלים בו נלחמת בביטחון שלכולם נתת בכוח הבכורה שלמשפחתך נתת בהשראה שסביבך הותרת בשיר שלא מש מקולך באהבה שהפצת בקרבך במסורת שדבקת קרן אור לכולם היית עד כמה אהבת את היצירה?
101 ימי מלחמה / איילה כהן
הכאב שלכם גונב את מילותיי – לא, זה לא מדויק. הכאב שלכם פוער לי את הפה, מרטש את השיניים, כורת את הלשון, ומשאיר את המילים לבעור בתוך תוכי. לבעור ללא חמצן; להישבר ללא פורקן; לכאוב ללא מילים. הכאב שלכם מכאיב לי יותר משמסוגל שלי. אולי, במידה מסוימת, אני יכולה לקחת בעלות על הכאב. אולי זהו […]
רקטות / איילה כהן
קיימים יותר רסיסים של רקטות, מרסיסי מידע שהצלחתי ללקט. כל החיילים מוזנקים לעמדות, בגבורה מצליחים רגליהם לכתת. מרחבים מוגנים, דלתות נעולות. המציאות עגומה מכדי להתעמת. כל בום עוד יירוט של טיל בשדרות. המוח מסרב להאמין לאמת. העם סופג עוד ועוד אבידות, את הכאב התחלנו מתקשים לשאת. האם זה פשע לרצות לחיות, לחיות במציאות בלי צורך […]
