אם/אביתר ניסנוביץ

אִם סָבָא לֹא הָיָה צָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵאַרְצוֹ

אוּלַי הָיָה מַמְשִׁיךְ בְּגָלוּתוֹ

אַךְ הָיְתָה לוֹ מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה לְתִפְאֶרֶת

אִם לֹא הָיָה צָרִיךְ אָבִיו לְשָׁלְחָם לְאֶרֶץ אַחֶרֶת,

אֶרֶץ כּוֹאֶבֶת.

בָּהּ אִבֵּד אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ,

אֶת אָבִיו בְּפוֹלִין, וּבְרוּסְיָה אֶת אֲחוֹתוֹ

וַאֲפִילּוּ אֶת אָחִיו לֶעָתִיד, הָעֻבָּר הַקָּטָן

שֶׁעוֹד לֹא הִסְפִּיק לִנְשֹׁם אֶת הַשְּׁחוֹר,

רַק לְהַרְגִּישׁ מִבִּפְנִים אֶת הַקּוֹר שֶׁבַּחוּץ

אֶת הַקּוֹר שֶׁאִם רַק לֹא הָיָה קוֹרֶה..

הַקּוֹר שֶׁבִּכְלָל לֹא הָיָה נָחוּץ