בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ לע"נ עדן אלון לוי הי"ד /אוריה אלרן
לעדן אלון לוי הי"ד אַל תַּעְצֹר יֶלֶד, תַּמְשִׁיךְ, אַל תַּחֲשֹׁשׁ, בִּמְקוֹם לְהָרִים יָדַיִם תָּרִים אֶת הָרֹאשׁ. עד כמה אהבת את היצירה?
לעולם לא אדע עוד לע"נ מפל אדם הי"ד / טליה מרילי
בסך הכל רצינו לצאת מהשגרה, ולהנות זה לצד זה במסיבה שמי שידע שתיגמר ככה. יירוטי הרקטות שהשאירו אחריהן עקבות עשן בשמיים, לצד כל שאר המלאכים שהצטרפו זה עתה. אלפי אנשים תמימים, חלקם בגילי, שרק השנייה רקדו לצידי, שחיוכם המתוח מאוזן לאוזן הפך בין רגע אחד לחוסר וודאות מוחלט, נשכבו אחד על השני ללא הכרה. חלקם […]
קְדוֹשֵׁי הַמִּדְבָּר /שבות סיני
מוקדש בדמע וגבורה לישיבת ההסדר ירוחם ולנופליה. – איתן, איתן, אריאל, זיו, אלישע, יקיר, אפרים, גדעון וינון רָחַשׁ עוֹבֵר בִּשְׁמֵי מַעְלָה סְמוּקֵי לְחָיַיִם רָגְשׁוּ מַלְאָכִים וּקְדוֹשֵׁי הַמִּדְבָּר וְהָאָרֶץ בְּזֶה אַחַר זֶה לְפָנִים מְהַלְּכִים: אֵיתָן שֶׁאֵיתָן עָמְדוּ בִּשְׁמִירָה וּבָחוּר שֶׁנִּרְצַח עַל בִּנְיַן אֲרִיאֵל, חַיָּל שֶׁחָזָה בְּזִיו הַשְּׁכִינָה וְהַנָּבִיא אֱלִישָׁע שֶׁקֵּרַב הַגּוֹאֵל. וְהַבֵּן הַיַּקִּיר הַגִּבּוֹר לְאָבִיו […]
יוֹדְעֵי דָּבָר /שבות סיני
בְּצַד הַבִּימָה מוּל דֶּגֶל עוֹטֵף וְזֵרִים, בֵּין בְּכִי, וּזְעָקָה וּשְׁבָרִים שְׁבָרִים. רֶגַע אַחֲרֵי תּוֹר הָאֶחָד רֶגַע לִפְנֵי הַשֵּׁנִי, עוֹמְדִים חֲבוּקִים שְׁנֵי לוֹחֲמִים. וּבֵינֵיהֶם שָׁנִים מַפְרִידוֹת עֶשֶׂר בְּמִסְפָּר, בֶּן עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ וּבֶן שְׁלֹשׁ-עָשָׂר, זֶה לוֹחֵם יָדָיו תּוֹתָחִים מַרְגֵּמוֹת, וְזֶה לוֹחֵם לָקוּם בַּבֹּקֶר לִבּוֹ תַּחְבּוֹשׁוֹת. חֲבוּקִים זֶה בָּזֶה יָדָיו בְּלִבּוֹ לִבּוֹ בְּיָדָיו, שְׁנֵיהֶם אוֹכְלֵי מַר שְׁנֵיהֶם יוֹדְעֵי […]
וְהוּא עוֹמֵד פֶּתַח הַבַּיִת /ת.מ
הַחֲשָׁשׁ שֶׁהִנֵּה עוֹד רֶגַע זֶה יִקְרֶה בְּפֶתַח הַבַּיִת הוּא עוֹמֵד כְּבָר יָמִים. מִתְחַנֵּן אֶל אָבִיו . וְהִנֵּה מֵרָחוֹק מִתְקָרְבוֹת שָׁלוֹשׁ דְּמוּיוֹת. וּבִמְקוֹם לָרוּץ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם בְּמַיִם וּבְמַשַּׁב רוּחַ נָעִים. הוּא קוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ. לֹא. לֹא. לֹא זֶה לֹא יִקְרֶה צוֹעֵק מוֹחוֹ וְהַלֵּב מְסָרֵב לְהַאֲמִין אַךְ הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא נֶעֱצָרִים. וְהָרְחוֹקִים כְּבָר הָפְכוּ קְרוֹבִים. הֵם נֶעֱמָדִים. […]
אחרי/ עדן מנדלביץ
לא. המילה מהדהדת בתוכי שוב ושוב. ההברה היחידה בוקעת מכל כולי. אני מרגיש – לא מרגיש את הדמעות שלא מאחרות להגיע. אני שומע זעקה, מבין שהיא שלי. רצף של הברות שהמוח שלי לא מסוגל לפרש באותו הרגע בוקע מהקשר, גורם לי להתאפס ולחזור שוב לעצמי. גם אם בערך. אני מנותק. לצאת מפה, קול קטן אומר […]
נפש פצועה/ שירה סובוביץ
שומעים על חייל שנפל ברצועה. ואצלנו, הגוף בריא אבל הנפש פצועה. דמעה ועוד דמעה, צובטים את העור, לקוות אולי זה חלום ותכף נתעורר אל האור. אבל זה לא חלום. והלב מסרב לעכל, הלב של כולנו נשבר עם מקל. המחשבות והדאגות מתחילות לרוץ… בהתחלה חושבים על המשפחה השכולה, שבלבה בטח סוררת המולה. ואז המחשבות נודדות אל […]
הכוכב הכי מיוחד/ הלל טבת
היא נכנסה למשרדי בחשש. עיניה התמימות נצצו, בחנו אותי בסקרנות. "שלום!" אמרתי בחיוך, מנסה להיות נחמדה במיוחד. בכל זאת, הילדה שעמדה מולי, ליבי, הייתה רק בת 4. הופתעתי מעט כשפנו אליי בבקשה לתת טיפול לילדה כל כך קטנה. בדרך כלל מפנים אליי ילדים בוגרים בהרבה. לא יכולתי שלא לתהות האם הסיבה שהפנו אותה דווקא אליי […]
הילד מניר עוז/ רות פחימה
במקלט הוא ישב, והתחנן לעזרה, אמר לחבר: "אחי תעשה משהו זה בא". כמויות מחבלים, כאן בניר עוז, הולכים בוזזים, רוצחים ואונסים. אבי שאג אבי בכה אבי נשבר אבי צעק לעזרה אבי נלחם, בשביל אמא יסמין, והאחיות קשת ותכלת. הוא ניסה להגן עליכן, לשמור עליכן, אך ללא הצלחה. ובאותו הבוקר, בשביעי, בשבת. יצאתי לריצה, ולא הבנתי […]
הגדת עזה/ איתמר יהונתן מונזון
יש ערימה של חברה על הדשא, שקטים ודוממים, שחוטים ומדממים. בנים ובנות, זקנים וילדים, ללא הבדל דת, ללא הבדל מין. מתחת לראש מונחת ירך, ובבטן צרור הוטל, ואם יש עודנה יד המפלסת, תידום היא, מגאולת דם. עד כמה אהבת את היצירה?
