אלו הזמן היה חוזר לאחור / אבישג קרייטר

רוני, את תאחרי לאולפנה! צאי בבקשה מהחדר, ותתחילי להתארגן! או שלא ארשה לך לצאת מהבית בכלל! צעקה רעות, אמה של רוני. השתררה שתיקה. רוני הרגישה שאף אחד כבר לא מבין אותה, חוץ מחברתה הטובה נעה, שכבר מזמן לא פגשה… הפעם האחרונה שפגשה אותה, היתה ביום הולדתה ה-11, היה כל כך כיף, הן רקדו, ושיחקו, ושרו, ושמחו, והשתוללו. עד שלקראת סוף מסיבת יום ההולדת, נעה באה וסיפרה לרוני שהיא עוברת דירה מפה, פתח תקווה, לבאר שבע. באותו רגע נגמרה המסיבה, רוני ידעה שמעכשיו תיפגש איתה לעיתים רחוקות מאוד, אם בכלל. ומאז בליבה חור קטן, שחור ודכאוני שמזכיר לה את הפרידה מנעה. אבל עכשיו, אפילו נעה לא תגרום לי לצאת מהחדר, החליטה רוני. אין מצב! אחרי שאתמול כל כך התרגשתי לקראת התחרות בהתעמלות, וסיפרתי לכל החברות! הייתי בטוחה שאני אנצח. אבל לא רק שלא ניצחתי, אלא דווקא נטע בכבודה ובעצמה, הילדה הכי מעצבנת ושוויצרית בשכבה ניצחה אותי! בטח כבר כל שכבת ז' יודעת על זה, אם לא כל האולפנה…

רוני! אני מבקשת, זו הזדמנות אחרונה! צאי מיד מהחדר! קראה  רעות עם שמץ של אכזבה… זה לא הוגן! צווחה רוני. כולן יצחקו עלי! מה את רוצה שאעשה? שפשוט אתעלם מהעובדה שהפסדתי לנטע, שבטח כבר הספיקה לספר לכל האולפנה?! את לא מבינה שום דבר! רוני'לה שלי את יכולה בבקשה לפתוח את הדלת? טוב, מלמלה רוני באי רצון מוחלט, ופתחה לאמה את הדלת. רוני'לה, אם את כל כך לא רוצה ללכת לאולפנה הפעם אוותר לך, כי אני יודעת כמה את מאוכזבת, ואני מבינה שאת צריכה עוד קצת זמן להתאושש, אבל תזכרי שזה חד פעמי, ואני מבקשת שזה לא יחזור על עצמו. רעות התכוונה לצאת מהחדר, אך רוני עצרה אותה, ולחשה כמעט בלי קול, "תודה אמא, אני אוהבת אותך…" עיניה של רוני התמלאו דמעות, כאלה שלא ברור מאיפה הגיעו, שבאות בזמן הכי לא מתאים, אולי אלו דמעות של סערת רגשות, או אולי של חרטה. רוני לא ידעה. והרהרה בליבה, "אילו הזמן היה חוזר לאחור"…      ומיד נרדמה עם תקוות חדשות. לאחר זמן מה רוני התעוררה בתחושה מוזרה. פתאום בכלל לא הפריעה לה התחרות, ושהפסידה בה והכל… רגע! חשבה, בעצם התחרות עדיין לא התקיימה, הרי לפי התאריך שכתוב בטלפון רק היום היא תתקיים… איך זה ייתכן? אני בטוחה שהתחרות כבר היתה, ושנטע ניצחה אותי ושביקשתי, ואפילו התחננתי לא לבוא לאולפנה מרוב בושה שהפסדתי לה, או אולי… לא! אין מצב! לא ייתכן שהזמן חזר לאחור… או שכן…? רוני הבינה שלא ממש ברור איך, אבל, חזרה בזמן ליום התחרות הגדול. היא החליטה שהיא חייבת לנצל את ההזדמנות ולהבין מה גרם לה להפסיד בתחרות, שבה כל כך השקיעה. הרי לא כל אחד חווה "טיול" אחורה בזמן…

פתאום שמעה קולות מהסלון, רוני זיהתה את קולה של אמה וקולה שלה, היא גם זכרה שזו הייתה השיחה שלה עם אמה ביום התחרות.

היא מיד התלבשה, התארגנה ומיהרה לסלון, ובטעות בדרך החליקה על הבורג של אביה- אורי, רוני לא יכלה להתאפק וצעקה מרוב כאב. היא מיד עצרה את עצמה שמא אמה והיא עצמה מהעבר ישמעו אותה. אך למרבה הפלא הן בכלל לא שמו לב והמשיכו לדבר, כאילו כלום לא קרה! וגם דקות ספורות לאחר מכן התעטשה רוני די בקול, וגם הפעם הן לא שמו לב…

פתאום נפל לרוני האסימון, עכשיו אני מבינה! חשבה. עכשיו הכל מסתדר! חזרתי בזמן אבל בצורה כזו שאני רק צופה מהצד על המתרחש, כלומר אינני יכולה לשנות דבר! ובגלל זה אימי ואני מהעבר לא התייחסו אלי בכלל, הרי בשבילן אני פשוט אוויר!

רוני החליטה לנסות להבין מה גרם לה להפסיד בתחרות, מנקודת מבט שונה על מעשיה.

בהתחלה היה די משעמם, אפילו ממש משעמם! בגלל שהתחרות התחילה רק בשבע בערב, ועד אז, היא מהעבר הזמינה חברות אליה הבייתה לספר להן כמה היא מתרגשת ומצפה לנצח בתחרות.

רוני לקחה פנקס כחול, שקיבלה פעם מסבתה, ורשמה בו: "דברים שלא עושים לפני תחרות שרוצים לנצח בה: 1. לא מספרים לחברות על הציפיה לנצח."

והמשיכה לעקוב "בהנאה רבה" אחר מעשיה של רונצ'וק (ככה רוני החליטה לקרוא לעצמה מהעבר…)

בשעה ארבע בצהריים רונצ'וק והחברות שלה הלכו לקניון, ושם השעמום של רוני רק גבר וגבר, מכיוון, שלהיות בקניון בלי לקנות כלום ולהסתכל על "חבורת בנות" קונות בגדים, נעליים, חטיפים, גומיות מיוחדות, איפור, כרטיסים לסרט ועוד כל מיני דברים שבנות אוהבות לקנות בלי גבולות, כשהיא עצמה לא יכולה לקנות כלום, זה שעמום אמיתי…

