שלום שמי מאיה בת 13 וחצי ואני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי, ליפני כחצי שנה שגרנו בקיבוץ דפנה שבצפון הורי החליטו שעוברים דירה לאזור המרכז לעיר תל אביב ידעתי שהעבר היה קשה אבל ראיתי בזה גם משהו טוב שינוים זה דבר טוב לפעמיים, זה היה היום שליפני שעברנו דירה ושם התחילו לי החששות הגדולות , מה אני אעשה? יהיו לי חברים? הם לא יצחקו עליי אולי שגרתי בקיבוץ? אין לי מושג למה אבל התחלתי לבכות כנראה שאמי שמעה אותי בוכה ופתחה את דלת חדרי והתיישבה שאלה אותי למה את בוכה? אמרתי לה שאני כבר עכשיו מתגעגעת לחברים שלי כבר עכשיו עוד ליפני שעזבתי אותם אני מתגעגעת אליהם אולי אני סתם מגזימה שאלתי את אמא שלי והיא אמרה לי שזה לגיטימי שאני לחוצה היא נשקה לי במצח ויצאה מן החדר שלי ניגבתי את הדמעות שלי לאחר כמה דקות גם אבא פתח את הדלת ואמר יהיה טוב וסגר בחזרה את הדלת. תוך שניות נרדמתי אבל לא יצא מהראש המחשבות חלמתי על חלומות וגם חשבתי המון על זה , היה כבר בוקר אבא העיר אותי והלך התעוררתי אחרי כמה דקות יצאתי לסלון לא היה אף אחד בבית רק אני הייתי יצאתי החוצה וראיתי את אבא ואמא מאושרים שמחתי גם אני למרות כל הדאגות הייתי אופטימית לגבי המעבר לקחתי את כל הדברים שלי במזוודה ויצאנו עם האוטו לכיוון תל אביב זאת הייתה נסיעה ארוכה הגענו ברבע לשמונה לתל אביב אמא ליוותה אותי עד שער בית הספר חיבקה אותי אמרה לי בהצלחה והלכה אל האוטו עם אבא כדי לפירוק את הדברים בדירה החדשה שלנו בתל אביב הייתי בלחץ איך יקבלו אותי? מה יקרה שאני אכנס לכיתה? הלכתי לזרם שבו כל התלמידים הלכו ראיתי חברות בנים שאלתי אותם אם הם יודעים איפה זה כתה ח5? הם התחילו לצחוק עליי והלכו לא הבנתי למה אבל המשכתי ראיתי חבורת בנו אותו דבר קרה לא התייחסו צחקו הלכו למה להיות כאלה רעים אליי מה עשיתי לכם רע?!?! אוף. לבסוף היה כמה ילדים חמודים שכן עזרו לי ולבסוף הגעתי לכתה מאוחר נכנסתי אמרתי למורה סליחה שאיחרתי המורה אמרה לי שזה בסדר גמור היא הציגה אותי כל הפרצופים של הילדים הסתכלו עליי מוזר ממש לא הבנתי למה. המורה הושיבה אותי ליד בן אחד קוראים לו עמית דווקא הוא היה נראה חמוד יותר מכולם שם התיישבתי לא דיברנו יותר נכון הוא לא דיבר איתי אני דווקא די חיבבתי אותו זה לא היה ניראה הדדי הוא לא ממש חיבב אותי התבאסתי שככה קיבלו אותי זה די מבאס לבוא אופטימי ונחמד ומה שאתה מקבל זה רוע מהסביבה לא ממש נחמד בואו נגיד ככה.  יום עבר ועוד יום של ילדים מגעילים שלא מתייחסים אליך עבר עוד יום והמורה אמרה שלכבוד יום שישי כולם להביא תמונות מהילדות ולספר על התמונה חזרתי הביתה הכנסתי לתיק תמונה שרציתי למרות שחיפשתי המון המון המון זמן בארגזים עדיין מצאתי את התמונה שרציתי שמחתי והכנסתי לתיק את התמונה והלכתי לבית הספר. יום אחרי הילד היה עם התמונה ביד הוצאתי אותה הוא סובב אותה וחשבתי  לרגע שאני חולמת ושאני הוזה רגע! למה יש לנו את אותה התמונה הוא שאל?!?! לא היה לי מה לענות לא כי גם אני לא ידעתי כל הילדים התחילו להגיד שגנבתי לו את התמונה ושרו לי שאני גנבת מגעילה ושאני יחזור אל המקום שממנו באתי ישבתי במקום כפופה לא ידעתי מה לעשות כי ידעתי שלא גנבתי את התמונה התחלתי לבכות לאף אחד לא היה בכלל אכפת ממני מה אני מרגישה כלום כלום כלום !!! , אוף חשבתי לעצמי לא עשיתי להם כלום אם רק הייתי יודעת מה עשיתי להם היתי מזמן כבר מתקנת רק שהיו אומרים זה היה הרבה יותר פשוט אבל כנראה שהם מתנהגים אליי ככה לא בגלל שעשיתי להם משהו רע סתם פשוט הם רוצים להציק לי או שלא באתי להם טוב בעין טוב אני לא ידעתי מה לעשות פתאום עמית בא אליי באוזן ואמר לי מאיה בואי רגע החוצה אני רוצה לשאול אותך משהו הסתכלתי עליו הוא הסתכל עליי ואמרתי שאני יבוא עוד רגע הוא יצא מהכיתה יצאתי אחריו הוא שאל אותי בעצבים את גנבת לי את התמונה? עניתי לו אחרי כמה רגעים מה פתאום שאני אגנוב לך תמונה? מה אני אעשה בדיוק עם התמונה הזאת? אני לא מבינה מה יש לכם ממני למה שאני אעשה דבר כזה? נרגעתי ואמרתי לו שיברר עם ההורים שלו למה יש לנו אותה תמונה הוא הסכים נגמר היום כל אחד הלך לביתו הייתי ממש במתח למה היה לנו את אותה תמונה ורציתי כבר לדעת. יום אחרי זה הוא בא אליי עם תשובה הוא בא אליי ואמר לי מאיה אני יכול לדבר איתך שנייה אמרתי לו כן יצאנו הוא אמר לי שיש לו תשובה למה שקרה אתמול אבל שאני לא אכעס על זה הסכמתי בלי לחשוב פעמיים הוא התחיל להגיד לי דבר כזה שאמא שלי ילדה אותי היא ילדה גם עוד מישהי וזאת את מאיה. הייתי בהלם ממש ואז שאלתי אז למה אני לא גרתי איתכם? הוא אמר לי שהמצב הכלכלי היה לא טוב אז היא מסרה אותך לאימוץ שאלתי אותו אז למה דווקא אותי?! על זה כבר הוא לא ידע לענות לי הבנתי אותו הוא אמר לי אבל העיקר שאנחנו יודעים סוף סוף את האמת מאחורי כל הסיפור הזה אמרתי לו אם אני יכולה לשאול עוד שאלה קטנה הוא אמר לי בטח השאלה שלי היא כזאת , אני אוכל לראות אותה מתישהו בזמן הקרוב? הוא אמר לי תשובה מבאסת מאוד הוא אמר לא! כי רק בגיל 18 אפשר לפתוח את תיק האימוץ התבאסתי ממש חזרתי הביתה מבואסת ממש הלכתי לאמא סיפרתי לה את זה בהתחלה היא הכחישה אבל אחרי זה היא אמרה שזה נכון ובכיתי כי אמרתי לה גם את הדבר הרע שאני לא יוכל ליראות אותה בזמן הקרוב התבאסנו ביחד עברו יומים מאז הלכתי לבית ספר ראיתי את עמית התקדמתי לכיוון שלו וראיתי עוד מישהי לידו שלא נראתה בת גילנו. לא הבנתי כל כך מי זאת אבל המשכתי ללכת התקדמתי הסתכלנו אחת על השנייה במבט עמוק ממש היא רצה אליי מהר הרימה אותי ונתנה לי נשיקה וחיבוק לא הבנתי מי זאת שאלתי אותה כשאני בלחץ מי אתה? היא ענתה לי מאיה זאת אני אמא שלך באותו רגע ששמעתי את זה כמעט התעלפתי במקום אבל הדבר הראשון שעשיתי זה חיבקתי אותה חזק חזק ועוד פעם בכיתי זה היה המעמד הכי מרגש שהייתי בו מאז שנולדתי הלב שלי היה על מאתיים פתאום אני רואה את ההורים "המאמצים" שלי מאחורי חייכתי אליהם גם ונתתי להם חיבוק  כולנו ביחד התחבקנו וצחקנו ומאז אני גרה עם האמא הביולוגית שלי באושר ובכיף, וזה היה הסיפור שלי ממש שמחתי לספר לכם אותו תודה רבה!

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן