פרשת דרכים / הלל יוקל

הדסה עמדה בטרמפיאדה, בצומת תפוח, מרימה את אצבעה כאות לכך שהיא מבקשת שיעצרו לה. ‘לא נורא אם לא יעצרו לי, במקרה הכי גרוע אני אעלה על האוטובוס ב20:45’ חשבה, על אף שהשעה היתה רק 19:18. כך היתה הדסה, היתה לה סבלנות כל כך גדולה והיא תמיד נזהרה  שלא לכעוס או להתבאס. השמש החלה לשקוע והשמיים נצבעו בגוון אדמדם-כתמתם יפהפה. הדסה נזכרה באמא, שמחכה לה בבית ובאורי, אחיה המתוק בן השלוש  שרק לפני חודש היה לו חלאקה, ‘איזה מרגש זה היה’ התמוגגה בליבה מזכרונות החלאקה ‘איך התרגשתי כשהמתוקי הזה רצה שגם אני, דווקא אני, אגזור לו תלתל מהשיער הבלונדיני היפה שלו’ היא לא ראתה את המשפחה שלה מאז אותו יום לפני חודש. היא התחילה שירות לאומי באריאל השנה, והגיעה הביתה רק לעתים רחוקות, ובכל פעם בדרך הביתה היתה כל כך מתגעגעת וכל כך היתה רוצה כבר להגיע,אבל הפעם הזאת… הפעם הזאת היתה מיוחדת, היום, כל כך רצתה כבר להגיע הביתה.

בבית אחד בעופרה חיכתה אמא אחת לביתה היקרה שלא ראתה כבר חודש כי היא עושה שירות באריאל.חני, לא הבינה למה הדסה לא מגיעה, היום בבוקר כשהדסה התקשרה אליה ואמרה לה שהיא חוזרת  הביתה, היא כל כך שמחה, סוף סוף לאחר חודש היא תראה שוב את ביתה האהובה, אבל עכשיו חני לא כל כך שמחה, עכשיו חני בעיקר דאגה, בדאגה של אמא לביתה שהיתה צריכה להגיע לפני כחצי שעה, היא  לא נתנה לחששות לעלות לה למוח ושיכנעה את עצמה שהכל בסדר ורק האוטובוס מתעכב או שאין טרמפים. היא הביטה על אורי, בנה הקטן “איזה חתיך הוא ככה” נזכרה חני במשפט שרעות אמרה כשחזר מהמספרה עם אבא לאחר החלאקה. ‘באמת חתיך’ חשבה חני בליבה וחיבקה ונישקה את בנה הקטן שלא הבין מאיפה הגיע פתאום פרץ האהבה הז מאמא שלו.

השעה כבר 21:03 האוטובוס עדיין לא הגיע אך הדסה מאמינה כי יבוא בעוד כמה דקות ורק מאחר כהרגלו. כמובן שהיא עדיין לא שוללת את האפשרות לנסוע בטרמפ, אם יעצור לה בכלל אחד כזה… ובדיוק כשהיא חושבת על זה מגיח לא רחוק משם רכב שנוסע במהירות מפתיעה, משום מה הדסה לא נבהלת מהמהירות ומרימה את אצבעה . כמו בהילוך איטי יוצאת לפתע מהחלון יד מפחידה שאוחזת באקדח. הדסה לא מספיקה להגיב וכבר היא נופלת על הרצפה בבום עוצמתי שמפלח את בטנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן