הבריחה החפוזה /רוני כהן

היה זה יום גשום, יום ראשון, חופשה מבית הספר.

מחוץ לחלון הרחובות נראו דיכאוניים. אך למרות זאת, איימי צעדה בביטחון ברחובות ולא חששה

כלל.

היא הייתה בדרך לחברתה איזבל. לפתע היא חשה במשב רוח חזק שהביא איתו תחושה מבשרת

רעות שמשהו לא טוב הולך לקרות. היא התחילה לצעוד בצעדים מהירים.  כבר ממרחק קל הבחינה

במשהו מוזר, התריסים היו מוגפים והבית נראה נטוש .  איימי החליטה לדפוק ולראות אם איזבל

בבית או לא. היא דפקה  שוב ושוב על הדלת הגדולה שבצידה הימני בלטה המזוזה המיודת בעיצובה

וכשלא קיבלה מענה החלה צועדת בחזרה אל ביתה.

איימי ואיזבל היו חברות טובות ביותר ,ומה שחיבר ביניהן היה מוצאן היהודי. הן היו היהודיוןת היחידות בבית הספר.

איימי הייתה מתוסכלת היא הרי קבעה עם איזבל להפגש היום. איזבל הייתה צריכה לדבר עם איימי

על מקרה האנטישמיות שקרה בבית הספר, המקרה היה אנטישמיות של כמה ילדים לא יהודים נגד

חבורה של ילדים יהודים . איימי ואיזבל ניסו לעזור לילדים אך הם נהדפו על ידי הילדים הלא יהודים,

ולכן איימי ואיזבל רצו לחשוב מה הם יכולות לעשות נגד האנטישמיות הזאת. איימי לא הבינה למה

איזבל לא הייתה בבית אם איזבל היא זאת שקבעה להיפגש איימי הייתה קצת מודאגת. איימי גם

קצת נעלבה אבל היא לא הייתה מוכנה להודות בכך. איימי הלכה לישון בתחושות אלה והחליטה

שמחר בבית הספר היא תנסה להבין למה איזבל ומשפחתה לא היו בבית. איימי התעוררה באמצע

הלילה, היא שמעה דפיקות בדלת ביתה. איימי ראתה שאף אחד ממשפחתה לא קם ופותח אז היא

הלכה לפתוח את הדלת. מאחורי הדלת עמדה איזבל רועדת ומתנשפת, ברגע שאיימי פתחה את

הדלת איזבל נכנסה, היא אמרה לאיימי "תסגרי מהר את הדלת אני חוששת שעקבו אחרי" איימי

עשתה זאת אך הרגישה מבולבלת ואז היא הושיבה את איזבל על הספה ומזגה לה מים. הדבר

הראשון שאיימי שאלה זה "האם את בסדר? מי את חושבת שעקב אחריך? איזבל החלה מספרת :

"הכל החל אתמול כאשר אבי ואחי הלכו לבית הכנסת וחזרו בלי אחי איתמר .אימי מיד שאלה "היכן

איתמר?" ואבי השיב לה "הוא הלך לחבר", אימי נרגעה ושאלה את אבי "לאיזה חבר הוא הלך?" אבי

ענה לה באנחה "מייקל" . מייקל לא היה יהודי  ובקשה מאבי "לך בבקשה לאסוף את איתמר

ממייקל". לאחר כחצי שעה אבי חזר בידיים ריקות וסיפר שמייקל לא פגש את איתמר.  בדרך חזרה

ראה אבי כיצד חבורת נערים מתעללים בנער יהודי. ביקש להתתערב ונדחה באלימות . כבר באותו ערב אבי החליט על עזיבתנו לעיר אחרת . אך בלי איתמר לא היה שייך שנעבור. וכך התפצלנו

לשלוש קבוצות ,,את הרי יודעת שאנחנו שניים עשר אחים ואחיות. מבקשת שכל קבוצה תצא עם

מבוגר" איזבל הפסיקה לרגע ולגמה מהכוס והמשיכה: התחלקנו לקבוצות ויצאנו לחפש את איתמר.

אני יצאתי אם אחי הקטנים וחיפשנו אותו באזור בית הכנסת, אחרי כמה דקות של חיפושים מצאנו

את איתמר מיד שאלנו אותו "מה קרה?" ו"למה לא חזרת הביתה?" איתמר אמר "אני אמרתי לאבא

שאני נשאר עוד קצת בבית כנסת כדי לסיים להתפלל כי לא גמרתי" אמרנו לו "אבא חשב שאמרת לו

שאתה הולך למייקל . כמובן שהתרגשנו מאוד לראות שאיתמר בריא ושלם.

אימי ניצלה את ההזדמנות שכולנו ביחד ואמרה "אני חושבת שצריך לדון במה עושים עם זה

שהאנטישמיות כאן הולכת וגדלה" אבי קטע את אימי ואמר" לפני זה אני רוצה להגיד לכם

שכשחיפשתי את איתמר ראיתי שמישהו עקב אחרי אז כדאי שתשימו לב אם מישהו עוקב אחריכם".

אימי המשיכה "אז אני חושבת שצריך שנחשוב איך נוכל לעבור למקום שממנו נוכל לעבור לארץ

ישראל כי אני חושבת שהגיע הזמן" (הם לא יכלו לעבור ישירות לארץ ישראל בגלל שהשלטונות לא

הסכימו). אבי הוסיף  " שמעתי שבאמסטרדם יש טיסות לארץ ישראל".

איזבל שתקה רגע ארוך ,ידה אחזה בכוס המים שהגשתי לה. שמתי לב שלא שתתה . ואז אמרה ב

פנים חיוורות:  "ולכן באתי אליכם כדי לשאול אתכם אם אתם תרצו להצטרף אלינו" .

לאיימי התחילו להתחבר הדברים איזבל ומשפחתה לא היו בבית כי הם חיפשו את איתמר, איזבל

באה רועדת ומתנשפת כי ברחה ממי שעקב אחריה שכנראה אותו איש שעקב אחרי אביה של איזבל,

אך דבר אחד לא היה ברור לאיימי למה איזבל לא חיכתה למחר לשאול אותה את השאלה? ולמה

היה לה כל כך דחוף לבוא באמצע הלילה?. איימי החליטה לשאול את איזבל. איזבל ענתה "ההורים

שלי ביקשו ממני ללכת עכשיו לאליך כי הם לא רצו שמישהו אחר ישמע את השיחה שלנו וילשין

לשלטונות". איימי לא רצתה להעיר את אימה ואביה כי זה לא כיבוד הורים אז היא קבעה סימן עם

איזבל אם היא ומשפחתה ירצו לעזוב אם משפחתה של איזבל היא מחר תעשה לה אגודל למעלה ו

אם משפחתה לא תרצה אז היא תעשה לה אגודל למטה. למחרת בבוקר איימי סיפרה למשפחתה

את מה שאיזבל סיפרה לה אתמול, אביה אמר "אני חושב שמשפחתה צודקת נהיה כאן קצת מסוכן

ליהודים אני חושב שצריך להצטרף אליהם" מלמולים של הסכמה נשמעו, אך בכל זאת איימי לא

הייתה כל כך מרוצה, היא לא רצתה לעזוב את עירם היו לה חברות והיא גרה בעירם מאז שנולדה

אביה המשיך "איימי אני מבקש ממך לסמן לאיזבל בחיוב". בבית הספר איימי סימנה לאיזבל מבלי

שאף אחד ראה אגודל למעלה. ביום למחרת הם משפחתה של איימי הזמינו את משפחתה של איזבל

לארוחה, בארוחה הם דיברו אחד עם השני וחילקו תפקידים כדי שהמעבר יצליח, משפחתה של איימי

קיבלה את התפקיד להשיג אישורים לנסוע לאמסטרדם ומשפחתה של איזבל קיבלה את התפקיד

למצוא אונייה שמפליגה לאמסטרדם. הם הרימו כוסות ואמרו בתקווה "שנצליח להגיע לארץ ישראל"

וכולם ענו "אמן". כעבור שבוע הם נפגשו שוב בחשאי וכל אחד דיווח על מה שהוא הצליח, אביה של

איימי אמר "להשיג אישורים זה לא פשוט וזה לוקח זמן אנחנו באמצע התהליך", אביה של איזבל

הוסיף"אני ניסיתי למצוא אונייה ואמרו לי שהאונייה הבאה לאמסטרדם יוצאת רק בעוד חודשים אז זה

בסדר גמור שאתם עדין בתהליכים". אביה של איימי "אתה בטוח שאין אוניה שנוסעת מוקדם יותר?"

אביה של איזבל ענה "אני בטוח", האספה התפזרה ואיזבל ואיימי נשארו, איימי שאלה את איזבל "

את שמחה מהמעבר?" איזבל ענתה "מצד אחד אני שמחה כי אנחנו הולכים לארץ המובטחת, מצד

שני אני עצובה בגלל שאנחנו עוזבות חברות מאחור". כעבור חודשים "אני רואה את האוניה!" קראה

אביגיל אחותה של איזבל. "כן, חמודה זאת האוניה" אמר אביה של איימי. איימי הסתכלה בפעם

האחרונה אל עירה והרגישה עצובה שהא לא תראה את עירם שוב. אימה של איימי בדקה שיש להם

הכל ושהם לא שכחו כלום. "בגדים יש אוכל, יש. סידורים, יש.  ספר התורה של סבא שמעון שתיקה.

אמא של איימי "אוי ואבוי, אוי ואבוי, אני לא מאמינה שכחנו את ספר התורה של סבא שמעון!"אביה

של איימי אמר "הכל בסדר תשמרו על קור רוח אני חושב שנצתרך להיתפצל כי האוניה יוצאת בקרוב,

מי נשאר כדי להביא את ספר התורה של סבא שמעון?" איימי, איזבל, ועוד שני אחים של איימי

התנדבו להישאר עם אביה של איימי, איימי הרגישה קצת שמחה מזה שהיא תישאר עוד קצת בעיר.

הם החליטו להישאר וללכת באוניה הבאה בעוד חודש. כעבור שבוע "הגענו לאמסטרדם, בואו נמצא

מקום להישאר בו עד שהם יחזרו" אמר אביה של איזבל. כעבור חודש איימי, איזבל, שני אחיה של

איימי ואביה של איימי הגיעו לאמסטרדם ומצאו את שאר המשפחה. סוף!

עד כמה אהבת את היצירה?