דור / אוריה גולדרינג

ראיתי אני את דורי עומד משתומם לנוכח המראה – עולם חרב וגס.

עמדתי גם אני איתם, ראיתי המראה וראיתי גם אותם.

ריח עשן מילא את החלל.

רק עיניהם בוערות כאש

ושתי נקודות מבריקות בן יש, והן צמאות לתכלית.

זועקות הן עיניהם, ניכר כי המראה הותיר בהם את חותמו.

בעוד הוא משתומם, ראוהו חבריו, שאר הדורות, ולעגו לו.

ובכן באין מליץ יושר מול מגיד פשע, תרתי אני אחר שורש נשמתם, סבוך היה המסע ולא קל.

לעזר היו לי הספרים, בודדים היו ומאובקים, הזכירו לי הם את הדור. נשפתי, פתחתי ונשאבתי.

רצוני היה להבעיר באש התשוקה את נשמתם.

אך שאלה הייתה בפי טרם ניגשתי אל הקודש פנימה, היכן מוכרים אש? כזו החוצבת לבבות והמבעירה נשמות?

או שמא עליי לשאול, היכן הקונים?

כיצד אוכל ואגיע אל לב הבשר? והוא עודנו במחיצותיו!

איש איש בקליפתו – אלך לי אצל הגרעין.