אֵם, וְחַיָּל. /שבות סיני
גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף הֵטִיחַ טִפּוֹתָיו בַּמִּדְרָכָה הָאֲפֹרָה. בְּפֶתַח הַבַּיִת, כְּשֶׁהַדֶּלֶת עוֹד פְּתוּחָה, חוֹשֶׂפֶת אֶת הָאוֹר הַחַמִּים הַשּׁוֹרֵר בִּפְנִים, הֵם עָמְדוּ. זֶה מוּל זוֹ. אֵם אוֹהֶבֶת וּדְאוּגָה, וְחַיָּל. מַבְּטֵיהֶם מִתְמוֹדְדִים, חֲמוּרִים. הָאֶחָד בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת, הַשְּׁנִיָּה בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת. גּוּפוֹ רָעַד מֵהַקֹּר יָדָיו מֵהַמִּכְתָּב הָאָחוּז בָּהֶן. גּוּפָהּ הָיָה קָפוּא עוֹד יוֹתֵר מֵהָאֲוִיר שֶׁבַּחוּץ. שְׁתִיקָה כְּבֵדָה עָמְדָה בֵּינֵיהֶם. אֵם וְחַיָּל. […]
בְּמִלְחָמָה/ חנה א.
בַּמִּלְחָמָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת הַכֹּל מֻתָּר לִשְׂמֹחַ וּמֻתָּר לִבְכּוֹת מֻתָּר לֶאֱכוֹל וּמֻתָּר לָצוּם מֻתָּר לִכְאֹב וּמֻתָּר לִדְחֹק מֻתָּר לְהִשָּׁבֵר וּמֻתָּר לְהִתְחַזֵּק אֲבָל אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת עַצְמֵךְ אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת עַמֵּךְ עד כמה אהבת את היצירה?
בְּחִירוֹת /בת שבע קדושים
בְּחִירָהּ קָשָׁה מֻטֶּלֶת עַל הַכַּף מְנַסָּה לְהַקְשִׁיב לְעַצְמִי. הַאֻמְנָם? לְעַצְמִי? אוֹ שֶׁמָּא לְכֻלָּם? מַהוּ רְצוֹנִי הַאֲמִתִּי? זֶה שֶׁאֶשְׂמַח מִמֶּנּוּ, גַּם אַגִּיעַ לְפִתּוּל נֻקְשֶׁה, גַּם אִם אֶעֱבֹד קָשֶׁה? מְקַוָּה שֶׁזֶּה אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ יְכַוְּנֵנִי אֶל דַּרְכִּי וְיַשְׁגִּיחַ עַל שְׁאִיפָתִי. עד כמה אהבת את היצירה?
סִפּוּר יְלָדִים לִמְבֻגָּרִים /ת.מ
הַהַדְחָקָה. אָז הִנֵּה הִיא שׁוּב הוֹפִיעָה. כְּמוֹ תָּמִיד, אֲנִי אוֹמֶרֶת בְּחִיּוּךְ מָרִיר-מָתוֹק. וְכֵיוָן שֶׁלְּמַרְבֵּה הַפֶּלֶא הִיא עֲדַיִן אוֹרַחַת (כֵּן כֵּן גַּם אֲנִי הִתְפַּלֵּאתִי. אֲבָל הִיא אָכֵן עֲדַיִן עַל תֶּקֶן הָאוֹרַחַת) וַהֲרֵי אַבָּא וְאִמָּא תָּמִיד מְלַמְּדִים- שֶׁלְּאוֹרְחִים צָרִיךְ לִהְיוֹת מְנֻמָּסִים. אָז פָּתַחְתִּי לָהּ אֶת הַדֶּלֶת בְּחִיּוּךְ, וְהִצַּעְתִּי קָפֶה וְעוּגִיּוֹת בְּנִימוּס תִּרְצִי אוּלַי לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה? אוֹ […]
וְהוּא עוֹמֵד פֶּתַח הַבַּיִת /ת.מ
