הרחק הרחק באחו צמח לו פרח בודד, אחד מסוגו. הפרחים מסביבו לעגו לו "אתה שונה" אמרו "אין עוד פרח כמוך".הפרח נפגע עמוקות "מה אני עושה פה בעולם? אני פשוט ושונה. מה אני? לא פרג ולא יסמין… אז מה אני?" שאל בעצב.
יום אחד ילדה ניגשה לפרח ואמרה "אתה שונה" היא ציינה "זה טוב, אתה הרבה יותר יפה מכולם ונדיר, אין עוד מישהו כמוך" והוסיפה להגיד במין ניחומים "אתה לא לבד, אני כאן, יש לך אותי, אתה ואני ביחד לא לבד" אמרה והלכה. הפרח הרגיש טוב יותר, יפה מכולם ונדיר "אין עוד מישהו כמוני" אמר באושר "ואני לא לבד. וככה זה המשיך כל יום היא הגיעה ודיברה אליו וניחמה אותו וכשהייתה צריכה ללכת הייתה אומרת "אתה לא לבד, אני כאן, יש לך אותי, אתה ואני לא לבד". ועם המילים האלה הוא היה נרגע ושוכח מהמילים שהיו אומרים הפרחים מסביבו והרגיש טוב ויפה מכולם ונדיר והיה אומר שוב ושוב "אין עוד מישהו כמוני, ואני לא לבד".
יום אחד הגיעה הילדה בוכה וסיפרה לפרח משהו עצוב שקרה לה, הפרח הקשיב והרגיש צער "חבל שאני לא יכול לנחם אותה, היא ניחמה אותי ואני לא יכול לנחם אותה בחזרה?" הוא לא ידע איך לנחם, הוא רצה להגיד "את לא לבד, אני ממש כאן, יש לי אותך, לך יש אותי, את ואני ביחד?! לא לבד".
