יא-יב

ירושלים, עיר החיים.עיר של שמחהצחוק וברכה.ילדיה מקימים בה ביתםבסמטאותיה יושבים זקניםנעריה גדלים בתפארתם,את עתידה בונים.ירושלים כה מושלמת,עיר כה ברוכה,בשמה היא מסמלתשלום ואחווה.על עיר זו הכל

הם כולם הלכו למגינת ליבי והשאירו אותי פה, לחיות על סד העינויים של הזיכרון להתענות בכל יום מחדש כשנשמתי אוספת עוד רגעים ושופכת אותם לתוך

אצלי בגינה בגינה אצלי בלב, יש שם פרח מלבלב. בצבע תכלת -כחול, לא קטן ולא גדול. כשאני שמחה זה עוזר לו בצמיחה, כשעצוב לי וקר

הביתה שקד מונח על הקרקע. במבט ראשון , נראה שבור- מקולף, מחורר, חלול. אך במחשבה שניה, הוא לא סתם מונח על הקרקע, הוא מונח על

שלוות נפש מי שרוצה שלווה יבוא ויקחנה מביתי הקט; יִשְתֶּנָה או ישירנה יעשה בה ככל העולה על רוחו ייתן לה מרגוע כי אני, דלותי מלהושיעה

מי אמר? הוא הולך בשקט. אומרים, הוא יכבוש כל הר שיגיע אליו, כל אדם שיפגוש. אומרים, מים שקטים חודרים עמוק והוא יכול להציף עולמות שלמים.

עומד נדהם למול הרוח היכן השורש איני בטוח גדלות בי מחשבות אולי זו זכות אבות רגש של שקט ושלווה מלא חזון ואהבה אחדות ההמונים בדבקות