היא אחת מהאגדות,
הלא כל כך בודדות,
לא ילדה שעומדת לבכות,
ילדה איתנה שדעותיה נשמעות,
דעות שלה, דעות שונות,
היא קיוותה מאוד שיהיו לה חברות..
כך הילדה בדרכים הקשות
למדה איך לראות אותן חבורות חבורות
יושבת בצד עוצרת את הדמעות.
עם כל יום שעובר היא למדה יותר להתכפכף, להתאגרף,
להבין שהחוזק זה לא מה שכיף.
למדה לשיר למדה לכתוב,
למדה מתוך הקושי לראות את הטוב.
על פתק קטן היא כתבה, בכתב מרובע – "אבא תודה".
ככה עם הזמן המבט שלה השתנה,
על עצמה ועל החיים,
מאז היא הפסיקה לספור את הימים,
קינאה קצת פחות באחרים,
החזיקה חזק באמונתה
באלוקים.
זהו סוף הסיפור,
על אותה הילדה מהאגדה,
שבסוף הגיעה לתובנה,
האושר האמתי נמצא בעצמה
