המלחמה המרגשת / הדסה דימנט

שלום קוראים לי ישי ואני בן 8. אני גר בשדרות- עיר ליד הים. יש כל-כך הרבה דברים לעשות בים! לשחות, להשתזף באור השמש, לקנות ארטיקים, לבנות ארמונות בחול, או אפילו סתם להסתכל על הגלים המתנפצים…

נכון נשמע כיף לגור שם?! אז באמת הכול כיף ונחמד אבל חוץ מזה יש גם חיסרון קטן בעיר הזאת אולי חיסרון גדול, גדול מאוד- אנחנו גרים בעיר שמאוד קרובה לעיר עזה. עזה זאת עיר שגרים בה ערבים ומחבלים. אנחנו שומעים הזעקות מהם כמעט כל הזמן בגלל שהם זורקים עלינו טילים… 

בשמחת תורה בבוקר נשמעו הזעקות חזקות ברחבי העיר ובומים שהבהילו אותנו מאוד, הבנו שזה לא משהו רגל ומיד נכנסנו לממ"ד. ישבנו בממ"ד 4 שעות ומכיוון שזה היה שבת לא יכולנו ליתדכן במה שקורה בעיר… לאחר 4 שעות יצאנו מהממ"ד ושמענו צלצול טלפון. התקשרו לאבא שלי. אבא שלי ענה לשיחה הקשיב וניתק ואז הוא אמר משהו לאמא שלי, הם התחבקו ובכו… לא הבנתי מה קורה אבל אז אבא שלי אמר לי: "ישי התקשרו אלי מהצבא והודיעו לי שאני צריך ללכת להילחם בשביל לשמור על המדינה שלנו. אתה תישאר עם אמא ותעזור לה עם נטע." 

אמרתי לאבא: " אבל אבא מתי תחזור? ועם אני יהיה צריך אותך כדי שתעזור לי בשיעורי בית?? ועם יהיו הזעקות מה נעשה? ומתי תקנה לי את הכדור שאני כל-כך רוצה???" אבא השיב: "אני יודע שזה קצת מפחיד ולא נעים אבל אני יודע שתצליחו להסתדר בלעדי אני סומך אליך!" הוא חיבק אותי חיבוק חזק וחם ואמר לי: "אני מבטיח לך שכשאני יחזור אני אקנה לך את הכדור שאתה רוצה!"

זהו, עכשיו נרגעתי. עם אבא מבטיח אז הוא מבטיח!! אבא עלה במדרגות וחזר לבוש בבגדים ירוקים ונעליים גבוהות חומות, הוא חיבק את אמא ואת נטע ובא לצאת מהבית אבל אז התחילה לי תחושה לא נעימה בבטן כזאת של געגוע. רצתי לכיוון של אבא ואמרתי: "אבא" "כן  חמוד" השיב, "אני רוצה לבוא איתך לצבא!" אמרתי בקול בטוח. "אויש, חמוד שלי אי אפשר לבוא איתי אני הולך למקום שהוא לא לילדים הוא רק לאבות! זה מקום מאוד מסוכן!! אני הולך להציל את המדינה שלנו." אמר אבא "אבל אני גם רוצה לעזור למדינה שלנו! למה לי אסור? גם אני רוצה לקחת חלק בדבר החשוב הזה!" השבתי. "אני מבין אותך אבל זה מקום מסוכן אף ילד לא בא עם אבא שלו לשם" השיב אבא.

התחלתי לבכות, אני לא רגיל שאבא הולך להרבה זמן תמיד הוא הולך לעבודה בבוקר וחוזר אפילו לפני שאני חוזר מהביה"ס, ועכשיו מי יודע כמה זמן אני עוד אראה אותו?? אף אחד… עניתי לעצמי. אבא חיבק אותי שוב והזכיר לי את הכדור הכחול שהבטיח שהוא אקנה לי כשיחזור. הפסקתי לבכות ואמרתי לו להתראות.

בהמשך שבת היינו אצל שכנים- משפחת דהן שגם האבא שלהם גויס אמא שלי ואמא שלהם חברות מאוד טובות אז הם דברו מלא!! אחד הילדים של משפחת דהן הוא חבר שלי מהכיתה, קוראים לו לביא, הוא הציע לי לשחק במכוניות שלו אבל לא היה לי חשק, כול הזמן חשבתי על אבא ועל מה שהוא עושה עכשיו, הוא בטח נלחם עכשיו עם רובה גדול ופצצות ענקיות דמיינתי לעצמי וחשבתי כמה אני רוצה להיות שם איתו עכשיו. אחרי שעשינו הבדלה נשמעה עוד הזעקה ועוד אחת ולאחריה עוד אחת! כול פעם שהייתה הזעקה נטע התחילה לבכות, אפשר להבין היא בסך הכול בת שנתיים…

במוצ"ש אמא שלי פתחה את הטלפון וקראה חדשות היא התקשרה לאבא אבל הוא לא ענה… " אבא בסדר?" שאלתי "הוא לא ענה בטלפון אבל הוא כתב שהוא בסדר…" ענתה אמא.

לאחר חצי שעה שבה אמא ארגנה אותנו לשינה התקשרו לאמא והודיעו לה שהיא צריכה לארוז מזוודות כי מפנים אותנו מהבית שלנו לבית מלון בנתניה.

אמא התחילה להיות בלחץ והתחילה לארגן מהר את כל הדברים שצריך אני לא כל- כך הבנתי מה קורה אבל ניסיתי לעזור לה עם נטע כמו שאבא אמר לי. לאחר שעה יצאנו החוצה וחיכתה לנו שם מיניבוס עם סורגים. ממש פחדתי להיכנס לשם ושאלתי את אמא: "אמא למה יש על האוטובוס הזה סורגים??" "זה מגן עלינו תסמוך עלי" אמרה אמא. נכנסנו לתוך האוטובוס ושם פגשתי את נווה ואת שילה- חברים שלי מהכיתה, כולם היו נראים מבוהלים ומבולבלים…

התחלנו לנסוע ואז שאלתי את אמא: "אמא לאן אנחנו נוסעים?" "אנחנו נוסעים למלון בנתניה שם יותר בטוח אין שם הזעקות" ענתה אמא. ו"לכמה זמן ניהיה שם?" שאלתי "אני עדיין לא יודעת" ענתה " אבל תיהיה בטוח שאנחנו הולכים למקום טוב ומוגן".

ישנתי כל הדרך ואז אימי העירה אותי: "ישי, ישי ישי הגענו." "הגענו?" עניתי בכול מנומנם "כן קום." אמרה אמא. קמתי ובחלון ראיתי מבנה ענק! מלא אורות ואנשים עם שלטים מחכים.

יצאתי מהמיניבוס והלכנו לכיוון הבניין הגדול ופתאום תנחשו את מי ראיתי??? נכון!! את אבא שלי!

התרגשתי כל- כך ורצתי לכיוונו התחבקנו ונראלי שאפילו בכיתי, כל- כך שמחתי!

מתברר שאבא השתחרר מהצבא לכמה חודשים בזכות כמות החיילים הענקים שהתגייסה אמרו לכמה חיילים מהפלוגה של אבא שלי שהם משוחררים הביתה ואחד מהם היה אבא שלי!!!

הלכנו לחדר שלנו הנחנו את התיקים וירדנו ללובי לפעילות היה כל- כך מרגש ומשמח לראות איזה פעילות כייפית תושבי נתניה הכינו לנו. היה מרגש ושמח!!!