נער 

ילד ראשון, טוב עיניים נולד להורים טריים שהתגוררו בכפר ירמיה. האחרונים נמנו עם העשירון העליון. ביתם בית גדול היה וכל אשר חפצה נפשם לתת לבנם – ידם התרחבה ולו הביאו. החל מצבעונים המותאמים לעיניו היפות ומככבים בטובי הפרסומות, וכלה בגנים ובבתי ספר שבמקומות הראשונים במדינה – מדורגים. גדל הילדון והפך לנער. במקצועות הלימודים הוביל. חבריו נמשכו אחר לשונו הכריזמטית. וליבו הכובש היה לשם דבר. כן גם מוריו – אהבוהו עד לב שמיים זאת על כי בזמן הקפיד להגיע לשיעורים, ובמידה ומורה איבד ריכוז, בין רגע בעזרת מוחו הקודח – השלים את דבריו והחיה את המורה בלשונו המתוקה. גודל ידיעותיו ומוחו המתוחכם היו לשם דבר. מוחו הגה רעיונות ותחכומים כיצד לעזור לחברים ולא יכל לישון עד אשר הבין כי אחרון ידידיו הצליח במבחן, ועצתו שלו, זאת אשר ייעץ לחבריו כאשר עליו עברה מרה שחורה, עמדה לחברו ובכל כוחו ביקש תודתו. ובכן, הרגע המוכתב זה ימים ושנים, הרגע שהורים מייחלים שלא יארך יתר על חילוף כרבולתם של תרנגולים, הרגע בו הנערים מתנערים, מכל תרבות מכל מוסכמה מכל בקשה ומכל שאלה, הרגע בו רוצים הם לבחור לבד יהיו אשר יהיו בחירותיהם, נכונות או לא – שלהם הן וכיוון שנבחרו על ידם יהיו אשר יהיו, הן ורק הן טובות להם. אותו הרגע הגיע ולא במהרה חלף. חיש מהר הפסיק ללכת ללימודים מחשש ניוון. הגדרה זו עלתה במוחו עת למד על אבי האומה שבמקורו שובר פסלים היה וכאשר עומדים ולא מתקדמים בורחים להם הכישורים ואיתם גם החיים. הוא רץ. חיפש. וצעק. אוי איך הוא צעק כששמע שהוריו פוקדים עליו לפקוד את בית הספר גם כאשר בכל מאודו בה חשק, בגימנסיה רחוקה בה יוכל להשקיע ולהוציא כוחותיו בכל מאודו בתחום המוסיקה. כמה קשה הייתה עליו הפשרה אשר תבעו. הרגיש הוא כיצד מפשירים לו רצונותיו בתוך תנור קטלני. עוברים דנטורציה איטית וכואבת שלא תפסיק להכאיב לו כאב שקט לאורך שנים. הרגיש כי אבל עושים לו בבחירותיו/בחירותיהם, ובשל גילם טוענים, שאין דבר נעלם מהם. כך לא הפסיקו לשדר ובתוך ליבו ספק ניקר, ואולי הוריו לא היו ילדים? אולי גם להם הכתיבו מוריהם והוריהם מה לעשות וכיצד למרות היותם בוגרים, ומתוך אחריות שמרגישים לא נותנים לי, בנם, לעשות אשר בליבי? עליי להבין אל מחשבתם ולנסות ברוך ובנחת לברר יחד איתם תוך דיון מעמיק את מקומו של הנער בחייו. בגרות להם להראות. להראות כי בכוחי לקחת אחריות. ובמידה ותהייה נפילה – על שמי תיקרא וזה מה שבכל מאודי אני מבקש.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן