אֲנִי חַלּוֹן מוּאָר בַּמְּכוֹנִית,
פּוֹתְחִים וְסוֹגְרִים אוֹתִי שׁוּב וָשׁוּב. מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶת הַלֵּב.
אֲנִי אוֹהֵב שֶׁפּוֹתְחִים אוֹתִי דַּוְקָא בַּיּוֹם,
שֶׁאָאִיר אֶת הַחַיִּים, שֶׁמֵּהַלֵּב תֵּצֵא כָּל הַמּוּעָקָה.
לִפְעָמִים אֲנִי חַלּוֹן נוֹצֵץ, נִמְצָא לוֹ בְּפִנַּת בֵּית הָעֵץ.
תַּחְתָּיו מִתְחַבְּאִים כָּל אֵלֶּה שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם,
כָּל אֵלֶּה שֶׁרוֹצִים לִבְרֹחַ, לְהֵעָלֵם.
אֶת תְּרִיסַי הֵם סוֹגְרִים וְלָכֵן גַּם הַלֵּב סָגוּר.
הוּא כָּאוּב, הוּא מְנַסֶּה לְהִתְמוֹדֵד לְבַדּוֹ.
יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁבָּהֶם אֲנִי חַלּוֹן פָּתוּחַ הַנִּמְצָא בַּבַּיִת.
מַשְׁקִיף לְעֵבֶר הַפַּרְדֵּס, רוֹאֶה אֶת הַיְּלָדִים הַמְּשַׂחֲקִים, שָׂמֵחַ אִתָּם.
אַךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים דַּרְכִּי מִסְתַּכֵּל אֵיזֶה יֶלֶד בּוֹדֵד,
יֶלֶד שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת שָׁם בַּחוּץ- בַּפַּרְדֵּס. אַךְ לֹא.
זֶה לֹא אֶפְשָׁרִי בִּשְׁבִילוֹ.
וַאֲנִי, אֲנִי מְנַסֶּה לִגְרֹם לוֹ לְחַיֵּךְ.
אַךְ אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל חַלּוֹן, אֵין לִי בְּרֵרָה
אֶלָּא לְאַפְשֵׁר לוֹ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִסְתַּכֵּל,
גַּם אִם זֶה מְעוֹרֵר קִנְאָה.