בכל זאת רוני עדיין המשיכה לעקוב אחר רונצ'וק בלי להניד עפעף. לאחר דקות ספורות ראתה, ונזכרה שרונצ'וק קנתה גביע והביאה לחברותיה, כי רצתה שהן יחזירו לה אותו לאחר "המקום הראשון" שתזכה בו. וכך נוספה לרשימה בפנקס: "2. לא קונים גביע לנצחון שעוד לא קרה." הן המשיכו להסתובב בקניון עד השעה שש בערב, שבה החליטו חברותיה של רוני שכדאי שרונצ'וק תחזור לביתה להתארגן לקראת התחרות שמצפה לה. רונצ'וק ורוני חזרו הבייתה, ורונצ'וק מיהרה להתלבש בבגדיה המיוחדים שקיבלה במיוחד לתחרות. לאחר מכן רוני, רונצ'וק, רעות ואורי ווידאו שלא שכחו שום דבר חשוב בבית, נכנסו לאוטו ונסעו לכיוון האולם הגדול שבו התחרות תתקיים. לאחר דקות אחדות הם הגיעו לאולם בהתרגשות רבה. רוני פתאום שמה לב שמהבוקר לא הלכה לשירותים, ומכיוון שלא רצתה לצאת באמצע התחרות, רצה במהירות לכיוונם. רוני נכנסה מיד לתא הפנוי הראשון שמצאה ונעלה את הדלת. לפתע שמעה קולות מן התא הצמוד אליה, היא ניסתה לשער של מי הקולות היו, כי הם היו מוכרים. עד שהבינה שזו הייתה שיחה בין נטע לאימה: נטע: "אמא, אני כל כך מפחדת שאפסיד בתחרות, כולן יצחקו עלי… גם ככה כל כך קשה לי, שום דבר לא הולך לי! כולן בשכבה בטוחות שהכל מושלם בחיים שלי, אבל זה בכלל לא נכון. הציונים שלי לא טובים והחברות שלי הן סתם חבורת "שפוטות" בלי דעה. הלוואי שהייתי כמו רוני, כולן אוהבות אותה, לא סתם בנות שעושות כל מה שאומרים להן! והציונים שלה ממש טובים, ובכלל היא כזאת יפה וגבוהה בדיוק במידה הנכונה, כמו שכולם אוהבים…" אמה של נטע: "נטעל'ה שלי אל תדאגי, אני בטוחה שתצליחי, ובכלל, אני לא אוהבת שאת משווה את עצמך לבנות אחרות, לכל אחת יש את היופי הפנימי והחיצוני שלה. וגם אם לא תצליחי בתחרות, אבא ואני נמשיך לעזור לך בכל מצב שהוא, וזה הכי חשוב!" נטע: "אני עדיין ממש מקווה שאנצח בתחרות, בכל מקרה כדאי שנחזור לתוך האולם…"

נטע ואימה יצאו מהתא והלכו לכיוון האולם. וכך גם רוני…

רוני נכנסה לאולם, מיד איתרה את הוריה, והתיישבה על ידם. את רונצ'וק ראתה בצד הבמה מתכוננת ומתרגשת לקראת התחרות. רוני מיד הוסיפה לפנקס: "3. לא להתרגש יותר מדי, וכמה שפחות לפתח ציפיות". רוני זכרה בעל פה את רשימת התרגילים שביצעה: היא התחילה עם גלגלונים מכל כיוון, גלגול לאחור, גלגול לפנים, שלושה פליקפלאקים רצופים, ערבית פליקפלאק, רגל רגל קדימה, רגל רגל אחורה, גלגלון בלי ידיים מכל כיוון, סלטה קדימה עוד שני גלגלונים עם יד אחת ולסיום סלטה אחורה שבה רונצ'וק נכשלה…

פתאום עלו לרוני הזכרונות, איך היא מתחה את רגליה בצורה המושלמת, נעמדה זקוף, הרימה את ידיה והתרוממה לאט לאט, בזמן שהייתה באוויר, היא הייתה חייבת לשמור על שיווי משקל ובנוסף בו זמנית, הזיזה את הרגלים ומתחה בדיוק בצורה הנכונה. ופתאום בזמן הנחיתה בטעות שיחררה את רגלה הימנית מוקדם מדי, והסלטה שהייתה יכולה להיות מושלמת ולגרום לה לנצח בתחרות הגדולה, נהרסה במאית השניה האחרונה…

ניתקו את מחשבותיה של רוני קולות המעידים על תחילת התחרות:  "גבירותי ורבותי בעוד כמספר דקות נרצה להתחיל בתחרות, אנא שימרו על השקט בזמן התחרות, אבל רגע לפני, נריע למתעמלות והרקדניות שלנו, שעבדו והשקיעו כל כך לכבוד התחרות!" במשך דקות ספורות עוד נשמעו קולות עידוד ומחיאות כפיים. כולם חיכו עד שהשתררה דממה באולם, והתחילה התחרות. קודם כל התחילו הילדות הצעירות יותר. ראשונות התקדמו למרכז הבמה נעמי והדס שרקדו ביחד ואלס, לאחר מכן רקדו במרכז יעל והודיה ריקוד שהמציאו במקצב די מהיר, וככה המשיכו זוגות זוגות…  עברו שעתיים של ריקודים והודיעו שזוג הבנות המנצחות, הן טליה ואביגיל, נשמעו קולות שמחה ברקע והתחילו המתעמלות הצעירות לבצע תרגילים על הבמה, המתעמלות בסך הכל היו חמש בנות: תמר, הלל, עדן, עינת ומרים. הלל התחילה בגלגלון עם יד אחת, גלגול אחורה, גלגול קדימה, עמידת נר, ולסיום ערבית פליקפלאק מושלמת ומדויקת. אחריה נכנסה לבמה תמר, ופתחה עם ריקוד קטן, המשיכה עם הליכה על קורה בגובה שני מטר, קפצה מהקורה בסיבוב, וסיימה עם גלגלון אחד בלי ידיים. והבנות אחת אחת המשיכו בסך הכל במשך שעה וחצי. לאחר שגמרו הודיעו בקול שעינת המנצחת של המתעמלות הצעירות, נשמעו מיד קולות עידוד ושמחה, והתחילו הבנות הבוגרות, שביניהן הייתה רונצ'וק. שמות הבנות שהיו עם רונצ'וק, הם: מעיין, חנה, רננה, אחינועם, רחל, נוגה ונטע. כל אחת מהבנות ביצעה תרגילים מדהימים, קשים ובצורה הכי מדויקת שיכלו. סלטות, פליקפלאקים, גלגלונים בלי ידיים, גלגלונים עם ידיים, ערבית פליקפלאק, גלגולים אחוריים, גלגולים קדמיים ועוד מגוון תרגילים. לבסוף הודיעו על שלוש הבנות שהגיעו אל המקומות הראשונים: במקום הראשון נטע, במקום השני רונצ'וק ובמקום השלישי רננה.

פתאום רוני ראתה את רונצ'וק, איך התאכזבה והתמלאה צער ונזכרה איך אז היא הרגישה כל כך מושפלת ומלאת בושה, למרות שרבים מהקהל הריעו לה. אבל זה לא שינה את הרגשתה… אבל ההבדל היה, שעכשיו רוני שהייתה חלק מהקהל לא הרגישה בושה, וגם לא צער. היא ידעה שזה הדבר הנכון, היא ידעה שהניצחון במקום הראשון, מגיע יותר מכולן לנטע, נטע שרוני בכלל לא אוהבת, אבל אחרי ששמעה אותה, איך היא מרגישה עם עצמה, איך היא דיברה על עצמה, רוני הייתה מאושרת בשביל נטע! רוני הרגישה גאווה, גאווה כזאת גדולה, גאווה שאומרת, זה הדבר הנכון, זה מה שהיה צריך לקרות, זה ולא אחרת! ובכלל לרוני כבר לא היה אכפת מה יחשבו עליה וידעה שכשתחזור להווה, היא תבוא לאולפנה, ותראה לכולן כמה היא שמחה בשביל נטע, וגם בשביל עצמה, הרי מקום שני זה מקום מכובד ביותר! רוני, רונצ'וק, רעות ואורי נכנסו לאוטו ונסעו חזרה הבייתה.

כשהגיעו הביתה, כולם התארגנו לשינה, והתכנסו בסלון. רעות ואורי ניסו לשכנע את רונצ'וק שמקום שני זה מקום לא פחות טוב מהראשון, ושזה לא כזה נורא שדווקא נטע ניצחה אותה… כמובן שרונצ'וק לא התייחסה למילה, ולאחר דקות ספורות כולם נכנסו למיטות, ומיד נרדמו. חוץ מרוני…

רוני ישבה על מיטתה, היא ידעה שאחרי שתלך לישון תחזור להווה, והדרך חזרה לעבר כבר לא תהיה… היא הרגישה מותשת, ובנוסף הרגישה תחושת סיפוק, היא ידעה שבזכות חזרתה לעבר הצליחה להבין כמה טוב שנטע זכתה במקום הראשון, ולא היא. שניה לפני שנרדמה הירהרה בליבה: אילו הזמן לא היה חוזר לאחור…

