החקירה המלכותית / שירה יומטוביאן

הכל התחיל במעבר דירה שהפך לחקירה מסובכת…

אספר לכם קצת על עצמי..

היי, שמי שירה אני בת ארבע עשרה ואני עוברת דירה. המעבר הזה מאד מורכב לי,אני מאד אוהבת את החדר שלי ולא רק, גם את בית הספר שלי, החברות שלי, העיר שלי. 

אמא אמרה שהבית יהיה יותר גדול, יהיה לי חדר משלי, שיש  אולפנה טובה ליד הבית, אבל אני עדיין לא רוצה, טוב לי כמו שעכשיו, אך אין לי ברירה…

התחלתי לארוז את החפצים בחדר שלי- את הספרים, המשחקים, את אוסף הקונכיות שלי ואז הגעתי לארון הבגדים.

כשסיימתי לארוז את הבגדים מהמדף העליון, ראיתי משהו מציץ מאחורי המדף. הוצאתי את זה- זו הייתה מעטפה. לא היה כתוב עליה כלום, רק סימן עגול ובתוכו מצויר כתר.פתחתי את המעטפה בפנים היה פתק קטן ובו כתוב:"יקינטון 7 ראשון לציון" לא הבנתי מה זה ואז הרגשתי שיש עוד משהו במעטפה-זה היה מפתח וגם עליו היה מוטבע הסימן עם הכתר.הכנסתי הכל למעטפה והחבאתי אותה עמוק בתוך הארגז עם החפצים שכבר ארזתי. המשכתי לארוז וכל הזמן חשבתי לעצמי מה זה? ואיך זה הגיע לארון שלי?

בערב לפני שהלכתי לישון ניסיתי לחקור את המעטפה לראות אולי יש בה עוד משהו. מאחורי הפתק עם הכתובת גיליתי טקסט חתוך אבל לא הבנתי מה כתוב. בבוקר סיפרתי לחברתי נעמה על המעטפה. "זה ממש מוזר, אולי נחפש את הכתובת?" חיפשנו בגוגל מפות וראינו שהמקום נמצא עשר דקות הליכה מבית הספר. החלטנו שנלך לשם מחר, ישר אחרי הלימודים. בערב הכנסתי את המעטפה לתיק וניסיתי לחפש מידע על הכתובת הזו אבל לא היה רשום כלום. כאילו המקום נטוש ואף אחד לא יודע מה זה המקום הזה. למחרת, בדרך לכתובת, חשבנו מי יהיה שם, מה יש שם, כשהגענו ראינו בית קטן וישן. נעמה אמרה:" אולי לא ניכנס לשם? זה יכול להיות מסוכן". "אבל עד שהגענו לכאן, בואי ננסה רק להיכנס", עניתי, והיא הסכימה. נכנסנו מפוחדות. זה היה נראה בית רגיל סך הכל אבל הוא היה לי קצת מוזר…. הבית היה חשוך ומאובק. על הקיר היו תמונות של מישהו שנראה כמו מלך או נסיך. צילמתי הכל בטלפון. המשכנו להיכנס לתוך הבית. היו שם חדרים קטנים ומטבחון וחדר שינה אחד ובו ספריה גדולה עם הרבה ספרים. לפתע שמענו רעש כאילו מישהו נכנס או קרוב אלינו, ברחנו בריצה מן הבית.

עצרנו והתנשפנו " מה זה היה?" שאלתי, " לא יודעת" ענתה נעמה "אבל זה היה מאוד מבהיל". חזרתי הביתה והמשכתי לארוז כל אחר הצהריים. בערב הסתכלתי בתמונות שצילמתי בבית ההוא. לפתע, הבחנתי בסימן עם הכתר מופיע באחת התמונות שהיו על הקיר. זה הסימן שהיה על המעטפה! הוצאתי את המעטפה מהתיק, השוותי עם התמונה וזה היה בדיוק אותו סימן! נדהמתי וחיכיתי לבוקר לספר לנעמה. " אנחנו חייבות לחזור לשם!" נעמה אמרה, " כן אבל נצטרך להיזהר הרבה יותר". הלכנו לשם בסקרנות גדולה וכשהגענו חקרנו את התמונה. חיפשנו רמז כלשהו ואז חשבתי, " אולי נזיז מעט את התמונה?" החזקנו ביחד את התמונה, ומאחוריה הסתתרה עוד מעטפה- בדיוק כמו הקודמת שמצאתי בארון הבגדים. לפתע, שמענו רעש מבהיל, לקחתי את המעטפה, החזרנו את התמונה למקומה וברחנו משם. כשהגענו לבית שלי- רצנו לחדר ופתחנו את המעטפה השניה. בפנים הייתה תמונה של האיש שהופיע בתמונה שהייתה תלויה על הקיר והסתירה את המעטפה. מאחוריה היה שוב טקסט חתוך. הוצאתי מהתיק את המעטפה הקודמת עם הפתק של הכתובת שמאחוריה היה גם  טקסט חתוך. " אולי זה פאזל?, ננסה לחבר את הטקסטים החתוכים" נעמה הציעה. חיברנו והיא צדקה. זה היה פאזל אבל לא שלם הבנו שצריך עוד חלקים….. החבאתי את המעטפות חזרה בתיק בית הספר, ולקחנו הפסקה מהחקירה.ראינו סרט, אכלנו חטיפים והיה ממש כיף! לפני שנעמה הלכה הביתה היא אמרה:" איזה באסה שאת עוזבת, אני אתגעגע אלייך". " אני לא רוצה לעזוב, אני אתגעגע אלייך", אמרתי.למחרת בהפסקה כתבתי בדף את כל הפרטים שיש לנו עד עכשיו בחקירה אבל עדיין לא גילינו למה משמש המפתח שבמעטפה? ואם המעטפה הייתה בארון אולי יש עוד משהו בארון שיעזור לחקירה? כשחזרתי הביתה מיהרתי לסיים לארוז את הבגדים, חיפשתי בכל מקום בארון אך לא מצאתי כלום. התקשרתי לנעמה וסיפרתי לה שחיפשתי עוד רמזים בארון אך לא מצאתי ואני חושבת שאנחנו צריכות ללכת עוד פעם אחת לבית ההוא, יש בו הרבה רמזים","כן את צודקת, במיוחד לפני שאת עוזבת. ואם נשמע משהו מפחיד נשאר רגועות ונמשיך לחפש ". " אני מסכימה" עניתי. קבענו למחר. בדרך לשם חשבתי:"אולי אנחנו צריכות למצוא רמז שעליו הסימן עם הכתר?" " רעיון ממש טוב" נעמה אמרה. כשנכנסנו לבית, התחלנו לחפש בחפצים השונים את הסימן, ואז נשמע שוב הרעש המפחיד ההוא. נשמנו עמוק והמשכנו לחפש. התקדמנו לעבר הספריה הגדולה שבחדר השינה. " שירה, תראי מה מצאתי!" נעמה החזיקה ביידה ספר קטן ומאובק ועליו הסימן עם הכתר. " עוד התקדמות בחקירה" , אמרתי נרגשת. החבאתי אותו בתיק ויצאנו משם. סיכמנו שמחר נקרא את הספר ביחד. למחרת בהפסקה הלכנו למחבוא הסודי שלנו בבית הספר כך שאף אחד לא ידע על העניין. על הכריכה הופיע הסימן ובעמוד הראשון היה מצוייר עץ שורשים עם תמונות של מלכים ונסיכים. באחת התמונות זיהינו את האיש מהתמונה שמצאנו בבית. שמו היה : הנסיך אדוארד החמישי. התחלנו לקרוא במתח, אך הספר היה ממש ארוך. סופר בספר על ארמון מפואר באנגליה מלפני שנים רבות, בו חיו מלך ומלכה עם משרתים ועושר רב. היו להם הרבה ילדים והם היו שושלת המלוכה של אנגליה.הם נקראו "שושלת הכתר". בהמשך יש מריבות בין האחים במשפחה. המלוכה מתחילה להתפרק, הילדים גדלו ועזבו למדינות אחרות, המלך והמלכה נפטרו וכך השושלת נהרסה. הארמון לא קיים יותר. תושבי אנגליה החליטו להרוס אותו ולהקים במקומו בניניים ומלונות יוקרתיים. בהמשך הספר מסופר על ההיסטוריה של המלוכה." וואו, ממש שיעור היסטוריה" אמרה נעמה, צחקנו. בסוף הספר היו שני עמודים דבוקים זה לזה. כשהפרדתי ביניהם גיליתי עוד מעטפה, פתחנו אותה.זו היתה תמונה של העץ המשפחתי של "שושלת הכתר" וגם מאחוריה היה טקסט חתוך בדיוק כמו ברמזים הקודמים. מיד הבנו שזה עוד חלק מ"הפאזל". כשנשמע הצלצול חזרנו לכיתה.כשהגעתי הביתה לקחתי את הדף שרשמתי בו את כל הרמזים והוספתי את מה שגילינו היום. אחר כך חיברתי את כל הטקסטים החתוכים וזה היה החלק האחרון שחסר ב" פאזל". הטקסט הושלם אך לא הבנתי מה כתוב. זה היה בשפה משונה. התקשרתי לנעמה וסיפרתי לה. שלחתי לה את הטקסט ואחרי עשר דקות היא חזרה אליי. " שאלתי את אחותי הגדולה. היה פעם שיעור בבית הספר שלה על שפות אחרות שכמעט ואנשים לא מכירים, ויש לה מכשיר מיוחד- מתרגם לשפות כאלה. לשפה קוראים אנגלטרית שזה דומה לאנגלית. אחותי הסבירה לי שזו שפה מיוחדת שמשתמשים בה כדי להעביר מסר סודי, שאם זה יגיע לידיים הלא נכונות לא ידעו מה כתוב"."וואו, זה מדהים" אמרתי. " רוצה לדעת מה הטקסט אומר?" "ברור" עניתי, והיא התחילה להקריא:   "שלום ילדינו היקרים! בפינו בשורה: אנחנו מזדקנים ובקושי יודעים מה שלומכם. אנו כותבים מכתב ירושה זה ומצווים עליכם לקיים אותו. אנו מורישים כל מה שבידנו וכל מה שנמצא בארמון זה שבאנגליה, כולל כל מה שנמצא בחדר האוצרות: המטבעות, התכשיטים, היהלומים, הכל יהיה רק שלכם! אך עליכם לחלוק זאת שווה בשווה. מקווים שהמכתב יגיע אליכם במהרה וסומכים עליכם שתקיימו את בקשתנו.על החתום: א.מ מלכי אנגליה". " וואו, איזה עשירים הם!" אמרתי. " כן, אבל מה  שהכי מעניין זה איפה כל הרכוש? הארמון כבר לא קיים, ומה עשו עם האוצרות האלו?" " אלו שאלות טובות", עניתי. " נחשוב על זה מחר". למחרת בהפסקה הוספתי בדף הרמזים את מכתב הירושה, ושאלתי את נעמה:" אולי נחזיר את הספר בחזרה לבית?" " כן, רעיון טוב". בסיום הלימודים הלכנו לשם אבל כשהגענו הדלת הייתה נעולה. " יכול להיות שהיה פה מישהו?" שאלתי, הרי זה בית נטוש, אין בו אף אחד. הלכנו מסביב לבית אך לא ראינו מישהו, לא ידענו מה לעשות. מצאנו חלון, פתחנו אותו והכנסנו דרכו את הספר, סגרנו וברחנו. הכל היה די מבלבל. חזרתי הביתה והמשכתי לארוז, בעוד יומיים אני עוזבת וביומיים אלו לא המשכנו לחקור כי לא ידענו איך להתקדם. בבוקר העזיבה, כשהגיעו לפנות את הארון מהחדר שלי ראיתי משהו מודבק מאחוריו." חכו" צעקתי להם " יש משהו עליו זה שלי". לקחתי את זה, זו הייתה עוד מעטפה אבל לא יכולתי לפתוח  אותה באותו הרגע ומיד החבאתי אותה בתיק. למחרת דיברתי עם נעמה בטלפון קצת על המעבר דירה ואז סיפרתי לה שכשלקחו את הארון מהחדר שלי ראיתי משהו מודבק מאחוריו לקחתי אותו וזו הייתה עוד מעטפה. "תפתחי אותה,סיקרנת אותי!" פתחתי את המעטפה, בפנים היה מכתב ובו רשום: " רק לאחד מבני המלך והמלכה הגיע מכתב הירושה, הוא ניסה לחפש את אחיו האחרים כדי להודיע להם, אך לא הצליח למצוא אותם". בנוסף היה גם דיוקן של האח- וזה היה אדוארד החמישי. " בגלל זה יש בבית ההוא חפצים עם הסימן הזה…" 

" כן,כנראה, אוסיף את זה לדף הרמזים ונראה איך נתקדם בחקירה".לאחר שלושה ימים הגעתי לאולפנה החדשה. היא הייתה גדולה ויפה וגם הכרתי חברות חדשות וממש כיף לי שם. באותו היום קיבלתי הודעה מנעמה:" שירה, את לא מבינה מה קרה! את חייבת להתקשר אליי! זה קשור לחקירה!" התקשרתי אליה במהירות. " מה קרה?, מה כל כך דחוף?" שאלתי. " את לא מבינה מה קרה היום. בדרך חזרה הביתה מבית הספר, ראיתי איש עם פנקס בידו ועל הפנקס היה את הסימן עם הכתר. אמרתי לו שהפנקס יפה ואיפה הוא קנה אותו? והוא ענה" לא עניינך" ופשוט הלך. החלטתי לעקוב אחריו, לראות מה הוא מתכנן. עקבתי אחריו עד שהוא עצר בבית ונכנס אליו. זה כנראה הבית שלו. הוא נמצא בשכונה ליד בית הספר, צילמתי את הבית וגם אותו וברחתי משם. " וואו כבר הלכתי והתחילו כל הבאלגנים…" " מחר אחרי בית הספר אלך לשם שוב ואנסה להשיג עוד מידע". " בהצלחה" . אחרי השיחה התחלתי לסדר את החדר החדש שלי, ממש אהבתי אותו. יום אחרי דיברתי עם נעמה והיא סיפרה:" הלכתי לבית של האיש ההוא והוא דיבר עם מישהו אבל לא ראיתי את הפנים שלו. רק שמעתי שהוא אמר לאיש החשוד " התוכנית יוצאת לפועל, מחר בארבע תחכה כאן ואתן לך את הסימן לצאת." הוא הנהן בהסכמה ונכנס לביתו והאיש השני הלך."  "בדיוק רציתי לספר לך שאני בדרך לסבתא שלי לשני לילות. שמתי בתיק את כל הדברים של החקירה. נוכל להיפגש ולהמשיך לחקור , היא גרה קרוב אליך.

לאחר שעתיים הגעתי לסבתא. שמחתי מאוד לפגוש אותה. סיפרתי לה שיש לי ולנעמה משהו חשוב לעשות ואחזור מאוחר בלילה. נפגשתי עם נעמה בפארק, צחקנו, דיברנו ואז נזכרנו שאנחנו צריכות להמשיך בחקירה. המשכנו ללכת לבית של האיש החשוד. הסתכלנו מסביב לבית ואז ראינו מחסן קטן מאחור. התקרבנו לאט וראינו שהוא פתוח מעט. פתחתנו את הדלת ונכנסנו בזהירות. היו שם הרבה חפצים יקרים שעליהם יש את הסימן עם הכתר." זה לא הגיוני" נעמה אמרה " למה יש כאן את כל החפצים האלו ולא בבית הנטוש?" היינו מבולבלות. לפתע ראיתי תיבה קטנה עם הסימן, החזקתי אותה ואז שמעתי מישהו מדבר ומתקרב אלינו, ברחנו משם כמה שיותר מהר עם התיבה ישר לבית של נעמה. הוצאתי את התיבה, התבוננו בה וראינו שהיא נעולה. " איך נפתח אותה?" שאלתי, " המפתח!, המפתח שמצאת בארון, הבאת אותו?" " כן, המפתח! איך לא חשבתי על זה?" הכנסתי את המפתח , סובבתי, והתיבה נפתחה! בפנים נצצה סיכת זהב ועליה הסימן עם הכתר! היא הייתה כל כך יפה. בפנים היה גם פתק" הסיכה של אדוארד החמישי". חשבנו מה לעשות וחלטנו שאנחנו צריכות לערב משטרה, לבדוק למה החפצים נמצאים במחסן ההוא, ומה יקרה מחר בשעה ארבע. בלילה התקשרנו למשטרה מפוחדות סיפרנו להם את כל הסיפור, "בנות, אני מבין את הסקרנות אבל לפעמים אלו דברים לא פשוטים. יש לכם את התמונה של האיש החשוד?" " כן, נשלח לכם עכשיו". שלחנו להם, היו כמה דקות של שקט על הקו, "האיש הזה הוא גנב אוצרות מבוקש תתרחקו מביתו!, ולפי מה שאתן מסבירות לנו כנראה שזה קשור גם לבית הנטוש!, נגיע לשם מחר בשעה שלוש ונעשה לו מארב. נצטרך את עזרתכן." " אוקיי, תודה ניפגש מחר". ניתקנו את השיחה בפחד, ולא אמרנו כלום. כל הלילה חשבתי מה יקרה מחר. ביליתי עם סבתא ביחד כל הבוקר, ובשעה שלוש הגעתי יחד עם נעמה למקום. נפגשנו עם השוטרים והתחלנו לתכנן. חלק מהשוטרים התחבאו מאחורי הבית שלו, חלק הסתתרו מאחורי הבית הנטוש, וחלק היו איתי ועם נעמה, התוכנית יצאה לפועל. ראינו את הגנב המבוקש מדבר עם האיש השני, ואז הוא יצא לדרך.חלק מהשוטרים עקבו גם אחרי האיש השני. כשהגנב המבוקש נכנס לבית הנטוש וסגר את הדלת, השוטרים נכנסו פנימה, ולאחר כמה דקות יצאו עם הגנב המבוקש קשור באזיקים ולקחו אותו לתחנת המשטרה. השוטרים האחרים תפסו גם את האיש השני. השוטרים שחיכו איתנו אמרו:" כל הכבוד לכן! עשיתן עבודה מצוינת, נעדכן אתכן בהמשך". נעמה ואני ממש שמחנו והיינו גאות בעצמנו רק…. שלא סיפרנו להורים שלנו. כל אחת סיפרה להורים שלה, בהתחלה הם היו קצת כעוסים אבל אחר כך היו גאים בנו. 

ואם אתם חושבים שכאן נגמר הסיפור אז ממש לא….. 

אחרי שבוע, השוטרים ביקשו שנעמה אני וההורים שלנו נגיע לתחנה. נסענו לשם במתח גדול. כשהגענו השוטר סיפר לנו הכל: " הגנב המבוקש קנה באלפי שקלים מהאיש השני את המפתח לבית הנטוש, גנב המון חפצים של שושלת הכתר והחביא אותם במחסן שמאחורי ביתו. אנו רוצים להודות לכן על חקירה לא פשוטה, כל הכבוד! תפסתן את הגנב הכי מבוקש בכל העולם,ועל זה מגיע לכן צל"ש מיוחד ממשטרת ישראל!"

כולם מחאו לנו כפיים ונעמה ואני שמחנו שהחקירה הגיעה לסיומה.

 דרך אגב, החפצים הגנובים מהמחסן הוחזרו לבית של אדוארד החמישי, והבית כבר לא נטוש, הוא הפך למוזיאון. מדי פעם אנחנו מבקרות שם ונזכרות איך הכל התחיל……