אֲנִי מוֹשִׁיטָה אֶת יָדִי כְּדֵי לָגַעַת אֲבָל הַכֹּל רֵיק.
הָאֲפֵלָה מְטַשְׁטֶשֶׁת אֶת עֵינַי ואֲנִי מַמְשִׁיכָה לְהִמָּחֵק.
אֲנִי צוֹעֶדֶת וְשׁוֹקַעַת בְּבֹץ הַמַּחְשָׁבוֹת
וְכָל דַּקָּה הִיא כְּמוֹ אֶלֶף שָׁעוֹת.
אֲבָל, בְּתוֹךְ כָּל הַסְּעָרָה אוֹר קָלוּשׁ וּבְתוֹכוֹ תִּקְוָה,
יֵשׁ מִן תְּחוּשָׁה כָּזֹאת בְּקִרְבִּי,
וַאֲנִי יוֹדַעַת כְּשֶׁאֶתְעוֹרֵר תהֲפֹךְ לְמשהו אֲמִתִּי.
5 Responses
רואים שיש לכן כישרון, הלואי ותזכו מקום 1
ממש אהבתי את היצירה וגם ממש התחברתי אליה תודה רבה
ואוו! מרגש וכל זה מהילדות מכיתה ז מה זה!!! כישרון מילדה❤️💧
כל הכבוד ממש יפה ממש ממש ממש יפה השיר ואו
כל הכבוד קראנו את השיר ככיתה וזה מעורר השראה כי הקריאה נותנת תחושה שאנחנו ממש בתוך הסיטואציה וזה נותן תקווה שגם בתוך האפילה החושך והרוע תמיד יש "אור קלוש ובתוכו תקווה" ובזכות האור הזה אנחנו מקבלים את הכח להמשיך לקוות לצד הכאב במסע שנקרא חיים