הַחֲשָׁשׁ שֶׁהִנֵּה עוֹד רֶגַע זֶה יִקְרֶה בְּפֶתַח הַבַּיִת הוּא עוֹמֵד כְּבָר יָמִים. מִתְחַנֵּן אֶל אָבִיו . וְהִנֵּה מֵרָחוֹק מִתְקָרְבוֹת שָׁלוֹשׁ דְּמוּיוֹת. וּבִמְקוֹם לָרוּץ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם בְּמַיִם וּבְמַשַּׁב רוּחַ נָעִים. הוּא קוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ. לֹא. לֹא. לֹא זֶה לֹא יִקְרֶה צוֹעֵק מוֹחוֹ וְהַלֵּב מְסָרֵב לְהַאֲמִין אַךְ הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא נֶעֱצָרִים. וְהָרְחוֹקִים כְּבָר הָפְכוּ קְרוֹבִים. הֵם נֶעֱמָדִים. […]
לֵב בְּמִלְחָמָה / ת. מ
הַלֵּב שֶׁלִּי לֹא אָטוּם. הַלֵּב שֶׁלִּי רָטוּב. רָטוּב מִמֵּאוֹת וְאַלְפֵי נַהֲרוֹת הַדְּמָעוֹת שֶׁיָּצְאוּ, נִכְנְסוּ. חִלְחֲלוּ. הַלֵּב שֶׁלִּי רָטוּב. וְהַלֵּב לֹא מִתְיַבֵּשׁ. וְאֵיךְ יִתְיַבֵּשׁ? אִי אֶפְשָׁר. אָז הוּא רָטוּב. וְכָל בְּשׂוֹרָה, מַגִּיעָה אֵלָיו. אֲבָל מַחְלִיקָה לָהּ הָלְאָה. לֹא מַצְלִיחָה לִתְפֹּס אֲחִיזָה. כִּי רֶגַע. אֲנִי עֲדַיִן בְּאֶמְצַע לִכְאֹב וּלְעַכֵּל אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַקּוֹדֶמֶת. וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר מִבְּשׂוֹרָה לִבְשׂוֹרָה. […]
אהבה / נועם כחלון
אני אוהב, אמר הכותב. את אהבתי אני מרגיש ואת מילותיי אני מגיש. את רגשותיי אני מממש ובראשי מים ואש. אותה רק לראות ולא לחשוב על אחרות. בראשי עולות מחשבות ובתקרה עיניי בוהות. בתוכי מרגיש שלם ולה אני אומר ג׳ה טם. עד כמה אהבת את היצירה?
נתניה / פנינה בת ציון סופר
אחרי בית הספר או סתם כשאני רוצה להתפנק חצי שעה אני שם ומרגישה כמו שיי׳ח סבתא ג'ינה מכינה וטורחת להשביע את קיבתי המפותחת בין לבין היא מספרת איך הגיעו לנתניה עברו בין הרים, עברו בין שדות עברו לנתניה עיר האורות וסתם בא לי ללכת לסבא רפי ולסבתא פנינה שגרים לא רחוק ממנה מלמדים, עוזרים ומשמחים […]
צביעה / פנינה בת ציון סופר
והוא הכיר בחורה, לא כל כך שלווה מזכירה את תחשבי על צבע אחר שיהיה מדויק יותר למסר כשהוא פונה אליה ושואל שאלה הוא נהיה לבן ובורח בשנייה. הוא רוצה לדבר, לפתח שיחה אבל מרגיש כמו מכחול שמתערבב בצבעים בלי הפסקה כשהיא באה ומבקשת מרקר ורוד הוא מתבלבל ומושיט לה את הסגול אוי כל דקה כל […]
צבעים / איתי גלעדי
למרות הכחול עדיין מחפשים כאן רוגע למרות השחור זריחת החמה מביאה שמחה. עד כמה אהבת את היצירה?
