משפחה זה דבר מדהים, באמת מדהים. אבל הכל שונה כשאבא שלך חוזר כל יום מבארים, אחרי הימורים ושתייה ומידי ערב אמא שלי צריכה להסיע אותו בחזרה הביתה, כך שאין לי יותר מידי זמן לדבר איתה, כי גם ככה היא עסוקה מאוד.
וכשאת מרגישה שהאח הקטן שלך מנסה כל יום להיות עוד יותר בלתי ניסבל ובנוסף המצב הכלכלי שלנו לא משהו, כמובן בגלל כל החובות של אמא שלי וכל ההימורים של אבא שלי, אז יש רק אותי,לוסי. בגדול, אני פחות מתחברת לבני אדם. אפשר להגיד שאני מופנמת כזאת. אני צריכה לטפל באחי הקטן ובעיקר בסדר ובניקיון שלו. כך שאני יכולה לחלוטין לכנות את עצמי כה”שפויה” בבית הזה.
חברתי רייצ’ל היא החברה הכי טובה שלי, או בעצם החברה היחידה שלי. היא גרה לבדה עם אחיה הקטן,מכיוון שאמא שלה עובדת בעבודה חשובה בצרפת. ככה שלרייצ’ל אין כל כך מה לעשות בזמנה הפנוי, אז הפכנו להיות סוג של חברות טובות. רייצ’ל היא החברה היחידה שאני יכולה לסמוך עליה. אני משתפת אותה בכל מה שאני מרגישה מבפנים.
אוקיי, אז הכל התחיל כששמעתי מחדרי שאמא נכנסה לבית בצעקות על אבא שחזר בדיוק מהבאר שבקצה הרחוב שלנו. הבחנתי מיד בבקבוק הוויסקי שאבא שלי החזיק…לא מפתיע כל כך.
אמא צעקה ואמרה לו:”איך אתה מעז להמר על סכום כזה גדול. לא מספיק כל החובות שאנחנו חייבים”!. אמא מיד לקחה לו את בקבוק הוויסקי מהיד ואמרה: “למה רק לי יש בעל לא נורמאלי שלא יכול להיות כמו כולם?”. אבא מצדו צעק בחוסר מודעות: “את אומרת שאני לא נורמאלי? אולי אם אני אשתמש בידיים את תביני שזה לא נכון!” אמא נכנסה לחדר בבכי ואני התעלמתי ממה שראיתי באותו הרגע. הלכתי לישון בדאגה גדולה.
בבוקר קמתי לשמע רעש דפיקות קלות על חלון חדרי. הסתכלתי וראיתי את רייצ’ל. היא קראה לי: “לוסי! בואי, עוד מעט מתחילים הלימודים”. באותו הרגע לא היה לי כל כך משנה אם מישהו רוצה שאני ארד למטה, או כל דבר אחר ופשוט חזרתי לישון. כעבור מספר דקות אני שומעת עוד פעם נקישות קלות על החלון והפעם הנקישות היו מלוות בקריאות: “לוסי! כמה זמן לוקח לך להתעורר”. ישר קמתי, התארגנתי וירדתי למטה.
בזמן שהלכנו, רייצ’ל שאלה אותי: “לוסי הכל טוב? את נראית מוטרדת וחסרת מצב רוח…”. הגבתי: “כן, האמת היא שקרה משהו”. רייצ’ל נעצרה ואמרה: “רוצה לשבת לדבר על זה?” הנהנתי בראשי, התיישבנו וסיפרתי לה: “אני מאוד מוטרדת לגבי ההורים שלי. אני לא בטוחה שאני יכולה להכיל את כל מה שעובר עלי בבית הזה”. “למה את מתכוונת?” רייצ’ל שאלה.”אני מתכוונת לזה שאבא שלי לא הוא לא באמת מרגיש כמו אבא, זאת אומרת, הוא לא מתפקד בצורה נורמאלית. אמא שלי כל היום מטפלת בו ובוכה על מצבו ועל מצב המשפחה”.”לוסי!” אמרה רייצ’ל: “את יכולה כל הזמן להגיד שקשה לך ושאת לא יכולה, אבל בסופו של דבר את צריכה לשמוח במה שיש”. חייכתי ואמרתי:”האמת היא שאת צודקת”.קמנו והמשכנו ללכת לכיוון התיכון.
בהפסקת האוכל ראיתי שרייצ’ל התיישבה בצד. שאלתי אותה: “הכל טוב”?. היא לא הגיבה, אז שאלתי אותה עוד פעם:”רייצ’ל את מרגישה טוב”?. היא קמה והלכה.
בצהריים באתי לביתי וראיתי את אמא יושבת על הספה בסלון, בוכה וחבולה. שאלתי אותה בחשש:”אמא קרה משהו?” היא ניגבה את הדמעות ואמרה לי: “לא ,לא את לא צריכה לדאוג לי”. באותו הרגע התחלתי לדאוג, הלכתי לכיוון חדרי ופתאום אני מבחינה שבפינה של החדר של הוריי מונחת אלה ועל המיטה ראיתי את אבא ישן עם בקבוק של וויסקי בידו. המשכתי לכיוון חדרי ותהיתי עם עצמי אם התרחש משהו בזמן שלא הייתי בבית. בערב אבא הלך לבאר, כמובן,אמא הלכה לעשות קניות, ואני הייתי צריכה לשמור על אחי הקטן .אחי הלך לישון ואני, מתוך סקרנות, ניגשתי לחדר של ההורים והסתכלתי על האלה. היא הייתה עשויה מעץ כמו של משחקי בייסבול. ואז הבחנתי שעל המדף שליד המיטה של אבא מונחת שרשרת עם תליון של שעון. פתחתי אותו ובפנים הייתה תמונה של אישה. לפתע שמעתי צעדים. מיד סגרתי את השעון והנחתי אותו על המדף. התקרבתי לכיוון פתח הדלת “לוסי את פה?” שמעתי קול מהמסדרון, התקדמתי עוד כמה צעדים, ופתאום הופיע אחי הקטן. “לוסי מה את עושה בחדר של אבא ואמא?” הוא שאל. “אני..מ..מ…מחפשת את העגיל שלי. הוא התגלגל מתחת למיטה של אבא”, אמרתי בקול רועד. “מדוע אתה ער בשעה כזאת?” שאלתי. “היה לי חלום רע” הגיב בקול רדום. “אתה רוצה לספר לי על מה היה החלום?”שאלתי בדאגה. התיישבנו על הספה שבסלון והוא סיפר: “חלמתי שאבא ועוד אישה היו בתאונה והאישה מתה בתאונה וזהו, זה כל מה שאני זוכר”. הבטתי עליו בפרצוף דואג וחיבקתי אותו. “אל תדאג הכל בראש” אמרתי. נתתי לו נשיקה על המצח ולחשתי לו: “כדאי לך ללכת לישון כדי שיהיו לך מספיק כוחות למחר”.
הגיע הבוקר, שמעתי דפיקה בדלת חדרי, “לוסי יש לך אורחת!” צעקה אמא, התעוררתי ואמרתי: “את יכולה להכניס אותה”. בפתח עמדה רייצ’ל. היא נכנסה והתיישבה על מיטתי. “אני מצטערת על אתמול” לחשה. הגבתי לה במבט מחייך: “זה בסדר, כל עוד את בסדר אני גם בסדר”. היא חייכה לרגע ואמרה: “אבל זה לא העניין”. מיד ירד החיוך מפניה .”אז מה כן העניין?” שאלתי בדאגה. היא המשיכה וסיפרה: “אתמול בשיעור היסטוריה נרדמתי על השולחן וחלמתי על סיטואציה מוזרה. חלמתי שגבר אחד נסע עם אמא שלי במכונית, ובאותו הרגע הייתה תאונה ואמא שלי מתה באותו אירוע וזהו, זה כל מה שאני זוכרת”. התבוננתי בה והשבתי לה: “אל תדאגי,הכל בראש”. היא הביטה בי וחייכה.
בהגיענו לתיכון ניגשה אלי המורה לתנ”ך ושאלה אותי: “לוסי,הכל טוב? בזמן האחרון את נראית במצב רוח ירוד במיוחד קרה משהו?” עניתי לה: “לא, דבר לא קרה”. היא חייכה ואמרה: “מעולה, ושתדעי שאני תמיד פה בשבילך”. חייכתי והמשכתי ללכת. לאחר יום הלימודים שבתי בחזרה לביתי. התיישבתי על הספה ונזכרתי בחלום שרייצ’ל סיפרה לי, תהיתי לעצמי גם על החלום שסיפר לי אחי הקטן. לפתע שמעתי צעקות: “למה אתה הורס את המשפחה? היא לא מספיק חשובה לך? אתה לא רוצה חיים רגילים?” צעקה אמא. “מה את רוצה ממני אני הייתי מוכרח לעשות את ההימור הזה” אבא צעק בחוסר מודעות. “איזה הימור?” שאלה אמא עם דמעות בעיניה. באותו הרגע אטמתי את אוזני, לא הייתי מסוגלת לשמוע עוד… יצאתי מביתי וחיכיתי עד שהקולות יחלפו. כעבור זמן מה נכנסתי חזרה הביתה וראיתי את אמא יושבת על הספה ובוכה. נגשתי אליה ושאלתי אותה: “אמא הכל טוב? קרה משהו?” היא ניסתה לנגב את הדמעות, אך הן המשיכו לזלוג על לחיה “כן,כן. הכל בסדר הכל כשורה”. הגבתי לה ברוגז: “אמא ,אני יודעת שכרגע קשה לך אבל את גם לא יכולה להמשיך לשקר ולהגיד לי שהכל בסדר ובשגרה! הביטי על הבית שלנו. אבא לא מתפקד כראוי. את לא יוצאת כמעט מהבית, אז למה את ממשיכה להגיד לי את כל השקרים האלו?” אמא לקחה נשימה עמוקה ואמרה בפנים רציניות: “תגידי, את יודעת מה זה כל יום להסיע את הבעל שלך בחזרה מבארים? את יודעת מה זה לעבוד כל יום תשע שעות ברצף ובמקביל לשלם חובות?” הסתכלתי עליה במבט המום. קמתי והלכתי לחדרי והתקשרתי מיד לרייצ’ל בשביל לדבר איתה על מה שקרה בדקות האחרונות.
הלכתי לביתה, התיישבתי וסיפרתי לה: “רייצ’ל אני יודעת מה הולך בבית שלי. אמא סיפרה לי את כל מה שעובר עליה ואת כל הקשיים שהיא מתמודדת איתם. אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם המצב. אני צריכה עזרה ותמיכה ממך”. היא הסתכלה עלי במבט המום. “לוסי את חייבת לעשות משהו את לא יכולה להישאר לתמיד במצב שכזה, זה בלתי ניסבל, את צריכה לדבר עם אמא שלך בפרטיות ולראות מה לעשות, אבל בבקשה דברי איתה בעדינות וברגישות, אל תקשי עליה” אמרה רייצ’ל בביטחון. “טוב תודה, אני אחשוב על זה” השבתי לה בחוסר ביטחון.
בדרכי חזרה הביתה הבחנתי בגבר הנוהג באלימות כלפי אישה ומיד התקשרתי למשטרה. בתוך זמן קצר התייצבו שוטרים בזירה. שוטר אחד ניגש אליי ואמר לי: “ילדה, טוב מאוד שהתרעת, אחרת זה היה מסתיים לא טוב. אם את מבחינה במקרה כזה פעם נוספת, אל תהססי וחייגי אלינו. זה מציל חיי אדם נפשית ופיזית”. חזרתי הביתה עם ביטחון רב כדי לטפל במצב.
לפתע הבחנתי מבעד לחלון ביתי בצל של גבר ואישה כאשר הגבר מתחיל לאיים עליה עם מאין מקל “את לא מספרת לאף אחד על מעשי” הגבר צעק. התבוננתי מזווית אחרת וראיתי במו עייני את אבא שלי מאיים על אמי עם אלה בידו. רצתי לכיוון השוטרים שעמדו בזירה ברחוב שליד והזעקתי אותם. הם נכנסו לבית ולקחו את אבי באזיקים לניידת המשטרה. את אמי לקחו בניידת השנייה ואני נשארתי לבד בבית. הבית היה שקט ותחושת פחד סררה בו. התיישבתי על הספה שבסלון והתחלתי לבכות בכי מר. מצאתי את עצמי לבד בבית בלי אבא או אמא שיתמכו ויעזרו לי. הייתי צריכה לספר לאחי הקטן על המצב, אבל לא ידעתי מה להגיד לו. אבא דיבר לא יפה לאמא? אבא הלך למעצר? בינתיים, אחי הקטן גר אצל השכנה שלנו ואני מחפשת מה לעשות עם עצמי…
כעבור יומיים:
הגיע בוקר. חיי שיגרה רגילים לחלוטין בלי אבא או אמא או אח קטן בבית. רק אני עם עצמי. לפתע נשמע דפיקה בדלת, פתחתי באיטיות את הדלת וראיתי את אמא שלי. “היי,כבר יומיים לא דיברנו התגעגעתי אליך” אמרה אמא.”בואי איתי נשב על הספה, אני רוצה לדבר איתך לגבי אבא” התיישבנו והיא סיפרה: “אוקיי, אז לקחו את אבא למקום שאמור לגמול אותו מאלכוהול ומהימורים ובעזרתם נקווה שהוא יחזור לעצמו. אבל אני מצטערת לספר לך אבל חשוב שתדעי שאני ואבא התגרשנו ,זה אומר שאני עכשיו אגדל אתכם לבדי. תדעי שאת לא לבד ושאני כאן איתך ושיש לך גם את רייצ’ל פה”. הנהנתי בראשי, הזלתי דמעה, חשבתי לרגע ושאלתי: “אמא, לפני ארבע ימים כשאת ואבא לא הייתם בבית, אני נכנסתי לחדר שלכם וראיתי שמונחת שרשרת, עם תליון של שעון, על המדף שליד המיטה של אבא. פתחתי את השעון והייתה שם תמונה של אישה ובאותו הערב אחי סיפר שהוא חלם על אבא ועל עוד אישה שנסעו ברכב ופתאום הייתה תאונה והאישה נהרגה בתאונה זו, כמו כן בבוקר שמעתי מרייצ’ל את אותו הסיפור רק שאמא שלה הייתה ועוד גבר אחד וגם אצלם התרחשה תאונה והגבר נהרג בתאונה זו.
את יודעת אולי מה פשר כל מה שסיפרו לי או שראיתי בימים האחרונים?” אמא הייתה המומה, היא לא ידעה מה להגיד לי “לא אני לא יודעת מה זה אומר אני מצטערת” אמרה אמא.
באותו הערב היא הלכה אל אבא שלי או לייתר דיוק הגרוש שלה. הוא היה נקי מהשפעת אלכוהול או הימורים. “אני חייב לדבר איתך לרגע” פנה אליה איש לא מוכר. הם הלכו לפינת החדר, האיש הציג את עצמו בתור הפסיכולוג שמטפל בגרוש שלה, אבא שלי.”במשך הטיפול”,אמר הפסיכולוג, “שאלתי אותו כמה וכמה שאלות, הוא שיתף אותי על החיים שלו ועל תקופות בחייו”. אחד מהדברים שהוא סיפר לי זה שהוא היה פעם נשוי לאישה שלפי מה שזכור לו נהרגה בתאונה, אין לו זכר ממנה, אבל יש לו שרשרת עם תליון בצורת שעון, שבתוך השעון יש את תמונת האישה. כתוצאה מכל התקופה הזאת הוא נכנס לדיכאון התדרדר והתחיל להתמכר לאלכוהול והימורים. ערכנו מספר בדיקות של האישה שבתמונה, וגילינו שהאישה הזאת עדיין בחיים, היא גרה בצרפת, אם לשני ילדים, אלמנה. שאלנו אותה מספר שאלות והיא שיתפה אותנו על תקופות מסוימות בחייה כמו כן סיפרה על אובדן בעלה בתאונה.” אמא הייתה פעורת פה. היא אספה את עצמה ושאלה: “יש אפשרות לדעת בברור באיזו אישה מדובר?” הפסיכולוג השיב: “לצורך כך הבאנו את האישה הזאת לכאן.” לפתע נכנסה אישה עם שני ילדיה. אמא הסתכלה על הילדה ואמרה בקול רועד: “רייצ’ל?” רייצ’ל הסתכלה על אמא בפה פעור ואמרה: “מה?” אבא הבחין באישה והתחיל לבכות, ואמר בקול רועד: “ליז, איפה היית כל הזמן הזה? התגעגעתי אלייך” הם התחבקו ויצאו מהחדר יד ביד.
כעבור חודש וחצי:
הלכתי בפעם האחרונה לביתה של רייצ’ל לפני שהיא ואחיה הקטן וההורים שלה עוזבים את קליבלנד ועוברים לצרפת. “אז היה כיף פה למרות כל הבאלגן” אמרה רייצ’ל בחיוך. “כן נגמרו כל ההרפתקאות, אבל נשמור על קשר נכון?” שאלתי בצחוק. “כן בטח כמה שתרצי ותדעי שאני פה תמיד מתי שתצטרכי” התחבקנו וכל אחת המשיכה לחייה החדשים, ותוך כדי ההליכה חשבתי לעצמי שמשפחה זה דבר מדהים באמת מדהים, כשיש לך אמא שמחה ואח שאוהב תמיד להצחיק, גם אם לפעמים יכול להיות קצת בלתי נסבל. הבנתי שזאת המשפחה שהכי טובה בשבילי ובזכותם אני מה שאני אז תודה.