למחרת בבוקר התעוררה רוני בבהלה מצעקותיה של אימה: " רוני, את תאחרי לאולפנה! צאי בבקשה מהחדר, ותתחילי להתארגן! או שלא ארשה לך לצאת מהבית בכלל!" רוני הרגישה מסוחררת ומבולבלת, עד שהצליחה להיזכר במאורעות היום הקודם, והבינה שחזרה חזרה להווה. היא התמלאה שמחה, ומיד יצאה מהחדר להתארגן כמה שיותר מהר. רעות נבהלה מהפתאומיות שבה יצאה רוני מהחדר, וניסתה להבין מי "המלאך" שגרם לרוני שלפני "רגע" לא הסכימה אפילו לפתוח את הדלת,  לצאת סוף סוף מהחדר…

רוני הזדרזה כמה שאפשר, סידרה את ילקוטה, הכינה לעצמה ארוחת בוקר, ניפרדה מהוריה שהיו קצת בהלם, וחיכתה להסעה שתגיע לאסוף אותה לאולפנה… מצד אחד, הרגישה עדיין את תחושת הכשלון של התרגיל, ומצד שני, לא שכחה את השיחה ששמעה בין נטע לאמה, ובכלל כשנזכרה איך התרגיל שביצעה נראה מהקהל, ידעה שבאמת מגיעות לה מחיאות הכפיים, ומקום שני הוא באמת מקום מכובד וראוי.

כשהגיעה לכיתה, התיישבה במקומה וראתה איך נטע נכנסת לכיתה בשמחה, איך החברות מקיפות אותה ומחמיאות לה על ההישג שלה. ורוני אחרי החוויה של המסע בזמן, חייכה גם היא וראתה שנטע הכי שמחה מהתגובה שלה, של רוני.

נטע ניגשה לרוני ושתיהן לחצו ידיים. אבל לא היה להן יותר מדי זמן לדבר, כיוון שהמורה נכנסה לכיתה והשיעור התחיל. בשיעור המורה סיפרה לכולן על הניצחון של נטע במקום הראשון ועל של רוני במקום השני, כיוון ששאר הבנות שהשתתפו בתחרות היו מאולפנות אחרות. כולן שמחו בישבילן ורוני ונטע ידעו שזה מגיע לשתיהן באותה המידה, וכבר לא היה להן אכפת מי זכתה בכל מקום…

בהפסקה ניגשה רוני לנטע ואמרה לה: "נטע כל הכבוד! התרגיל שלך היה מושלם, מושלם ומדויק. אני שמחה שזכית במקום הראשון, ואני חושבת שזה באמת מגיע לך!" נטע ענתה ואמרה: "התרגיל שלך היה לא פחות טוב משלי, פשוט פספסת שם עם הרגל הימנית בסלטה האחרונה, אבל שתינו יודעות שזה רק עניין של מזל".

ואכן מזל, חשבה רוני, שחזרתי בזמן והבנתי שיש דברים שאנחנו לא יודעים, ובסוף גם אם לא נראה ככה הכל מסתדר לטובה.

בדרך הביתה נטע ורוני ישבו יחד באוטובוס וחלקו חוויות, כאילו היו מאז ומעולם החברות הכי טובות. הן החליטו אפילו להתאמן יחד על תרגילים מאתגרים ולהמציא תנועות חדשות, כי כשמתאמנים יחד אז אפשר להגיע להישגים טובים יותר. נטע הציעה שיתאמנו אצלה, כיוון שהחדר שלה גדול ושקט עם המון מקום. נטע הוסיפה ואמרה שאולי בשנה הבאה יוכלו להתחרות כזוג בתחרות שתתקיים…

רוני חזרה הביתה בתחושה טובה ומרגשת, כזו שמזמן לא חוותה, ואפילו כשנזכרה בנעה שעברה דירה, לא נעצבה. פתאום הרגישה  שמהיום ואילך הכל יהיה טוב יותר. שהיא ונטע תהיינה חברות טובות, הכי טובות שאפשר…

עד כמה אהבת את היצירה?