בעת קריאת המילים האלה, זכור
אינך חי למען אף אחד אחר
רק למענך
אנחנו זוכים לחיות באותו עולם איתך
ולוואי וידעת ולו מאית מערכך
כי אילו ידעת
אזי לא יכול היית להתעצב אף לא לדקה
מכוח הווייתך
מכוח אורך
מכוח טוב לבך
ולוואי
וכל אחד יכול היה לדעת
עוצמת אורו
ולחוש נאהב
בזכות, ולא כברירה
כי מגיע לו.
זכור.
החיים- אינם כחפץ המושלך בהיסח הדעת
כל אחד סוחב איתו מטען
החיים- מסע הם
ולא כל אחד נולד בגוף של אצן
בדרכים
במפולות הסלעים
בנחלים שעל גדותיהם עולים
תחת חומה הקופח של החמה
בקיפאון המגליד של המרה השחורה
נדרשים לגלות תעוזה
ושבים ומתרסקים
וככל שיותר מטפסים
כך גם יותר בודדים
כי לא רבים מעפילים לפסגה.
ומאבדים אהובים במשעול
מאבדים את עצמנו
משילים מעלינו שכבות
וכאב הפרידה
והמצוקה
הרפיון הפושט באיברים
כשנגמר במה להאמין
אשליות של תקווה
תעתועי שלום
קווי נצח שבדמעות נחרתים
בעוד סלעים אימתנים בנקל משתברים
האמת הנחבאת בשתיקות
בעוד השקר מהדהד בראש חוצות
מלתעות השטן פעורות
ממתינות
ובבוא האביב
יד המושטת לעזרה
עיני אדם אוהב הצופות בשתיקה
פסיעות בחול להדריך בעת צרה
כוח תפילתו של אדם במצוקה
שלווה חובקת
אגלי השראה
עלה ירוק בשלכת
נקודת חיבור מבורכת
הצטלבות דרכים עם ניגון ישן
פעימות לב שביר שאת מסעו רק התחיל
ובשקט בשקט כפרי הוא מבשיל
ולפתע
כאב מזדחל, מכרסם בלילות
יגון משתלט על הלב הפעוט
והרי ידוע כי השטן, מן החשיכה הוא ניזון
באווחה של סכין הוא מוציא מאיזון
וכגידול השולח גרורות
מכסה את הדרך לאור
וחושך
והכאב עמוק בפנים חבוי
והלב עוד לא יודע
שהשברון
הרי הוא גם ייתרון
כי כמה עמוק שאת הכאב הוא קובר
כן נחפז גם הסדק להתחפר
שהרי סדקים מהותם היא לפרוץ את חומותיו של הלב
ולאפשר לקרני האור
אל העלטה עמוק לחדור
ולשחררו מן הכפור
במסע אל הדרור
