היא היתה יפה, יפה מאוד, היו לה עיניים גדולות וכחולות, עיניים שיכולות לראות הכל, צער, שמחה, אהבה וכאב. היה לה חיוך כובש, חיוך שיודע לשמח נוספים, חיוך שמשקף את אישיותה.

היא ידעה להבין אותי היתה לנו שפה מיוחדת, שפה של שתינו שהינו מבינות אחת את השניה. היא היתה חברה קרובה, היא היתה אמא לילדיה ולכל תלמידיה, היא היתה "המורולי" – המורה המיוחדת שלי. מורה שלא פוגשים בכל יום, מורה יוזמת, אוהבת, מורה שרואה אותך בגובה העיניים ויודעת בדיוק מתי לחזק ומתי פשוט להיות היא ולהוסיף אור.

אני זוכרת את השבת שבה נפגשנו "סתם" ברחוב והיא חייכה אלי ונזכרתי בחיוך הזה שהייתי רואה בכל בוקר, בחיוך של ה"בוקר טוב" האישי לכל בת ובת, בחיוך של ה-"את יכולה- אני מאמינה בך!" שמלווה אותך גם שנים אחר כך.

באותה שבת היא שאלה לשלומי ואני לשלומה והמשכנו, כל אחת בדרכה, כאילו כלום לא קרה וגם לא יקרה.

זאת היתה שבת לא רגילה!

במוצאי השבת ההיא, היא השיבה את נשמתה לבורא, היא נכנסה לעולם של צדיקים יחד עם בתה הקטנה נעם רחל. בעקבות התאונה הקשה שעברה בדרכה חזרה מירושלים לביתה לאחר שנפגשה עם משפחתה מחו"ל. אותה התאונה שהרסה משפחה אוהבת עם שבע נפשות ובהם תינוקת רכה. התאונה שגרמה לחצי ממשפחתה לא לשוב הביתה!

התאונה הנוראית גרמה לי לחזור אחורה, לאותם הזיכרונות הנעימים שליוו אותי במשך ארבע שנים בהיותה מורתי, לזיכרון של אותו הבוקר בבית הספר, הבוקר שבו הוציאה את כל התלמידות מהכתה והכניסה כל בת בנפרד כדי לשאול לשלומה ולראות איך היא באמת מרגישה. היה לה חשוב לתת לכל בת את היחס האישי שמגיע לה.

הזיכרון של אותו שיעור אנגלית בו היא עצרה את השיעור באמצע והעמידה אותנו במעגל, מעגל של שיחרור מכל המחשבות והלחץ, מעגל שכל בת עשתה לחברתה מסאז' נעים של חברות והערכה. כן היא אהבה לצאת מן הכלל…

היא האמינה תמיד בבואו של המשיח, היא לקחה שירים רוחניים והעבירה אותם לכל ילד בעזרת תנועות ומנגינות חדשות, וכך קירבה את כולם לעבודתו של הקב"ה.

אני זוכרת את אותה התפילה שלה בבקרים שהתפללה בכיתתנו, התפילה של אותה מורה לאנגלית המיוחדת שלי- המורה ציפי. התפילה שממלאת אותך לימים ארוכים ונשארת בליבך, התפילה שמשאירה בך חותם.

יש אנשים שמרבים להפיץ אור ככל שניתן, ויש את המורה שלי ציפי שממשיכה להפיץ אור גם כאשר היא כבר איננה, בלתי נראית, גם כאשר היא "שקופה".

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
תגובה אחת
  1. הודיה הגב

    בכיתי כשקראתי.
    המורה ציפי הייתה מחנכת שלי בכיתה ד' ומורה לאנגלית בה'-ו'. מורה מיוחדת שלא פוגשים כול יום. יהי זיכרה ברוך.

    דרג
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן