ג’יימס שפשף את עיניו, רק לפני רגע הוא התעורר משינה נטולת חלומות. הוא היה שמח להמשיך לישון אולם, קשה להתעלם מקריאות בוקר טוב של תרנגול. לפתע קולה החמים של סבתו, סיילה, נשמע “ג’יימס, ארוחת הבוקר לא תהיה מוכנה לבד!” היא אמרה. ג’יימס הבין מה היא ניסתה לרמוז לו- שגרת הבוקר הרגילה התחילה, ואפילו לא נתנה לו זמן להסתגל לאור הבוקר המוקדם. ג’יימס התגלגל מהמיטה והתלבש בבגדיו הרגילים: מכנס חום שחוק, חולצה לבנה בלויה ומלוכלכת, ג’קט עור חום מחורר מרוב עבודות שטח, הוא קשר בנדנה אדומה סביב צווארו כדי שלא יעקצו אותו חרקים, נעל מגפיים שחורים ולבסוף חבש כובע בוקרים. הלבוש שיווה לו מראה של קאובוי אך הוא לא התלונן, ג’יימס היה שמח שיהיה לו כסף בכיס ואם לא, הוא יוכל להשיג. הוא וסבתו היו עניים.
“ג’יימס!” נשמע שוב קולה של סבתו, החסרת סבלנות “אני צריכה שתעזור לי להכין ארוחת בוקר”. “אני בא” ענה ג’יימס. הוא יצא מהחדר הקטן שלו והצטרף לסבתו, סיילה, שהכינה דייסה. לאחר שאכלו, ג’יימס נשלח ליער הסמוך למצא עץ עם פירות למאכל, עדיף עץ תפוחים- אם הוא יימצא – כדי שסיילה תוכל להכין פאי תפוחים. הוא יצא מהבקתה הקטנה שלהם והחל לצעוד לעבר היער.
ג’יימס התהלך ביער כחמש עשרה דקות, השעה הייתה שמונה להשערתו. כעבור זמן קצר של הליכה, הוא הגיע לקרחת יער קטנה. ג’יימס היה עייף מההליכה, לכן קבע שינוח קצת בצל אחד העצים ואחר כך ימשיך את החיפושים. פתאום נצנוץ מאחד העצים צד את עיניו, ג’יימס היה ידוע כילד סקרן, הוא החליט לבדוק במה מדובר. הוא קיווה שהנצנוץ יתגלה כמטבע זהב או שניים. אמנם, רוחו של ג’יימס נפלה כשהבין שזה בסך הכל חתיכת נייר מוצמדת לעץ תפוחים על ידי שני מסמרים, הוא היה מאוכזב מכדי להבין שעץ תפוחים זה בדיוק מה שהוא חיפש. ניצוץ של התלהבות ניצת בעיניו כאשר קרא את הכתוב על הדף:
תחרות במבוך לחיים או למוות
בלב היער [הזה] יתקיים תחרות, כל מי שרוצה להשתתף יכול
לעקוב אחר החיצים הירוקים ולהגיע למתחם ההתחלה היום
[הפתקים מעודכנים למי שתהה]
בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
כדאי לבוא עם נשק ביד. אם תחפרו פה תוכלו למצא עזרה!
לראשון שייגע באבן המעוטרת הכחולה [בסוף המבוך] מחכה פרס!
ג’יימס קיבל על עצמו את האתגר. הוא היה די בטוח שהפרס יהיה מטבעות זהב או לפחות משהו שיעשיר אותו ואת סבתו. ג’יימס הפנה את מבטו לכיוון בקתתו, עשן עלה מארובה אי שם- כנראה סיילה מכינה אוכל טעים ואולי גם מתחילה לדאוג לו. אחרי כן, בחן את השורה האחרונה בדף וחייך “אני אשתדל לנצח, סבתא סיילה”. ג’יימס רצה נואשות להשתתף בתחרות, הוא רצה להוסיף קצת צבע ואקשן לחיים שלו מלבד העבודה בשדה והלחימה בפרה הזקנה והרזה שלהם, שתסכים לו לחלוב ממנה את שלוש טיפות החלב היחידות שהיא מייצרת.
אומנם, בניגוד לרצונו, ג’יימס חשש שכלל אין לו ניסיון בתחרויות, במבוכים ובנשק. הוא בהחלט רצה למצא את ה’עזרה’ שהובטחה למי שחופר- הוא התחיל לעבוד.
ג’יימס איתר כמה אתי חפירה על ריצפת היער, כנראה של אנשים שניסו למצא את ה’עזרה’. הוא לא ראה סימן לכך שהם מצאו את ה’עזרה’- מה-שהיא-לא-תהיה, אולי יש לו עוד תקווה למצוא אותה ולנצח. הוא התחיל לחפור. אחרי זמן מה, כשכל מה שמצא היה: אבנים, נמלים, חרקים ולבסוף גם עקרב שמייד ברח, הוא התייאש. מסתבר שג’יימס טעה, הקודמים לפניו בטח מצאו את מה שהיה אמור להיות שם וג’יימס בזבז זמן יקר בחפירת שווא. בפעם השנייה באותו היום, ג’יימס המותש התיישב בכבדות על רצפת היער הקשה והמחוספסת, והשעין את ראשו בקול באם חלול. רק כעבור כמה שניות המוח של ג’יימס החל לפעול, הוא הבין שיש בעץ הזה משהו מוזר- גזע עץ לא עושה קול באם, במיוחד לא כאשר רק משעינים עליו את הראש, אלא אם כן… חשב ג’יימס, אה, ברור!
ג’יימס קפץ ממקומו, חטף את חפירה מרצפת היער והכה בעץ במקום שהיה כתוב: “חפרו פה”. במכה השנייה, קליפת העץ החיצונית התפצחה והדף, שבישר על התחרות צנח לרצפה.
חור בגודל של כדור נגלה ומאחוריו חלל חשוך. ג’יימס מישש בתוך גזע העץ החלול וגילה שני חפצים. הוא הוציא אותם והניח על הרצפה. אחד החפצים היה בצורת גליל ומכוסה במפית משי, השני הייתה קופסא מלבנית דקה. ג’יימס הרים את החפץ המכוסה במפית משי, ופתח אותה בזהירות. בפנים הייתה קופסא גלילית, גם אותה הוא פתח בזהירות. ג’יימס לא הצליח לראות את תכולת הקופסא בשל הצל של עצי היער, לכן הוא שפך את תכולתה על הרצפה. לפני ג’יימס המופתע, על הרצפה, היו כתריסר חיצים וקשת שמשני קצבותיה חוברו להבים. כשג’יימס קרא את המודעה הוא תהה מה ישמש אותו כנשק- לו ולסבתו לא היה שום נשק, הם לא יצאו לצוד כי סבתו, סיילה טענה שכמו שלהם מגיע לחיות ככה גם לחיות.
ג’יימס החזיר את החץ וקשת בחזרה לקופסא שלהם וניגש לחפץ השני- הקופסא המלבנית. ג’יימס פתח אותה לאט והוציא מתוכה דף ישן ומקופל. הוא יישר אותה וגילה מבוך מסובך ומשובץ:
ג’יימס ניחש כי המבוך בדף הוא הקטנה של המבוך שהוא יתחרה בו היום, לכן הוא התחיל לפתור אותו. כעבור הרבה זמן, ג’יימס מצא שלושה דרכים. הוא סימן אותן עם בוץ, הייתה דרך קצרה והשניים האחרים התחברו אליה לקראת הסוף. כאשר ג’יימס סיים, הוא שם לב שהשמש הייתה כבר מעבר לשיאה. הוא התחיל להילחץ- אולי התחרות התחילה והוא פספס את הזדמנות חייו, נבהל ג’יימס. אלא שהשמש לא התרחקה הרבה ממרכז השמים ובדף היה כתוב: “אחר הצהריים המאוחרות”, בשל כך, הניח שעדיין יש זמן. ג’יימס הכניס את המבוך לתוך כיס הג’קט שלו ומבד המשי הכין חגור לחץ וקשת. לאחר מכן, בזכות עיניו החדות, מצא את החץ הירוק הראשון והחל לצעוד לעבר הלא נודע.
קצת אחרי הזמן, ג’יימס הגיע לתחילת המבוך. הוא פגש בכניסה אליה שומר שאכל ארוחת ערב מוקדמת, השומר זרק אליו חפץ עגול קטן. “אם תהיה בסכנה תזרוק את זה, נוציא אותך מהמבוך אבל לא תוכל לחזור לשם” השומר אמר בפה מלא ואז גיחך “תהנה”
ג’יימס לא רצה לבזבז זמן בייחוד לא כאשר הוא כבר מאחר, לכן עזב את השומר לאכול לבדו ונכנס למבוך. לג’יימס היה ייתרון על האנשים האחרים כי הוא ידע את הדרך הנכונה והקצרה. עם זאת, במבוך היו כמה מלכודות וחיות טרף. כשג’יימס הגיע לחלק השחור בדף המבוך, הוא הבין מדוע היא נראתה כך- אלא היו מחילות, חלק מהמבוך היה מתחת לאדמה! על מנת לעבור לחלק הבא במבוך, ג’יימס נאלץ לעבור מתחת לאדמה ופעמיים איבד את הדרך בזמן שהוא ניסה לא לדרוך על ג’וקים ותולעים. כשג’יימס יצא הוא נשם לרווחה, אך היה מוקדם מדי לעשות זאת, לפתע כלב שמירה קפץ על ג’יימס והחל לשרוט אותו. בקושי רב, ג’יימס שלף את הקשת שמצא והצליח להבריח את הכלב הגדול. לאחר התקרית הזאת, ג’יימס רשם לעצמו להיזהר יותר.
כעבור כקילומטר וחצי, ג’יימס הגיע לצומת. ארבעה דרכים התפצלו מהמנהרה שממנה הוא יצא. הוא בדק את המבוך בדף , לאחר שהוא מצא את הדרך הנכונה הוא הכניס את הדף לכיסו והחל לצעוד לעברה. ג’יימס הגיע כמעט לאמצע המבוך, אך אז נפל אל תוך בור שהיה מכוסה בעלים כך שג’יימס לא היה יכול לראות אותו. כתוצאה מהנפילה, ג’יימס שפשף את רגלו ודם טפטף. הוא נשם עמוק כדי שלא ירים ידיים והשתמש בחלק מבד המשי על מנת שיעצור את הדם מלזרום. למזלו, הבור היה צר ואפשר לו לטפס למעלה בעזרת שני הדפנות. כשג’יימס הצליח לבסוף לצאת מהבור, כבר התחיל להחשיך, רק אור הירח המלא האיר את המבוך המתיש. לג’יימס נשאר רק שליש אחרון מהמבוך, ואז – בתקווה שאף אחד לא הגיע לסוף המבוך לפניו – הוא ייגע באבן הכחולה בסוף ויקבל את הפרס שבזכותו חייו ייגמרו כמו של כל הדמויות באגדות שסבתא סיילה הייתה מספרת לו לפני שינה- באושר ובעושר עד עצם היום הזה. את כל המחשבות הללו חשב ג’יימס כאשר העביר את הזמן בהליכה במבוך עד שפתאום קולות האבקות החזירו אותו למציאות. ג’יימס נעצר במקומו בבת אחת רגע לפני שעבר עיקול במבוך. הוא הציץ מעבר לפינה והבחין בדוב גריזלי ענק רוכן מעל נער כבן גילו של ג’יימס. הנער ניסה לגרש מעליו את הדוב, אולם ללא הצלחה. הנער צעק בכאב בזמן שהדוב שרט אותו בזרוע. מבלי לחשוב, ג’יימס צעק אל הנער “תזרוק ת’כדור!” או שהדוב לא שמע את הצעקה של ג’יימס או שהוא החליט להתעלם, בכל אופן, הדוב נשאר ממוקד בנער. גם הנער לא ייחס אל ג’יימס תשומת לב מיוחדת, הוא המשיך לנסות להילחם לכן ג’יימס צעק אליו שוב. הפעם הנער הסתכל לרגע בג’יימס ואמר “בחיים לא”. ג’יימס הבין שהנער רוצה יותר ממנו לנצח. הוא הניח ששום ניסיון שכנוע לא יעזור לו וגם לא היה להם זמן לכך. לפיכך, הוא החליט לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי. ג’יימס שלף את הקשת שלו ואת אחד מהחיצים. כשסידר את החץ לירייה הוא נזהר שלא להיפצע מהקצבות החדים של הקשת. לאחר שהוא כיוון, ג’יימס ירה את החץ הראשון שאפילו לא פגע קרוב למטרה. החץ השני נתקע בזרועו של הדוב שמייד צנח לרצפה. ג’יימס התקרב אל הנער בשביל להציע לו עזרה אבל הנער כבר החל לרוץ לעבר הפיצול הימני. “השמאלית היא הדרך לסוף, הימנית תוביל אותך למבוי סתום” ג’יימס אמר לנער, הוא ידע שהדרך הימנית היא לא הדרך הנכונה, הוא לא רצה שהנער יאבד במבוך אולי בשל המראה של הנער שרמז על שגרת יום דומה לשל ג’יימס ואולי החינוך שקיבל הוא שהוביל את ג’יימס להזהיר את הנער. על כל פנים, הנער לא החשיב את טוב הלב של ג’יימס לאמת. “אתה רוצה לנצח נכון? אי אפשר לעבוד עליי.” הנער צעק ונעלם מתחת לאדמה. ג’יימס נאנח והמשיך לעבר הדרך השמאלית, מבלי לשים לב לעניים שעקבו אחריו.
קרוב לחלק השישי של המבוך, ג’יימס היה עייף מכדי להמשיך. הוא עצר לכמה דקות על מנת לאגור אנרגיה. בדיוק לזה חיכה האיש שעקב אחריו, הוא התגנב בשקט מאחורי ג’יימס ובמיומנות קשר את רגליו של ג’יימס לעץ. כשג’יימס הבין שהוא כבול כבר היה מאוחר מדי. הוא הסתובב בהפתעה וראה איש מכוסה בברדס, הוא הושיט יד פתוחה לג’יימס “המפה בבקשה” הוא אמר.
“אני… מה? אבל… אין-” הוא גמגם, ג’יימס לא דמיין שהסיפור ייגמר ככה. הוא הניח שיפסיד אך לא כך. “נו, המפה” אמר האיש והוא הצביע לכיס של ג’יימס “או שאתה רוצה ככה?” הוא הוציא פגיון מאחד מכיסיו וכיוון לעבר ג’יימס. ג’יימס בהה בפגיו ולאחר רגע הוציא את הדף שמצא בגזע החלול ביער, רק שהפעם הדף היה מעט קרוע בסופו. האיש ככל הנראה היה חד ראייה, הוא מייד הבחין בקרע “ילד, לא כדאי לך לשחק איתי במשחקים האלה שלך. יש לך את החלק הזה אצלך?” הוא שאל.
“למה נראה לך שזה אצלי?!” צעק ג’יימס “אם ת’רוצה, ‘תה יכול לבדוק עליי” ג’יימס קיווה שהאיש יאמין לו ולא יבדוק בכיס שלו ובפעם הראשונה ביום ההוא היה לו מזל, והאיש הלך.
לפני שהאיש הלך הוא הרחיק מג’יימס את כלי הנשק שלו, כך שהוא לא יוכל להשתחרר. כמה אנשים עברו על פניו אבל לא ייחסו לו מחשבה מיותרת, כולם רצו לנצח. בזמן שג’יימס היה כבול היה לו הרבה זמן לחשוב, הוא הרגיש רגשי אשם על שמדאיג את סבתו, הוא קיווה שהיא בסדר. ג’יימס כעס על עצמו שלא היה יותר זהיר עם מה שמצא ביער. הוא כבר איבד תחושת זמן, כשלפתע משהו ניער את זרועו. ג’יימס הרים מבט וראה את הנער שהציל מוקדם יותר, מושיט לעברו את חפציו ומצביע אל החבל שקשר את רגליו של ג’יימס ועכשיו היה חתוך. “למה אתה מחכה?” הנער עזר לג’יימס לקום וביחד הם יצאו לדרך.
ג’יימס אלתר את הדרך עד לקטע הנייר שהוא הצליח להציל ובדרך עדכן את הנער במה שקרה לו. הם טעו בדרך כמה פעמים עד שמצאו את הקטע במבוך שהיה גם בחתיכת הדף שהיה ברשות ג’יימס. כשהגיעו אל סוף המבוך, תחילה הם ראו אבן כחולה בגודל של כיסא ואחרי כן הם שמו לב לאיש בעל הברדס רץ לעבר האבן. נשאר לו כשישה מטר עד שידיו יוכלו לגעת באבן, ג’יימס והנער לא יצליחו להגיע לשם לפני האיש. ג’יימס נזכר שיש לו חץ וקשת אבל הוא לא ידע לירות בו ופחד לפספס ולאחר את המועד, אך אז הנער הציל את המצב, “יש ‘ך חץ וקשת נכון?” הוא שאל. ג’יימס לא חיכה זמן מיותר, הוא הביא לנער את החץ וקשת. מסתבר שהוא ידע לירות, בתוך פחות משנייה הנער ירה חץ שפגע לאיש בגב התחתון רגע לפני שניצח. מאחוריהם כמה מבוגרים ונערים הגיעו לרחבה של הסיום. “לך. עכשיו” ג’יימס אמר לנער ודחף אותו קלות.
“לא כל כך מהר” אמר הנער, הוא תפס בידו של ג’יימס ושניהם רצו יחד לעבר האבן הכחולה
