אני והג'ונגל שלי / מיטל פונד

היה זה ביום שמש חם. כשנכנסתי לכיתה, ראיתי את דובי מקשקש על השולחן שלי. כעסתי מאוד, לא יכולתי לשלוט בעצמי, זו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה. התחלתי להשתולל מרוב כעס. הכיתי את דובי הכי חזק שיכולתי. המורה נכנסה והפרידה בינינו. לאחר מכן , המורה הטילה עונש עלי. העונש היה להישאר שעה נוספת בבית הספר בסיום יום הלימודים. למה המורה לא יכלה להיכנס "דקה" קודם? אם זה היה כך, היא הייתה רואה את דובי הורס לי את השולחן ומענישה את הפושע האמיתי ולא אותי! כל אותו היום לא דיברתי עם דובי. כשחזרתי לביתי, מיד רצתי לאמא וסיפרתי לה את כל הסיפור. היא הסתכלה עלי במבט מאוכזב . "למה אתה לא יכול להיות יותר כמו צביקה אחיך? למה אתה כל הזמן חייב להרביץ?" ובפניה התחילו לזלוג דמעות. למחרת בבוקר , לא דיברתי עם אמא מרוב מבוכה ועצב. שאלתי את עצמי מדוע הכיתי את דובי? מדוע לא דיברתי איתו?. עד סוף יום הלימודים ישבתי על הכיסא ליד השולחן שקוע בחלומות. חלמתי איך יום אחד אני אהיה הבוס. כולם יקשיבו אך ורק לי ,אני אמציא את הכללים והחוקים ואני אהיה זה שמעניש אחרים . בסוף היום, המורה אמרה לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה בכיתה בשעת העונש שחטפתי ושהיא תהיה בחדר המורים אם אני צריך משהו . בדיוק כשהדלת נסגרה אחריה , הבזק חד של אור סנוור אותי בעיניים. לא יכולתי לראות . אט אט הראייה שלי חזרה וראיתי שהכיתה הפכה לג'ונגל! כן, שמעתם נכון – ג'ונגל! הדלת של הכיתה נעלמה, הכיסאות הפכו לצמחים ושיחים קוצניים, שולחנות התלמידים הפכו לביתם של החיות-מערות גדולות עם הרבה צמחים ועצי קוקוס, הכיור בפינה הפך למפל מים גולש, שולחן המורה הפך לעץ בננה ,הלוח הפך לעץ קוקוס ורצפת הכיתה הפכה מבלטות לדשא ירוק! קפאתי במקום. לפתע, החלו להופיע מול עיניי פסלים של כל מיני חיות מוזרות: ג'ירפות עם צוואר קצר ודק , זברות בצבעים של אש בוערת , כלבים עם אוזניים בגודל של זבוב, חתולים בצבעי הים, תוכים בצבע שחור ולבן ועוד כל מיני חיות מוזרות ומפחידות. אזרתי אומץ והתחלתי לעבור בין כל פסלי החיות. רציתי לראות האם באמת כולם פסלים ואינם יכולים לזוז. והנה זה קרה שוב. הבזק של אור ישר בעיניים! אוף! די כבר! מה זה ההבזק הזה? ? לפתע, כל החיות החלו להתנפל עלי. התעלפתי . כשהתעוררתי אחרי כמה דקות, הייתי כולי רטוב. בשנייה הראשונה חשבתי שאולי המנורה בתקרה של הכיתה הפכה לענן של גשם, אבל אז , הרגשתי משהו מלקק אותי .נגעלתי. הרגשתי בחילה . פתאום נזכרתי איפה אני. אני בכיתה שהפכה לג'ונגל! ושוב עוד ליקוק ."איכס! תפסיק כבר! מה אתה רוצה ממני?" הרמתי את הראש לראות מי זה הלקקן המעצבן. מעלי נח לו אריה ענק ושעיר . אימא'ל ה!! התחלתי להזיע מרוב פחד. ניסיתי לקום אבל לא יכולתי .שריריי פשוט לא עבדו. ניסיתי שוב ולפתע – עוד פעם ההבזק הזה. "מישהו יכול כבר להגיד לי מה זה? עוד שנייה ואני הופך לעיוור!" באותו רגע המצב הפך גרוע יותר –האריות שאגו והשתוללו, התוכים צווחו, החתולים יללו ולי היה כאב ראש חזק . "אמא! אני רוצה הביתה!" צעקתי. אף אחד לא בא. גם החיות לא שמו לב אליי ."אמא! מה קורה כאן? ?" צרחתי, ושוב אף אחד לא ענה לי . לפתע, תוכי אחד עם זנב אדמדם, התחיל לחקות אותי – "אמא!" הוא צווח. ושוב "אמא!" כמעט התפוצצתי מרוב כעס. רציתי לצעוק, רציתי לברוח ,רציתי הביתה עכשיו. החלו לזלוג לי דמעות. "רק אל תבכה" אמרתי לעצמי בשקט, אחרת כל החיות שוב יתנפלו עליך . כשהסתכלתי לכיוון של התוכי שחיקה אותי, ראיתי שהוא השתנה. הייתה לו מטפחת כחולה על הראש, עגילים ושרשרת מזהב, שמלה פרחונית ונעלי עקב. אל תצחקו! הוא נראה בול כמו אמא שלי. כמעט וחיבקתי אותו מרוב הגעגוע לאמא . התוכי החל לדבר אליי ממש כמו אמא שלי! "אוווו… כמה שיערות יש לך על הראש….. עוד מעט ניקח אותך למספרה". כל החיות הסתובבו אל התוכי הצווחן . התוכי נבהל ושתק. התחפושת של אמא נעלמה, הוא פרש את כנפיו ועף לעבר החלון . אך החיות היו יותר מהירות ממנו, הן הגיעו לחלון לפניו וחסמו לו את הדרך שלא יצליח לצאת . פתאום, זה שוב קרה! עוד פעם ההבזק הזה. הפעם הוא העלים את כל הג'ונגל –הדלת של הכיתה הופיעה שוב, הצמחים ושיחים קוצניים הפכו בחזרה לכיסאות של התלמידים ,ביתם של החיות- מערות גדולות עם הרבה צמחים ועצי קוקוס חזרו להיות שולחנות התלמידים, המפל מים גולש חזר להיות כיור קטן, עץ הבננה חזר להיות שולחן המורה והדשא הירוק חזר להיות "בלטות". בדיוק באותו רגע, המורה נכנסה והודיעה שהגיע הזמן לחזור הביתה. התחלתי לארוז ואז שמתי לב שכל הג'ונגל שהרגע נעלם , מצויר בדף מולי. "מה קורא כאן ?, אני בכלל לא ציירתי את הציור הזה", חשבתי לעצמי. קיפלתי את הדף ורצתי במהירות הביתה . בדרך לבית, נזכרתי שבהפסקה היה לי משעמם אז ציירתי ג'ונגל.. כשנכנסתי, אמא נתנה לי נשיקה וליטפה את ראשי. "אווו…" היא אמרה, "כמה שיערות יש לך על הראש! עוד מעט ניקח אותך למספרה! "