התשובה שתמיד הייתה שם / טליה צובירי

הבוקר שלי התחיל כמו כל בוקר רגיל.

מתוך החלום אני שומעת: “יעל, יעל קומי כבר 7 את תאחרי לבית הספר”

זאת הייתה אמי שניסתה להעיר אותי.

קמתי בקפיצה מהמיטה התארגנתי והלכתי לבית הספר.

כבכל בוקר נכנסה המורה והתחלנו את התפילה.

כשהגענו ל”ויושע” חשבתי לעצמי מה המטרה של התפילה הזאת, הרי יציאת מצרים כבר קרתה למה אנחנו צריכים להגיד אותה?

וכאילו כתשובה הרגשתי  שהסידור שואב אותי לתוכו.

לפתע מצאתי את עצמי על החול, תהיתי לעצמי: כיצד הגעתי לכאן? ניסיתי להבין זאת  קמתי והתנערתי מהחול. בחנתי את סביבתי וראיתי המון אדם נעים לעברי בחיפזון. חלק היו רכובים על גמלים וחמורים וחלק הלכו ברגל. הם היו לבושים בבגדים מוזרים והיו עם המון שלל וחפצים, היה נדמה כאילו שדדו חנות כלשהי.

הסתובבתי ומצידי השני היה ים.

חיכיתי שהאנשים יתקרבו כדי לשאול אותם איפה אני ומה קורה כאן אך כשהתקרבו היה נדמה שהם לא מבחינים בי.

טפחתי על כתפה של אחת הנשים אך היא לא שמה לב אליי, כאילו שאני שקופה.

על שפת הים עמד איש שאמר לכולם להתחיל להיכנס לתוך המים אך האנשים הגיבו בשלילה ואמרו דברים כמו: “אנחנו נטבע!” או “איך ניכנס? אנחנו נירטב!” ודברים כאלו ואחרים.

התרחיש היה נראה לי מוכר אך היה נשמע לי בדיוני לחלוטין שזה מה שאני רואה מולי אז חיכיתי לראות מה יקרה אחר כך.

איש אמיץ אחד החל לצעוד לתוך המים, המים הגיעו לברכיו, ואז למותניו והוא לא עצר.

אך כשהמים הגיעו לכתפיו התרומם הים לשני “קירות מים” והמים נשארו כאילו קפאו ובעיניי רוחי ראיתי את הפסוק משירת הים “בְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם” זה היה תיאור מדויק של מה שראיתי לפניי.

בנוסף לכך השביל שנפער בין שני “קירות המים” היה יבש כל כך שנדמה היה כאילו מעולם לא טעם טעם מים!

פתאום בבת אחת ללא שום אזהרה מוקדמת נחתה עליי ההבנה:

אני נוכחת למעמד יציאת מצרים!!

עדיין התקשיתי מעט להאמין אך כל הדברים התאימו ממש כמו פאזל שהחלקים בו התחברו רק עכשיו.

האדם שנכנס למים היה נחשון בין עמינדב. המון האדם היו עם ישראל,  שבדיוק יצאו ממצרים; והאיש שהאיץ בהם להיכנס היה משה רבנו ולא אחר!

העם החל להיכנס לשביל שנוצר בין קירות המים ועברו בחיפזון.

מרחוק באופק היה אנשים רכובים על סוסים והייתה גם מרכבה. הם נעו במהירות רבה כל כך שהשאירו מאחוריהם עננת אבק.

עמדתי המומה צפיתי במתרחש. מול עיניי חלף פסוק נוסף: “אָמַר אוֹיֵב

אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי”

ונחתה עליי ההבנה שזהו צבא פרעה שבא להגלות חזרה את עם ישראל.

אחרון האנשים חצה את השביל והים החל להיסגר כשפסוק נוסף חלף על פניי “נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם”.

ממש כאילו מישהו נשף על הים החלו הקירות ליפול וצבא פרעה צלל עמוק למים “מְַרכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן”.

צבא פרעה צלל במים, הם געשו וקצפו עד שפרעה וחילו לא נראה לעין יותר

מצידו השני של הים עמדו עם ישראל וצפו גם הם במתרחש.

לאחר שראו את פרעה וחילו טובעים הם פרצו בשירה וברינה וזימרו את מה שאנו מכירים כיום כ”שירת הים”.

הם שרו זאת בשמחה והודאה לקדוש ברוך הוא על אותם מאורעות, ובזווית פי עלה חיוך והרגשתי את הניצחון ממש כמו שעם ישראל חש בו,

טוב אולי לא בדיוק אותו דבר….. אבל הרגשתי אותו גם.

מה שעוד הרגשתי זה את עצמי מתנודדת מצד לצד ואז, נפלתי.

כשפקחתי את עיניי ראיתי את חברתי, תמר מנסה להעיר אותי כשהיא ראתה שפקחתי את עיניי אנחה קולנית יצאה מפיה.

היא לחשה לי שנרדמתי באמצע התפילה, אבל אני ידעתי שלא נרדמתי,

אלא שמשהו גדול יותר קרה אבל חשתי שמוטב שאשמור זאת לעצמי.

המשכתי את תפילתי והבנתי שאנחנו אומרים את השירה כדי שנזכור את הנס העצום שקרה לנו ביציאת מצרים ושלא נפקפק אפילו לרגע בגדולתו של ה’.

עם ידיעה זו אמרתי את שירת הים כשאני באמת מבינה את משמעות כל משפט בפעם הראשונה בחיי.

עד כמה אהבת את היצירה?

6 תגובות

  1. סיפור מדהים ממש אהבתיייייי מלא עומק והשראה רואים שהייתה חשיבה מאחורי הכתיבה

  2. סיפור מקסים!!
    מאוד אהבתי את כותבת מוכשרת מאוד
    אני יכולה לראות אותך סופרת בעתיד
    מחכה בקוצר רוח לספרים שלך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן