"עוד יום להיות לבד" חשבה שירה תוך כדי שהיא מכינה את ש.ב. בחשבון ומסתבכת עם המשוואות..
לשירה לא היו חברות, בהפסקות היא היתה מסתובבת לבדה.. אמא שלה תמיד עודדה אותה שהן אלו שמפסידות ולא היא……
אבל לשירה זה מאד כאב.. היא רצתה ללכת עם חברות לקניון, ללמוד ביחד למבחנים ולעשות שטויות ביחד ממש כמו ילדה רגילה.
בארוחת הערב המשפחתית שאלה אמא את שירה:" מה את רוצה לעשות לכבוד יום ההולדת שלך השנה?"
"אני רוצה לעשות מסיבה עם כל הבנות " ענתה בהתלהבות..!
שקט השתרר סביב השולחן המשפחתי. אמא הניחה את הכף בתוך קערת המרק, ואבא הרים את מבטו מהטלפון תוך כדי החלפת מבט עם אמא. שירה הרגישה את ההתלהבות דועכת לאט לאט כמו בלון שיוצא ממנו האויר..
"מסיבה? שאלה אמא בקול רך.. "זה רעיון מקסים? את מי חשבת להזמין?"
"את כולן," ענתה שירה "את כל הבנות מהכיתה, נוכל להזמין פיצה, נעשה מרתון של סרטים ואולי אפילו נזמין ערכת לקים? "
"את אומרת שהן לא מדברות איתך, אז מדוע שהן יבואו ליום הולדת??"
היה זה אחיה של שירה, יונתן. הוא היה ילד מאד מקובל בכיתה עם הרבה חברים. אבא מייד נזף ביונתן, אבל לא היתה דרך חזרה.. אלו היו המילים ששירה פחדה מהן יותר מהכל.
" כי זה יום הולדת ", אמרה שירה וניסתה גם לשכנע את עצמה.." לחגיגת יום הולדת כולן באות, לא??"
"אולי יראו את החדר שלי, את אוסף הספרים שלי, ואז יבינו כמה שאני בסדר…".
אמא קמה ממקומה, ליטפה את שערה של שירה והבטיחה לה שתהיה לה את המסיבה הכי יפה ומושקעת.
באותו ערב שירה כבר לא חזרה אל המשוואות, אלא אל הכנת ההזמנות לחגיגה.
השם הראשון שכתבה היה "נועה" הילדה הכי פופולארית בחברה .. "ברור שאם היא תאשר גם שאר החברות תאשרנה.". חשבה שירה לעצמה , תוך כדי מבט בטלפון שהיה ריק מהודעות..
למחרת התיק של שירה "הרגיש" כבד יותר מהרגיל, כי בתוכו נחו מעטפות ורודות שהיא ואמה הכינו עד שעה מאוחרת.
הלב שלה פעם בחוזקה כאשר שירה ניגשה לנועה עם ההזמנה.
"אני צריכה לבדוק ביומן שלי" אמרה בקול מנומס וקר.
נועה חזרה הביתה בעצב רב, נכנסה לחדרה וטרקה את הדלת.
לפתע נשמעה נקישה בדלת. היה זה אחיה, הפעם בלי הדינוזאורים והרובוטים המשוכללים שהיה רגיל לשחק איתם. "נו, מה החברות שלך אמרו לגבי יום ההולדת?"
שירה סיפרה לו, ויונתן השתתק לרגע, בהה בערימת ספרי ספרי המדע הבדיוני של שירה ואמר לה : "נעה היא אולי הילדה המקובלת בכיתה, אבל היא לא תבין כמוך את הפרק השמיני בספר שקראת אתמול… את מבינה? היא לא ברמה שלך.!"
שירה הרימה את כתפיה וענתה" אם היא לא תבוא, אף אחת לא תבוא.."
ואז ענה לה אחיה " אני אזמין את החברים שלי לכאן! אגיד להם שאצלנו יש את הפיצה הכי טובה בעיר!"
שירה ציחקקה.. זו היתה הפעם הראשונה שהיא חייכה מהבוקר!
אמנם ,זה לא היה הפיתרון הכי מושלם, אבל זה היה רעיון מקורי.!!
אולי "הביחד" לא חייב לכלול את נעה!!
ביום חמישי בערב בית משפחת לוי היה נראה כמו אולם אירועים: פמוטים גדולים ויפים, בלונים צבעוניים ועוד הרבה קישוטים.
שירה לבשה את השמלה החגיגית שקנו לה לאירוע ובדקה את הטלפון שלה בפעם השישית. אף אחת לא שלחה לה הודעה..
השעה היתה כבר שבע { שעה הכתובה בהזמנה} ואף אחת לא היגיעה..
פתאום.. דפיקה בדלת ובפתח עמדו שלושה חברים של יונתן ומאחוריהם ילדה.
היתה זו תמר מהכיתה של שירה שתמיד ישבה בסוף הכיתה..
"שירה, קיבלתי את ההזמנה שלך , באתי לכבודך ורציתי גם לראות את אוסף הספרים שלך.."
שירה ניגבה את דמעותיה והזמינה אותה לחדרה.
אמנם נעה המפורסמת לא הגיעה, אבל בסלון היתה אוירה מיוחדת
תחושה של שמחה אמיתית ,של חגיגה , צחוקים מהלב.., תחושה של ביחד !!
באותו ערב שירה הבינה שלעיתים הדברים לא מסתדרים בדרך שרצינו , אבל התוצאה הסופית יכולה להיות הרבה יותר טובה!
.
