בס"ד

אופל: פרק מס' 1~

מותה של אופל הכוהנת הקדושה:

"את עוד תתחרטי על זה ורוניקה, בסוף את תגמרי כמו אופל !". "בחיים לא אהיה טיפשה כזאת כמו אופל!" עניתי לאבי ויצאתי בריצה מהחדר טרקתי את דלת הבית בחזקה ידעתי שככל שאשאר עם משפחתי ככה אסכן אותם יותר . הסתכלתי על ידי בעודי רצה וידעתי שמסתתר שם משהו שאפילו אני לא יודעת לא סתם החץ פגע בליבי , לא סתם נבחרתי להיות כוהנת קדושה מבין אלפים . ייעודי הוא להביס את הנבלים שהרגו את אופל הגעתי לנחל ועצרתי כדי להסדיר את הנשימה ישבתי על אבן והבטתי לתוך הנחל הצלול ראיתי את דמותי במים בחנתי את תווי פני . קרה שחור ועניים ירוקות, בשבט קראו לי יפיפייה , העתק של אופל שנאתי שאמרו לי את הדברים הללו לא רציתי להיות העתק של אופל פשוט רציתי להיות עצמי וזהו…ההבדל היחידי ביני ובין אופל זה שלאופל יש שיער שחור ארוך מאוד ולי יש קרה. גזרתי את שערי כדי לא להיות דומה לאופל והתירוץ שלי היה שזה מפריע לי לאימונים, מה שהתברר נכון לאחר מיכן. ידעתי שהתרחקתי מאוד מהכפר ושעלולים למצוא אותי ולהרוג אותי . לא הרחק מכאן נמצא הקבר של אופל או יותר נכון מה שהיה פעם קבר ה"מורדים" ככה אנחנו קוראים להם… השתלטו על האזור ושרפו הכל. המורדים הם בעצם ארגון טרור שמורכב מאנשים שסולקו מהכפרים שלהם בשל סיבות לא מוצדקות. לרוב בגלל מוגבלות כל שהיא או פעולה שלא תואמת לחוק . הם הקימו קבוצה שקשה מאוד לתפוס מפני שהם כל הזמן נעים, אבל מצד שני צריך להיזהר כי הם יכולים להפתיע אותך מאחור. אופל… היא הייתה הכוהנת שהקימה את השבט שלנו, את הכפר, כל מי שחיי בכפר היה אמור להיהרג . הייתה מלחמה נוראית בין אנשי הכפר למורדים. מה שהסתיים במרחץ דמים קשה מאוד ובמותם של אנשי הכפר כולל אני. אני הייתי ילדה קטנה אז . אופל שהגיע למקום החזירה אחד אחד מאתנו לחיים אך אז נחלשה, המורדים שנשארו לא הרחק מהכפר קלטו תזוזה וחזרו לבדוק מי נישאר בחיים . בכוחותיה האחרונים של אופל היא הציבה מגן סביב הכפר . היא ידעה שלא יקח למורדים זמן לפרוץ אותו . המורדים ניסו לפרוץ את המגן , ופה מגיעה החלק של "אני בחיים לא אהיה טיפשה כזאת כמו אופל" לאופל היה חבר מהמורדים שמו היה ארקו. הוא ידע את כל חולשותיה של אופל , קצת לקראת הסוף אופל יצאה מהמגן ובקשה מארקו שירחם על הכפר ובתמורה היא תיתן לו ולאנשיו מחסה ארקו ירד מהסוס והתקרב אליה היינו בטוחים שילחץ את ידה ויסכים לעסקה . אופל הושיטה את ידה והוא הושיט את ידו רק שהוא החזיק סכין והסתער עליה . כשזז ראיתי את הסכין נעוץ בליבה והשפיץ המחודד יוצא מאחוריי גבה היא הייתה המומה מידי כדי לעשות משהו היא קרעה על ברכיה ושלפה את החץ וקשת שלה . במקום שתירה חץ ישירות לארקו היא הסתובבה וירתה את החץ ישירות אל הכפר . החץ חדר את המגן ישירות אלי ננעץ בליבי והתפוגג. "המגן ישאר לכם לנצח" אופל אמרה בשארית כוחה " ומי שהחץ שלי פגע בה תיהיה הכוהנת הבאה שלכם." אופל נפלה על הרצפה והמורדים הוקפו באור סגול לאט לאט האור התקטן ונהיה רק מסביב ארקו. ארקו צרח . האור הסגול שרף אותו מבפנים האור נעלם כהרף עין ואיתו ארקו. המורדים הנותרים הסתלכו ללא מנהיג . אנשי הכפר התאספו סביב אופל אך זה היה מאוחר מידי את אופל קברו ליד הנחל ואת החץ וקשת החליטו לשמור לזכרה, הם החליטו פה אחד שכדאי להתחיל לאמן אותי כי אני הכוהנת הבאה לפי דבריה של אופל האימונים היו קשים ומפרכים. אחריי החלק הראשון של האימונים התחלתי להתנסות בכלי נשק , לא הצלחתי לכוון או לפגוע במטרה באף אחד מכלי הנשק, למעשה שנאתי כל כלי חדש שהובא לי , עד שיום אחד מרפי אחד מזקני הכפר הציע להביא לי את החץ וקשת של אופל וכך נעשה. לאחר שלוש שנים נהייתי הקשתית הכי טובה בכפר. קמתי מהאבן שהתיישבתי עליה אספתי את החצים והקשת וניקיתי את בגדיי מהאבק שהתפזר מהאבן. לפתע שמעתי תזוזה מאחד השיחים. נדרכתי מיד , שלפתי חץ וקירבתי אותו לקשת אך ליפני שהספקתי לעשות משהו הרגשתי משהו קר מוצמד לגרוני סובבתי את ראשי לאחור ומיד נתקפתי בחילה הם היו שלושה . "כמה אתה חושב שנקבל עליה?" שאל בחור גבוהה בעל רטייה על עינו השמאלית. "אני חושב שלמכור אותה לא יעזור לנו… אנחנו צריכים להרוג אותה על מה שהיא עשתה לארקו" השיב הבחור שהחזיק את הסכין קרוב לגרוני. "אופל, אולי את רוצה להחליט מה יעלה בגורלך?" הבחור בעל הרטייה גיחך. "אני לא אופל!" צרחתי "ברור שלא!… ואני לא מצמיד לך סכין לגרון בזה הרגע". אמר והצמיד קצת יותר את הסכין לגרוני טיפות דם קטנות מהמקום שאליו הוצמד הסכין טפטפו במורד זרועו "זה שגזרת את השיער שלך לא אומר שאנחנו לא יודעים מי את ! אפילו הקבר ששרפנו היה ריק !"צעק הבחור בעל הרטייה. הקבר היה ריק ? חשבתי לעצמי… אולי יש סיכוי שאופל עוד חיה ומרפא את עצמה במקום נסתר ? המון שאלות צצו במוחי. ישרתי את מבטי לעבר הבחור השלישי בחבורה שנשען על דופן של משאית ניראה שהוא היה גדול מימני בשנה . עיניו היו ירוקות עם גוון כחלחל הבעתו הייתה כעוסה וקצת מהוססת. אולי הוא לא רצה להיות אחד מהחוטפים האלה. התקשיתי לזהות למה הוא אחד מהמורדים.. לא ניראה שיש לו שום פגם, למעשה הוא היה ניראה די טוב יחסית למורד שצריך להילחם על לחמו ועל מקום מחסה. מבטנו הצטלבו ולשניה הרגשתי את עצמי נבלעת לתוך עיניו "הצילו!" צרחתי בכל הכוח , עוד לא עברה שניה ופי נסתם במגבת. המגבת הייתה ספוגה בחומר הרדמה, ידעתי זאת בגלל שבמהלך האימונים למדתי להבדיל בין חומר הרדמה לבין רעלים אחרים. ראייתי היטשטשה מרגע לרגע והוכנסתי לתוך משאית בצבע חום אפרפר. ראשי נחבט בתחילת הנסיעה בדופן המשאית והרחתי ריח של טחב. ראייתי התערפלה לגמרי ולא ראיתי יותר כלום, אך דקות אחרונות ליפני שכוחי עזב אותי ראיתי שעוד מישהו הוכנס לתא המשאית בכוח.

פרק מס' 2-

הייקו:

התעוררתי ראשי עדיין כאב מהמכה שקיבל, שמעתי נשימות חלושות ומהירות שבאות מלפני, פקחתי את עיני והדבר הראשון שראיתי זה דם, המון דם. הדבר הבא שראיתי זה נער שניראה בגילי משתעל ומחזיק את צד ביטנו בעזרת שתי ידיו. הבטתי לתוך עיניו הכחולות וניצוץ של משהו מוכר עלה בי. זה היה אותו נער שנשען על המשאית. אותו אחד שמבטנו הצטלבו. זה היה אחד מהחוטפים שלי , זחלתי אליו ושאלתי אותו מה קרה לו בתקווה שיענה לי בכלל ושלא איבד יותר מידי דם. " ידעתי שלא אשרוד את הפציעה הרבה זמן" הוא אמר בקול חלוש, "מה זאת אומרת?" שאלתי בעודי מנסה ללחוץ על הפצע ולסגור אותו ,"אך…אופל מתי את הגעת לפה?" "אני לא אופל!" צעקתי ולחצתי בטעות יותר מידי חזק וגל נוסף של דם גלש על ידיי. "תקשיב" אמרתי "אתה עוד לא בגן עדן ואני לא אופל! אני ורוניקה ואני הכוהנת העכשווית, או לפחות עד שהמורדים יהרגו אותי" . "אני לא אתן להם לשים עליך אצבע ורוניקה!" וישר לאחר שאמר משפט זה התעוות בכאב ופלט אנקה שהפכה לצעקה. "חכה, אל תזוז! אני חושבת שאני יכולה לרפא את זה", הנחתי על פצעו את שתי ידי וקיוויתי שמשהו יקרה הייתה לי הרגשה שזה מה שנכון לעשות , אור סגלגל התחיל להתפשט בכפות ידי ויצא מכפות ידי אל גופו ואל פצעו ולאט לאט הפצע החל להסגר, דקות אחדות ליפני שסיימתי את מלאכתי בסגירת הפצע המשאית הטלטלה לאחור ועצרה בחריקה . ידי התנתקו מהפצע ועפתי לאחור גבי נחבט בדופן המשאית וכל האוויר יצא מראותיי בשריקה. הרגשתי שמישהו מרים אותי ומנער אותי "ורוניקה? בבקשה תעני לי!" פתחתי את עיני ומצמצתי בניסיון להעביר את הטשטוש ."זה אני הייקו!" אז זה השם שלו הרהרתי לעצמי עד ששמעתי מישהו פותח את דלת המשאית. הטשטוש עבר ומיד קמתי על שתי רגלי הבטתי לעבר הייקו שיערו היה שחור פיחם ועיניו היו מתחלפות בין ירוק לכחול ואי היה אפשר להתעלם מהם או לא להיבלע בתוכם. הבחור עם הרטייה כיוון אלינו אקדח " אתם תעשו את מה שאני אגיד לכם עכשיו. את בואי הנה" האיש בעל הרטייה אמר בעודו מכוון את אקדחו לראשי . התחלתי לפסוע לעברו ורק אז שמתי לב שרגלי השמאלית צולעת נפלתי על בירכיי בעוד שכאב חזק מפלח את רגלי . האיש בעל הרטייה ניגש אלי "אופל אני לא יודע מה את מתכננת אבל אם לא תקומי עכשיו זה לא יגמר טוב". התחלתי לרעוד , מה קורה לי? חשבתי לעצמי… האיש בעל הרטייה התקרב אלי, הושטתי את ידי בתנועה מהירה ופתחתי אותה, יצא מיתוכה אור סגול מסנוור כל כך שהרטייה עפה מעינו של האיש והתגלתה שריטה עמוקה שהתחילה מהגבה השמאלית שלו ונמשכה עד לתחתית של עינו. שערו הוצלף לאחור והאור הסגול גבר עליו בתוך פחות מכמה שניות. הוא התחיל להתפוגג ולהעלם עד שלא נותר מימנו מאומה. סגרתי את כף ידי המומה ממה שארע כאן הרגע. "הייקו!". צעקתי לעבר הייקו שניראה המום מכדי לענות. "אנחנו מסתלקים עכשיו!" הייקו רק הנהן בשתיקה. יצאנו מפתח המשאית השרוף והחרוך בגלל האור הסגול. ראיתי בזווית עיני את ראשו של האיש שהצמיד סכין לגרוני שמוט מחלון המשאית. התחלנו לפסוע לעבר מה שניראה כמו עיירה קטנה " אופל אה סליחה ! ורוניקה… זה היה מדהים מה שעשית שם ותודה שהצלת אותי". "אין בעד מה" עניתי לו ביובש והמשכתי לפסוע בעודי סוכרת את החץ וקשת שלי שלגמרי מרוסקים. "כנראה זה קרה בזמן שנחבטת בדופן המשאית" "זה לא משנה לי ממילא זה אפילו לא שלי" אמרתי בנימה קרה. "אז מאיפה אתה הייקו? ואיך הגעת למצב של פצע כזה?" "טוב… למעשה זה קרה בגללך." "בגללי? לא רק שהצלתי אותך ובזכותי אתה חיי בכלל עכשיו אתה אומר זה בגללי?" הייקו השפיל את ראשו "סליחה תמשיך…" "אני בא מהמורדים" אמר בעוד שראשו מושפל. " עצרתי את הליכתי ופסעתי שלושה צעדים אחורה שלפתי מתוך מכנסיי סכין והחזקתי אותו בכל כוחי מתכוננת לתקוף הייקו שלף ממכנסיו סכין ארוך וחד והושיט אותו לעברי נרתעתי מיד לאחור "בוגד!" צעקתי " ורוניקה קחי את הסכין הזה" הוא הפיל את הסכין אל הרצפה וקרע על ברכיו בעודו מרים ידיים למעלה התקרבתי לאט ולקחתי את הסכין בתנועה חדה ומהירה "ורוניקה אני ניראה כמו מישהו שרוצה לפגוע בך?" "אמרת מורדים אמרת הכל וכאן דרכנו נפרדות " "ורוניקה בבקשה אל תעזבי אותי אחריי מה שעשיתי אין לי לאן לחזור " "אתה לא עובד בשבילם גם עכשיו נכון? למה אתה מהמורדים ? מה הבעיה שלך? אתה ניראה לי בסדר גמור ומה בדיוק עשית ?" הייתי סקרנית יותר מתמיד . "אני לא עובד איתם ואין לי שום בעיה , הייתי איתם מסיבות אחרות שלא אוכל לפרט כרגע את רוצה שנעצור ואספר לך מניין באתי ומה מטרתי?" " מעמידה עברתי לישיבה מזרחית וכך גם הייקו. "אתה יכול להתחיל לספר עכשיו כולי אוזן" אמרתי לו קצת פחות דרוכה ממיקודם אך עדיין מפוקסת. "הלכתי ליער כחלק ממשמרת המפרץ" קטעתי את דבריו," מה זאת המשלחת הזאת? מה מטרתה ?" "מטרתה של המשלחת הוא לפרוץ את המגן הקדוש שהציבה אופל סביב הכפר שלך, חילקו אותנו לקבוצות , שלושה אנשים בכל קבוצה . אני שובצתי עם גורדון האיש בעל הרטייה ועם פאלק חבר הקבוצה השני. שמענו צעדים והבחנו בדמות שמתיישבת על אבן בדיעבד מתברר שזו היית את. יצאנו לעברך במטרה להוציא מימך מידע ואז חטפנו אותך למשאית. כמובן שאני התנגדתי ואמרתי להם שזה לא מה שאמרו לנו לעשות ואז התפתח וויכוח שנגרר למריבה . בסוף המריבה החלטתי שאני לא משתף איתם פעולה ודיווחתי במכשיר קשר למפקד שלנו. פאלק ירה לי כדור בבטן לאחר שלא הקשבתי לפקודה שלו. והכניס אותי לתא המשאית כדי לא להשאיר ראיות ושם בנס פגשתי אותך." הכנסתי את שני הסכינים לתוך המכנסיים "קום מהרצפה ותפסיק להשתטות שם, יש לנו עוד כפר שלם למצוא ובמקרה אני הכוהנת של הכפר הזה ככה שאם יקרה להם משהו בזמן שאני לא שם זה יהיה על אחריותי בלבד". ראינו עיירה קטנה שיהיה אפשר לעשות בה הפסקה קטנה, חיוך ענקי נמתח על פניו של הייקו ונשאר עד שהגענו לעיירה. כשנכנסנו לעיירה שמנו לב שהצריפים שם קטנים ורעועים, " אני מריח משהו שרוף" הייקו אמר וככל שהתקרבנו יותר כך גבר הריח . דפקתי על דלת הצריף וכשראיתי שאף אחד לא פותח דפקתי קצת יותר בחוזקה הדלת נפתחה בחריקה נוראית , השלמתי את פתיחתה לאחר שגיליתי שהיא נפתחה בעצמה. ליבי החל לדפוק בחוזקה לנוכח מראה הזוועות הזה , גופה תלויה מהתקרה התנדנדה תחושת בחילה גאתה בי רגליי רעדו והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. נפלתי על בירכיי, זאת לא סתם גופה… זיהיתי את הגופה הזאת את בגדיה. " "ורוניקה את בסדר???" הייקו מיהר לעזור לי לקום "הייקו אנחנו חייבים להוריד את השק מהראש של הגופה הזאת אני חושבת שאני יודעת מי זאת.

פרק 3-

דיאנה:

הורדנו בזהירות את הגופה התלויה הנחנו אותה על הרצפה ושלפנו מראשה את השק. "לא!" צעקה חלושה יצאה מפי, הבטתי לתוך פניה השלוות והריקות מרגש של מי שהייתה פעם חברתי הטובה . "דיאנה את עוד כאן נכון? אני אספור עד שלוש ותקומי " התחלתי לנער את גופתה בחוזקה ולצעוק בכל הכוח "דיאנה!" הייקו תפס בידי ומשך אותי לאחור "ורוניקה מספיק ! היא כבר לא איתנו ". דיאנה כל הזיכרונות לפתע עלו במוחי איך שהיינו קטנות שיחקנו במגלשה שבנינו מחלקים שמצאנו בשדות וטפסנו על עצים. לאחר מיכן שהתבגרנו קצת והתחילו לאמן אותנו היא לימדה אותי להשתמש בסכינים ואילו אני למדתי אותה לירות בחץ וקשת. החלום שלה היה להתקבל לסיירת שיצאה לפעמים מהמגן להילחם במורדים. היא הייתה מסתכלת עליהם בגאווה וכל פעם שחזרו מהקרב הייתה ממתינה להם עם צלחות גדושות באוכל ובגדים חמים . כשהייתה מספיק גדולה והתקבלה לסיירת נפגשנו פחות ופחות ובפעמים שהיינו נפגשות היא הייתה מביאה לי מזכרות קטנות מהעולם שמחוץ למגן. מארצות שהייתה בהם, היא הייתה כמו האחות שמעולם לא הייתה לי . בעודי מעלה את כל הזיכרונות במוחי שמתי לב שהייקו הרפה מאחיזתו והתרחק כמה צעדים אחורה. הסתכלתי על שתי ידי שהתחילו לזהור באור סגול רגע… זה כמו האור שיצא לי מהיידים שריפיתי את הייקו ! זה אומר שאני אולי אוכל לרפא את דיאנה ! רק שהפעם תחושה מחממת נכנסה לליבי התקרבתי אל דיאנה ושמתי את ידי עליה פתאום שיערה הבלונדיני התחיל להתעופף בפרעות לכל עבר וכך גם שערי. חזה עלה וירד סימן טוב לכך שהיא נושמת האור הסגול שכעת הקיף את כל החדר הלך והתקטן בהדרגה דיאנה נעמדה על רגליה והעבירה יד בשערה דיאנה אני כל כך שמחה שהצלחתי . "ורוניקה זאת את ! מה קרה פה עכשיו? ומי זה ?" הסתכלתי שוב על ידי שהתחילו לרעוד תחושה מוזרה עלתה בי כאילו גופי נשרף מבפנים הסתכלתי על הייקו וניסיתי לומר לו שמשהו לא בסדר אך הגה לא יצא מפי. פשוט הסתכלתי אליו חסרת אונים . ראייתי היטשטשה הייקו רץ לעברי והחזיק בידי הרועדות " ורוניקה את בטוחה שלא עשית צעד גדול מידי?" פתאום שמעתי רעש שמגיע מכיוון הדלת של הצריף הצבעתי ביד רועדת לעבר פתח הדלת שמשם מגיע מקור הרעש , אבל זה היה מאוחר מידי.

3 תגובות
  1. לינוי הגב

    מותח במיוחד וכתוב בצורה יפה ומושכת לעין. מרגישה כאילו אני בתוך הסיפור והוא סוחף!

    דרג
  2. שרה הגב

    סיפור מהמם מותח מהתחלה כתוב בצורה יפה שגורם לך חשק רק לקרוא יותר

    דרג
  3. אביה הגב

    וואו באמת אהבתי ממש כתיבה יוצאת דופן! בהחלט מחכה להמשך בהצלחה רבה:)

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן