אהבה מבלבלת / אורי טולדנו

גַּם אִם אֲנִי בּוֹרֵחַ מֵהֶעָבָר,

הַלֵּב שֶׁלִּי מוֹצֵא דֶּרֶךְ חֲזָרָה אֵלַיִךְ,

הַזְּמַן רוֹדֵף אוֹתִי, מוֹשֵׁךְ אוֹתִי לְמַטָּה,

כְּמוֹ הַנְּשִׁימוֹת שֶׁלִּי,

כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל הָרְגָעִים שֶׁפִסְפַסְתִּי,

שֶׁיָּכֹלְתִּי לְבַלּוֹת אִתָּךְ,

לַמְרוֹת שֶׁהַיֹּפִי שֶׁלָּךְ אֱלֹהֵי מִדֵּי בִּשְׁבִילִי,

אֲנִי עֲדַיִן רוֹאֶה אוֹתָנוּ בְּיַחַד בַּעֲתִיד.

אֲנִי יוֹדֵעַ, הַלֵּב שֶׁלִּי אוֹפְּטִימִי מִדַּי.

אֲנִי יוֹדֵעַ, אַהֲבָה הִיא דָּבָר מְבַלְבֵּל.

אֲבָל אוּלַי בְּזֶה טָמוּן כָּל הַיּוֹפִי –

שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ,

שֶׁאַתָּה מִתְבַּלְבֵּל.

שֶׁאַתָּה מְגַלֶּה דְּבָרִים חֲדָשִׁים,

עָלֶיהָ

וְעַל עַצְמֵךָ.