החיים הם לא רצף של הצלחות ואירועים משמחים,
הם לא היו, והם לא יהיו לעולם.
השנה האחרונה הייתה השנה הקשה ביותר מכולן.
לאבד אדם קרוב זה אף פעם לא קל.
להתמודד עם כישלון זה אפשרי,
אך את נאלצת להתמודד עם אובדן.
הקושי הרגשי אינו ניתן לעיבוד.
כשהוא מתלווה לקשיים טכניים ומסובכים הסיפור כולו נראה אבוד.
מבחוץ את כמעט נראית כשהיית, יותר סגורה ופחות חברותית.
אני יודעת שמתחת לפני השטח ים הרגשות גועש ללא הפסקה.
ההסתכלות שלך על העולם לא תחזור להיות כשהייתה.
הדחקה היא אכן שיטה, מאוד מקילה ולטווח מסוים אף יעילה.
הבעיה הינה שהטווח אינו מוגדר, מעינו הוא נסתר.
גם אם תעדיפי להכחיש, עמוק בליבך את יודעת שהוא קיים.
עוד יום, שבוע, שנה, המציאות בפנייך תתפרץ.
את תאפשרי לעצמך להיזכר בה באמת, לא בעובדות, בזיכרונות,
בארבע עשר שנים של חוויות, ומבצר ההגנה שבנית ייהרס.
בצעדים שקטים הוא מתקדם ומתקרב,
הרגע בו ים הרגשות יעלה על גדותיו, ומבצרך יחרב.
החלטתי להקדיש לך את השיר הבא,
כדי שברגעים הקשים תזכרי שהכאב אנושי, הוא בלתי נמנע.
את תצטרכי להתמודד עם הקושי במוקדם או במאוחר,
את זאת שמחליטה כיצד הסיפור שלך נגמר.
