יא-יב

מַבָּט כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת מוּל מַרְאָה אֲנִי רוֹאָה אֶבֶן אֲנִי מַכָּה בָּהּ וּמַכָּה וּמְלַטֶּשֶׁת וּמְמָרֶקֶת וְהִיא עֲדַיִן אֶבֶן. אֲנִי מְנַסָּה לְדַמְיֵן אוֹתִי בַּמַּרְאָה וּמְקַבֶּלֶת אֶבֶן הִיא

* לְרָחֵל וּכְמוֹ הַנַּחַל גַּם אָתְּ שָׁם סָעַרְתְּ וְלֹבֶן פָּנַיִךְ כְּלֹבֶן הַקֶּצֶף וּמִלּוֹתַיִךְ כְּהֶמְיַת  הַגַּלִּים כְּנוֹף הַמּוֹלֶדֶת נֶחְצַבְתְּ וְנָטַעְתְּ (וְאַבְנֵי הַכִּנֶּרֶת סָפְגוּ זֵעָתֵךְ) עַד כִּי

יֵשׁ רֶגַע הַכֹּל מְכֻסֶּה לָבָן כְּמוֹ כַּלָּה, כְּמוֹ שֶׁלֶג, כְּמוֹ שַׁבָּת מֻשְׁלָם וְחַד פַּעֲמִי לְהִשָּׁאֵר בּוֹ? זֶה קְצָת מְסֻכָּן בִּקַּרְתִּי אֶת הַגּוֹלָן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל חֹרֶף

  הִיא עֲיֵפָה מִלִּהְיוֹת חֲזָקָה מִלִּשְמֹעַ וְלֹא לְהִפָּגַע מִלְּבַקֵּש וְלֹא לְקַבֵּל עֶזְרָה וְהַכֹּל סָבִיב זֶה רַק לְשוֹן הָרַע מִלִּהְיוֹת שָם כְּשֶאֵין אַף אֶחָד בִּשְבִילָהּ מִלִּרְצוֹת

נָסַעְתִּי לְסַבְתָּא לְכַמָּה יָמִים. חָלַצְתִּי נַעֲלַיִם  נִכְנַסְתִּי לַמִּקְלַחַת הָיָה נָעִים. רָצִיתִי לָצֵאת  אֲבָל אִמָּא אָמְרָה לִי  שֶׁחַם צָרִיךְ לְהוֹרִיד חֵלֶק מֵהַבְּגָדִים אַחַר כָּךְ אָכַלְתִּי מָה

זה כואב לחשוב. להיזכר. לחזור לשם להרהר בדבר, בדבר שאתה רוצה לשכוח לִשְׁנוֹת באירוע, בהלך הדברים. בדברים שלך. אני מתכווץ. מתכנס. עוצם עיניים. מנסה לברוח;

-יֶלֶד מְכַנֵּנִי כִּחְנוּן -מַאֲפֵרַת וַפְלִים עָפָה לְעֶבְרִי -מִזְוָדָה עָפָה לְעֶבְרִי -קַלְמָר עָף לְעֶבְרִי -פַּח זֶבֶל עָף לְעֶבְרִי -שֻׁלְחָן עָף לְעֶבְרִי -מַדְרֵגוֹת הַחֵרוּם מְלֵאוֹת בגריפיטי שֶׁל

המורה בּוּלֵר אֵין לִי שִׁיר לִכְתֹּב לְךָ, בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין, אֲנִי עַכְשָׁו מֵאַלְתֶּר כְּמוֹ אֵיזֶה מִסְכֵּן, אֲנִי מוּל הַמַּחְשֵׁב וְקַר לִי נוֹרָא כִּי לִרְדִיאֲטוֹר אֶצְלִי בַּחֶדֶר

-הִשְׁתַּקְּפוּת מבולבלת -פִּסַּת בַּד לָבָן כָּחֹל, שֶׁאֲנָשִׁים מֵתִים לְמַעֲנָהּ -נְעָרִים מְנַסִּים לְהַקְדִּים הַמְּאֻחָר, לְהַגִּיעַ אֶל הַמֵּעֵבֶר תּוֹךְ רֶבַע שָׁעָה -מִגְרָשׁ הַמִּתְכּוֹנֵן לִסְפֹּג הָעֲצַבִּים שֶׁנִּפְרָקִים בָּעֶרֶב