חיים של דודה

בס”ד
אז חגי תשרי.
מי לא אוהב אותם?!
ארוחות נון סטופ! אוכל! ועוד אוכל! ועוד אוכל!
טוב אז תרשו לי לגלות לכם מה קרה לדודה שלכם בזמן הזה.
יכול להיות שהיא הסתירה את זה טוב ויכול להיות שהיא התפוצצה עליכם בפנים. ככה או ככה אני רוצה שתזכרו שזה בא מתוך אהבה עמוקה וחוסר יכולת לראות את הפרצוף שלכם עוד דקה נוספת.
חודש שלם שהחדר שלי הפך לתחנת רכבת הפעילה 24/7.
מה אני אגיד לכם… כיף לא נורמלי לחזור כל פעם מחדש לחדר ולמצוא טיטול מלוכלך על המיטה.
כל פעם שאני נכנסת לחדר זה כזה “אוי סליחה! לא ידעתי שהוא ישן כאן!” וגם “אה, אוקיי, את מניקה אותה פה? לאלא אין לי שום בעיה, נוח לי עם המגבת”.
אז כן. כמו שאמרתי כיף.
אני אודה ואתוודה שעוד מקלחת אחת של אחד מהם אני בורחת מהבית! (לא שזה יעבוד… ההורים האלה יודעים בדיוק מה לעשות, זה בטח נמצא באחד מספרי ההדרכה האלה שלהם בסעיף ‘איך תנצלו את הדודים’- הם קודם אומרים לילד שלא רוצה להתקלח “רוצה שדודה *** תקלח אותך?” ואז הילדים אומרים כן ובום! פתאום הילד לא מוכן שמישהו אחר חוץ ממך יקלח אותו. ושוב, כיף!
אה, אני לא אתחיל בכלל לדבר על זה שנגמרו לי הבגדים לחול המועד מוקדם מהצפוי עקב הפליטות המרובות. אני מתחילה לחשוב שזה משהו אישי נגד הבגדים שלי.
אוי והפספוסים. אתם יודעים איך זה קורה- הילד נגמל וזהו חיים תותים. לא צריך יותר להחליף לו טיטול. אז זהו שלא, כל הרצפה בבית דביקה מפיפי ולפעמים אפילו דברים נוספים!
אגב, כשהם בגיל יסודי זה משהו אחר לגמרי, אבל לא פחות מתיש! את צריכה לאפשר להם להיכנס לך לחדר כדי לקרוא ספר כי ‘רק פה יש שקט ואני לא יכולה לקרוא ברעש’. ואם את אומרת להם ‘לא’ בגללך הילד לא יודע לקרוא! ואם את אומרת ‘כן’ בגללך אין לך שקט!
איזה כיף להכין קינוח מושקע לכבוד החג, נכון? החלק הכי כיף זה כשאחת מהאימהות לא השגיחה על הילד שלה אז הוא צלל לתוך הקצפת. דבר לא משתווה לזה בכמות ה’כיף’ של זה.
על אוכל ואחיינים צריך לכתוב ערך מורחב לדעתי, אבל נו שויין.
בואו נדבר על כוסות מים/מיץ. את מוזגת כוס לעצמך בפינה מוסתרת של המטבח ופתאום צץ אחיין לידך ורוצה גם. אז את מוציאה לו כוס ומוזגת קצת כשאת תוהה כמה את אמורה לשים לילד בגילו. ואז הוא אומר לך שזה קצת אז את מוסיפה עוד ומביאה לו. ייאי, הוא שפך על עצמו הכל. את שמה לו עוד פעם פחות. הוא יוצא לשאר האחיינים עם הכוס ומפליל אותך כשהם רוצים גם. בסוף את נשארת עם המון כוסות מיץ/מים שפוכות, ילדים רטובים ואת בכלל לא הספקת לשתות.
אז לסיכום אני רוצה להגיד שאני שרופה על כל האחיינים שלי!! מאוהבת בכם נשמות טהורות!
ולפרוטוקול אני רוצה לרשום שבסוף בשירים לחגים שאת שומעת בספוטיפיי יש לדוד את “שנה טובה לדוד גיבור אשר על המשמרת” ובשביל הדודה יש את “ולדודה השמנה יש מקום בכל הגוף”.
אנחנו לא ניהיה כאן לנצח! תעריכו אותנו!