ז-ח

הותר לפרסום ועוד אחד ועוד אחד, שמות שמות שעוברים לידך, פנים מתוקות שלא הכרתי וסיפורים שלמים שנחשפים על אנשים מיוחדים, שהיו ואינם. האם כל מי

העיר השוקקת/נעם קוסטליץ פעם בעיר השוקקת טקוויל, חי מתכנת צעיר בשם אלכס. אלכס היה ידוע בכישורי הקידוד יוצאי הדופן וברעיונות החדשניים שתמיד הותירו את עמיתיהם

“אל תדאג יהיה טוב, אנחנו נעבור את זה ביחד” אמרה לי אמא בשעה שהגיעה לאמי הבשורה על אבי אשר נפצע במלחמה ופונה לבית החולים כדי

אני רוקדת ומסתחררת, רוקדת בלי הפסקה. גם כשהדמעות מגיעות אני לא מפסיקה, גם כשהם זולגות על פני בלי שום טיפת רחמים, גם כשהגוף שלי כבר

“תגידי אהה”, “תפתחי את הפה”, “תנסי לומר היי”, שמעתי כבר הכול, “את מעמידה פנים?”, “שמעתי אותך!”. שמעתי את כל המשפטים מכל הסוגים, ובכל פעם ועל

הלוויה, הלוויה, הלוויה, הלוויות בלי סוף. זאת כבר ההלוויה העשירית שלי היום. הרבה חיילים נפלו בקרב ולא רק מהגדוד שלי אלה גם מכל הגדודים. זה

לפני שהכל התחיל הייתי בנח”ל מוצנח (גם בנח”ל וגם צנחן), הקמנו, אני וחברי את קיבוץ כפר עציון מחדש אחרי שהקיבוץ חרב במלחמת השחרור. לא רק

לא משנה כמה ניסיתי להשתלב, תמיד הייתי האחד שנשאר בחוץ. הכבשה השחורה. בנוסף לזה תמיד הציקו לי. אבל הילד שהציק לי הכי הרבה היה קֵמְרון,

בסך הכל רצינו לצאת מהשגרה, ולהנות זה לצד זה במסיבה שמי שידע שתיגמר ככה. יירוטי הרקטות שהשאירו אחריהן עקבות עשן בשמיים, לצד כל שאר המלאכים