"ביפ… ביפ…. ביפ…" אוו זה לא יתכן ששוב בוקר שוב אותה שגרה משעממת של בוקר צהריים וערב הלוואי שיהיה מששהו שישבור את השגרה…
"אלי! אלי!" לפתע הדלת נפתחת בלי אזהרה אני שונאת שהיא עושה את זה אם אני הייתי עושה את לה את זה כבר הייתי חוטפת על הראש "תראי אותי" הסתכלתי עלייה לרגע וקלטתי את הפנים הרגילות של אחותי התאומה לין רק שעכשיו הם היו מכוסות בפצעים אדומים בכל פינה מכערים את פניה היפות "לין יש לך אבעבועות רוח!" אמרתי את המובן מאליו כמו תמיד… "אלי אני חייבת עזרה ממך!" לא חשבתי שאשמע את המשפט הזה ממנה בכל הנושא של קבלת עזרה אחותי לא ממש מוצלחת אבל למזלה היא כמעט לא צריכה אותה, כמעט… "אין מצב שאני נשארת עשרה ימים לטפל בך סליחה" כמובן שאני לא באמת מצטערת ושלא באמת עניין אותה מה אמרתי כרגע "אני לא צריכה שתטפלי בי אני צריכה עזרה מסוג אחר" חיוך שובב עלה על פניה ולמרות הפצעים יכולתי להבחין במבט המוכר שלה מבט שמבשר רעות בשבילי! "מה את מתכננת לין?"
"אני צריכה שתחליפי אותי"
"מה אני לא מבינה למה את מתכוונת"
"אני אפשט לך את זה זוכרת שכשהיינו מגיעות למקום חדש היינו עובדות על כולם שאנחנו ילדה אחת וכל פעם היינו מתחלפות?!"
"כן אבל מה זה קשור לעכשיו?"
"בעוד שבוע בדיוק עולה מחזה בבית הספר שמגמת תיאטרון מעלים אני השחקנית הראשית ובין הקהל עומדים להגיע גם אנשים עם דרגות מאוד גבוהות בבתי ספר למשחק ברחבי הארץ אם אני לא אעלה לתפקיד אני אפספס את ההזדמנות של החיים שלי!" אמרתי לכם שהיא דרמתית אבל רגע "לא, את לא מתכוונת…"
"כן אני צריכה שאת תלכי במקומי השבוע לבית ספר תלמדי את התפקיד ותעלי במקומי!"
"את לא רצינית אני לא יכולה לעשות את זה" היא השתגעה "את יכולה ואת תעשי אני דאגתי לכול את תגיעי לבית ספר דניאל ורובי יחקו לך בכניסה וידריכו אותך בכל מה שאת צריכה ובבית הספר שלך נגיד שאת זאת שחלתה באבעבועות"
"ומה עם אבא הוא יודע שכבר חליתי" אני אמצא כל תירוץ רק לא לעשות את זה כי אם יש משהו שמשותף לשתינו זה שאנחנו עקשניות אה… ונראות אותו הדבר "נגיד לו שאני זאת שחליתי כשהיינו קטנות הרי גם ככה מאז הגירושים הוא קצת מרחף הוא לא ישים לב ויחשוב שאת זאת שחלית " וואו היא באמת חשבה על הכול "בסדר אבל את תהיי כל כך חייבת לי על זה"
"תודה" היא צרחה כמו משוגעת וקפצה עליי בחיבוקים ונשיקות זה קצת הפתיע אותי כי מאז שההורים שלנו התגרשו היחסים בנינו לא כל כך טובים.
אז נכון שביקשתי לשבור את השגרה אבל לא התכוונתי לזה שאני אלבש שמלה ורודה קיצית אפזר את השיער ואסלסל אותו ואשים עדשות התכוונתי לאיזה צינון קל או אפילו קצת חום למרות שלפי רוב האנשים שאני מכירה אני באמת חולה עכשיו
*_*_*
איזה מזל שהיא הסכימה אני לא הייתי יודעת מה הייתי עושה אם היא הייתה אומרת לא זה היה הסוף שלי ולא רק בגלל ה"מגלי כישרונות" יש עוד סיבה שהיא הכי חשובה כרגע חוץ מזה אם זאת לא הייתי אני זאת הייתה שיר וזה רק היה הופך את זה ליותר גרוע
עכשיו המבחן האחרון אני צריכה לשים את הפיג'מה של אלי ולמזלי יש לי משקפיים מזויפות בארגז תחפושות וזהו אני מוכנה ירדנו למטה אני שחקנית מעולה אבל אני קצת דואגת לאלי למרות שזאת תהיה הכנה מעולה לקראת שיעור תאטרון "אבא אני חליתי באבעבועות רוח אני אצטרך להישאר בזמן הקרוב בבית"
"אבל זה לא הגיוני את כבר חלית כשהיית ילדה!"
"לא אבא אני חליתי אתה לא זוכר?" אלי גיבתה אותי והאמת שיצא לה די טוב "בסדר אם אתן אומרות"
*_*_*
הלכתי ברגל לבית הספר של לין לא נראה לי שהייתי מסוגלת לשרוד עוד כמה דקות עם אבא אני לא יודעת איך אני הולכת לעשות את שבוע שלם "היי אלי אני רובי" הופיעה מולי ליד השער ילדה נמוכה קצת בעלת שיער ג'ינג'י ועיניים ירוקות והושיטה לי את היד "היי" הושטתי לה יד חזרה "אז שבוע אה?!" אמרתי "אל תדאגי המשימה האמתית היא ללמד אותך תאטרון ובשביל זה יש את דניאל הוא יעזור לך בכל הקטע הזה אני כאן כדי ליצור לך אליבי לכל מה שתצטרכי"
"בסדר אני יכולה לחיות עם זה"
"אז ככה בעקרון את לא לומדת השבוע את רק מתאמנת ולמזלך רוב הזמן זה איתי ועם דניאל אז את תהי בסדר" רובי לקחה אותי לחדר שהיה נראה כאילו הוא מחסן ענקי של פורים ושם חיכה לנו דניאל ילד גבוה בעל שיער חום ועיניים בצבע דבש אבל יותר מזה הוא נראה ממש מוכר ואני לא יודעת מאיפה "הי אני אלי"
"את ממש דומה לאחותך"
"כן שמעתי על זה משהו" ושנינו צחקנו "אתה ממש מוכר לי ואני לא יודעת מאיפה"
"טוב אז תלמדי שזה משהו שאומרים לי הרבה" התשובה הזאת לא סיפקה אותי אני בטוחה שאני באמת מכירה אותו אבל לא באמת היה לי זמן להתווכח על זה יש לי שבוע להשלים פער של שנים "טוב אז נתחיל?"
"בכיף" הוא לימד אותי איזה שלוש שעות הרבה יסודות והתנסיתי בדברים ממש כיפים ואז שמעתי את הדלת נפתחת וילדה בעלת שיער שחור חלק כמו בלוק ועם כמות מוגזמת של מייק אפ "לין את לא זוכרת שאני פה בשעה רביעית?" אני לא ידעתי מה לענות הרי ברור שלא ידעתי אני לא באמת לין ואף אחד לא טרח לספר לי "אני לא מבין למה את צריכה את החדר את גם ככה מחליפה" דניאל יצא להגנתי "אני צריכה להיות מוכנה לכל מצב שלא יהיה אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה חוץ מזה אני די בטוחה שללין לא יהיה מספיק אומץ לעלות ואני אצטרך לתפוס את מקומה" יצאנו מהחדר אבל הילדה הזאת היא באמת משהו מיוחד ולא מהסוג הטוב "טוב היא לא כל כך נחמדה"
"כן אני ולין לא כל כך מסתדרות עם שיר" רובי הסבירה לי שלאחותי יש הרבה חברות אבל גם לשיר ושזה סוג של 2 חבורות גדולות נשמע מאוד דפוק החיים החברתיים שלהם את רוב היום העברנו בכל מיני מקומות ברחבי בית הספר חזרתי הביתה ולא היה לי עצבים לכלום ישבתי כל אחר הצהריים בחדר אני פשוט מותשת
*_*_*
בוקר שוב רק שעכשיו אין שגרה עכשיו אני לין שהולכת להית ספר בדרום העיר ושנמצאת במגמת תאטרון גם היום הלכתי ברגל רק שהיום כשהגעתי לבית הספר דניאל חיכה לי ולא רובי "היי איפה רובי?"
