איך

איך

רציתי להיכנס לנעליה
לדעת את תחושותיה
מה עשתה? איך בחרה מתי לברוח?
איך הצליחה, גם כשקשה, לשתוק ולא לצרוח?
איך הצליחה לנתק את הרגש מהמציאות ולהחזירו רק כשחייב?
איך ידעה מה נכון לה לפעול בדיוק באותו המצב?
איך הספיקה לרוץ בין היריות?
איך לא קרסה כשראתה את אחיה נופלים בערמות?
איך שרדה?
פשוט איך.
גיבורה.
היא הצליחה לעלות ארצה וזה העיקר!
לחיות בעד ארצנו ומולדתינו כאלו לא חסר דבר.
למלא את ריח החיים עד לריאות,
לדעת שפה היא קיימת ואין לה עוד על מה לתהות.
היא יודעת שכאן,
כאן היא באה וכאן היא תימצא,
כאן היא תתעלה, כאן תשיג את שליבה חפץ ורוצה.
כאן היא חיה, ותחייה.
וכל מעשיה נכתבים, בשביל להגדיל ולהאדיר את החיים.
החיים של אותן הנשמות,
שלא שרדו, שלא צלחו,
שהרטיבו את עיניה הרכות.
את אלו שפה ברוחם אבל בגופם אינם עוד.
היא, שמחה וגדלה בשמם.
היא, נלחמת ואוהבת עבורם.