אני אף פעם לא נשארת בחיים של בן אדם כל כך הרבה זמן
בני אדם מקבלים ממני תקופות.
אין לי ספר או סיפור מסוים שהוא רק שלי אני תמיד חלק מסיפורים מסוימים של אנשים אחרים.
אני אף פעם לא יהיה הגיבורה או אפילו הנבל בסיפור אני תמיד אהיה העוזרת של אחד מהשניים …
אני אף פעם לא יהיה הארי אני תמיד אהיה רון אני אף פעם לא יהיה ארתור אני תמיד אהיה בקסטר אני אף פעם לא אהיה אלזה אני תמיד אהיה אנה אפילו לא בובספוג אני אהיה רק פטריק. אני אף פעם לא אהיה זאת שמצילה את נרניה אני תמיד אהיה הנתינה שלה .
אני אפילו לא המלכה הרעה או משהו כזה אתם מבינים ?
אין לי במה ואני לא שחקנית אני רק מכוונת את התאורה לדמויות מסוימות בחיים שלי אז.. אני אף פעם לא אהיה יכולה לאהוב עד הסוף.. אני תמיד אצטרך לעזוב באיזה שהוא שלב אולי אפילו בקרוב.
אף אחד לא יכול לאהוב אותי ככה אמרתי תמיד כי אז אם כן אני אהיה "שלו " ול" תמיד" אני אהפוך לדמות ראשית בספר שלו כי למה לא אבל רגע מה איתי?
ומה…?
מה עם הספר שלי?
הסיפור שלי לא קיים נכתב או יכתב אני רק מופיעה בסיפורים של אנשים אחרים מידי פעם כדי להזיז קצת את העלילה ולפתור בעיה ולעזור. אני לא כועסת שהם שוכחים אותי מאחור זה הרי ה.. תפקיד שלי.
בזה בחרתי אני, אני חושבת..או אולי אפילו טיפה מנחשת..?
הספר שלהם נכתב עוד מיומם הראשון על האדמה ואני? אני רק מדי פעם מופיעה בחלק מהספרים כדמות לא ממש חשובה.
8 Responses
שירה ,
יש בכתיבה שלך המון נשמה ,
כל הכבוד על הזכייה עלי והצליחי אהובה
זה ממש עמוק וריאליסטי, יש פה עליצות ורצינות באותו הזמן. יישר כוח!
שירהההההה זהה מהמםםם
יצירת מופת מרגשת.
יש בך היכולת המופלאה לגעת בלבבות.
להעלות תהיות שפוגשות כל בן אנוש שרוח חיים מפעמת בקרבות.
שירה כשמך שירה חדשה את יוצרת ומילותייך מפזרות רוח של ליטוף ונחמה.
את. כן את. כל פעם יוצרת את הסיפור שלך רוקמת את המחר.
בהערכה גדולה
המורה הודיה
יצירת מופת מרגשת.
יש בך היכולת המופלאה לגעת בלבבות.
להעלות תהיות שפוגשות כל בן אנוש שרוח חיים מפעמת בקרבות.
שירה כשמך שירה חדשה את יוצרת ומילותייך מפזרות רוח של ליטוף ונחמה.
את. כן את. כל פעם יוצרת את הסיפור שלך רוקמת את המחר.
בהערכה גדולה
המורה הודיה
יצירת מופת מרגשת.
יש בך היכולת המופלאה לגעת בלבבות.
להעלות תהיות שפוגשות כל בן אנוש שרוח חיים מפעמת בקרבות.
שירה כשמך שירה חדשה את יוצרת ומילותייך מפזרות רוח של ליטוף ונחמה.
את. כן את. כל פעם יוצרת את הסיפור שלך רוקמת את המחר.
בהערכה גדולה
המורה הודיה
שירה איזה יצירה נוגעת ללב. כולנו לפעמים קצת כאלה, לא? תודה על זה!!
חסרת מילים מול הטקסט המיוחד הזה. גילוי הלב …הפשטות שבהשלמה שאת ליד הדברים ולא בתפקיד הראשי.
מהכרותי אותך את משחקת בתפקיד הראשי של חייך לא פחות טוב מתפקידייך המשניים יחד עם האחרים. את נדירה…אין לך מושג כמה את נוכחת למרות "שקיפותך"…