"היא הלכה לעשות יום שופינג עם אחותך להשלים פערים אז היום אני אחפה עלייך לבד"
"טוב בהצלחה לנו"
"את באמת תצטרכי אותה" שמעתי את שיר מאחורי וליבי החסיר פעימה "אני לא יודעת למה איחלת לעצמך הצלחה אבל אני מנחשת שזה בשביל שיהיה לך אומץ בהופעה" היא התרחקה והלכה לדבר עם ילדים אחרים נראה שהיא באמת לא סובלת את לין מעניין למה?! "תתעלמי ממנה כל מי שמקנא צריך לסבול לבד" דניאל אמר והורה לי ללכת בעקבותיו ואז נפל לי האסימון את המשפט הזה אמר לי ילד נחמד לפני 5 שנים בבית הספר הקודם שלי הוא היה חדש ובכל זאת במקום להתחבר לכולם הוא עזר לי אבל מה זה לא יכול להיות הוא עד כמה העולם שלנו קטן? "תגיד לפני 5 שנים אתה למדת במקרה בבית הספר שני?"
"כן איך את יודעת?"
"אני חושבת שאני יודעת מאיפה אתה מוכר לי אבל בינתיים תצטרך לנחש"
"טוב אבל תדעי שאני עוד אגלה"
וכך עובר לו עוד יום ועוד יום אני משתפרת קצת וזוכרת קצת יותר בעל פה אבל אני מפחדת שלא אספיק
*_*_*
זהו מחר ההופעה אני בלחץ לצערי לין לא הבריאה למרות שהיא לא הייתה אמרוה אבל קיוויתי בתוכי לנס שוב נכנסתי בשער של בית הספר הזר שהפך קצת מוכר ושוב פגשתי את דניאל ואת רובי ישבנו ועבדנו במרץ דניאל יצא לחמש דקות אז דברתי קצת עם רובי "מצאתי סיבה חדשה למה להשתתף בהצגה! אני צריכה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת למשהו שדורש ביטחון."
"זה טוב כבר יש 4 סיבות"
"איך ספרת 4 אני ספרתי 3"
" נו יש את הראשונה שזה האנשים מבית הספר למשחק סיבה שנייה זה להוכיח לשיר סיבה שלישית זה מה שאמרת וסיבה רביעית זה אימא שלך"
"מה זאת אומרת?"
"את לא ידעת אימא שלך באה להופעה פעם ראשונה בגלל זה לין בלחץ אלי את חייבת לעשות את זה בשבילה"
"אני לא מאמינה שהיא הצליחה לשכנע את אימא לבוא אחרי הגירושים היא לא דברה אתנו ולא דרשה בשלומנו אפילו פעם אחת"
"היא עשתה מאמצים רבים"
*_*_*
עוד 5 דקות ההצגה אני מוכנה כבר שעה שלמה וכל מה שאני עושה זה חוזרת על טקסט הסתכלתי מבעד לווילון וראיתי את אימא יושבת בשורה האחרונה הלב שלי החסיר פעימה "את תהי בסדר" שמעתי את דניאל מאחורי "אני מקווה אני לא רוצה לאכזב את לין"
"אני בטוח שהיא גאה שהשתדלת"
-קבלו בבקשה את ההצגה 100 ימים עם אפריל מאי-
שניה לפני שעליתי הוא אמר "דרך אגב גיליתי מאיפה אנחנו מכירים" הוא גילה בסוף עליתי לבמה ועשיתי כמיטב יכולתי….

תגובה אחת
  1. שיינה אולמן הגב

    תקשיבי. הסיפור מאוד יפה ובהחלט אהבתי אבל כדאי לך לעבוד על הסימני פיסוק. קשה לקרא אותו ככההכשאין כמעט נקודות ופסיקים. חוץ מזה סיפור יפה

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן