טיק,תיק,טיק,תיק

בתיפוף עדין של המים במקלחת הגועשת אדי שם היא נוצרה. כל עצם קיומה התבסס על להביא ליוצר שלה ניצחון.

היא לא ידעה הרבה חוץ מכך שהיא חייבת לממש את עצמה לפני שיהיה מאוחר.

היא לא הבינה המון דברים חוץ מזה שהיא חייבת לנצל את כל דקות התהילה שלה. היא תעשה הכל לפני שיהיה מאוחר, היא אמנם לא הכירה בעצמה מספיק אבל ידעה שמשהו בתוכה עקשן, היא לא תשחרר עד שתדע שעצם הקיום שלה ישמר. שהיא עצמה לא תאבד. היא לא הסתפקה בתוך דף מחברת זרוקה, היא לא הסכימה להכתב למגירה, או יותר נכון קופסת פלמנקו ורודה. היא חשבה שכל כולה חייב להרתם לעזור לה להלחם על ההמשכיות שלה היא רצתה כל כך להצליח להכתב.

היא קיוותה בכל ליבה שלא יוותרו עליה כל כך מהר, שהקיום הרגעי שלה יצליח להתארך מעט יותר. היא הייתה חייבת לתפוס ולו רק לרגע את תשומת ליבו של היוצר, סך הכל הייתה זקוקה שיתנו לה רק סיכוי קטנטן להוכיח את עצמה. היא גייסה את כל כוחותיה להכנת כוס שוקו חמה והקריבה כל מה שיש לה למען פגישה מקוצרת עם יוצרה. השניים ירדו אל תוך אוויר הערב הקפוא מצויידים בכוס השוקו החמה, שיער רטוב בניחוח וניל וגרביון קרוע עד הברך, הם התיישבו ביחד מתחת לבניין, היא הציגה את עצמה ואת כישוריה ככל שיכלה וקוותה בכל ליבה למצוא חן בעניי היוצר שלה.

אולי זה היה משהו באוויר הקפוא או אוליי כי הגזימה עם השוקולית אבל היא התקבלה! והפלא פשוט קרה, תהליך היצירה שלה החל, פתאום נרקמו לה עור וגידים, היא נתלשה מין המקום ההפוך והמדובלל שהיה מפוצץ ביותר מדי מחשבות, תהיות והתחלות שבורות שנלחמו על מקומותיהן, המקום אותו הכירה מאז שנוצרה. היא הפכה לקיימת, היא שנתה צורה ומרקם. במקום גוף ערטילאי היא נהפכה למלא יצורים שחורים ועל ראשה היה חקוק דבר: "פתקים, 285 מילים".

היא החלה להכיר את עצמה, החלה להכיר תוספות מעניינות בעצמה. היא לראשונה אפשרה לעצמה להרגע ולהאמין באמת, להאמין שהיא תצליח להגשים את יעודה, שהיא תצליח לרצות את היוצר, או יותר מזה היא הסכימה לעצמה לחשוב שאולי תצליח אפילו להיות אחת מהיצירות האהובות עליו. היא עדיין לא הכירה בעצמה מספיק כדי להבין איזו מין יצירה היא אבל היא כבר החלה להרגע. עכשיו זה בסדר כי היוצר שלה החל להאמין בה גם הוא, להאמין לה, וזה יעוד שקיוותה לו כל יצירה.

עוד לפני שהספיקה להודות לו מקרב לב היא נפסקה, היא זהתה ביוצר את המבט שלה. הוא כבר לא יכל להשאר עימה. מסתבר שגם ליוצר יש יוצר שקורא לו לחזור הביתה.

 ושם היא נפסקה, אף אחד לא באמת יודע אם היא גמורה, אבל לפחות היא שלווה.

כל מה שנותר לה לקוות הוא שהיא מספיק יפה כמו שהיא בשביל הניצחון של היוצרת שלה.

עד כמה אהבת את הסיפור/ שיר ?
השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן